בשבע מהדורה דיגיטלית

תחילת הש"ס - ביקורת סרט

בעזרת תסריט מבריק מצליח אלירן מלכה לקחת את הצופה אל לב ליבו של המתח בין אשכנזים לספרדים בחברה החרדית בשנות הקמתה של ש"ס.

יוסף ארנפלד , י"ד באב תשע"ח

ההומור מצליח לעמם במקצת את הכאב. 'הבלתי רשמיים'
ההומור מצליח לעמם במקצת את הכאב. 'הבלתי רשמיים'
צילום: ירון שרף

היה מסקרן מאוד לצפות בסרט 'הבלתי רשמיים', בעיקר כדי לראות את גלגולו החדש של שולי רנד בעולם הזה, הפעם כספרדי טהור מבטן ומלידה.

אם ב'אושפיזין' קיבלנו את רנד פחות או יותר כפי שהוא ביומיום, חסיד ברסלב ברמ"ח ושס"ה, כאן אנחנו חוזרים בזמן אל שנת 1983. רנד מגלם בסרט את יעקב כהן, אלמן ובעל בית דפוס ירושלמי שבתו נזרקת מהסמינר האשכנזי האליטיסטי בתירוצים מטופשים רק בגלל היותה ספרדייה, והוא מחליט שהגיעו מים עד נפש.

למרות שאין לו טיפת ניסיון בפוליטיקה, את הכאב העצום מפנה כהן לטובת הקמת מפלגה חדשה של ספרדים שומרי מצוות שתרוץ לעיריית ירושלים - והחגיגה מתחילה. נותרו 60 יום לבחירות וכהן נכנס למרוץ כמעט בלתי אפשרי נגד הזמן ונגד כל התקוות. הוא מגייס לצידו את יגאל ועקנין (יואב לוי), איש ערמומי ופרקטי, ואת הרב משה דיין (יעקב כהן), ראש כולל שנכנס לעסק כמעט בטעות. כך בעצם יוצא לדרך מסע בחירות משעשע ביותר שכולו אלתורים, בלי קשרים או כסף. בעוד שהשלושה מבקשים לשמור על רשמיות, העממיות מתפרצת מהם החוצה כמעט בלי שליטה. כך לא מתאפק יגאל ועקנין בפגישה עם מרן ומפטיר "כבוד הרב, באמא שלי". גם אצל גדול הדור האשכנזי הוא לא מבין את מילות הקוד ונוזף בעוזרו של הרב על תרגום חופשי מדי.

אלירן מלכה, הבמאי והיוצר (שגם עשה את 'שבאבניקים'), יצר כאן סרט באווירה עממית ומתובלת בהרבה הומור, שמצליח לעמעם במקצת את הכאב ועושה פשוט כיף. יש הרבה מתיקות בתמימות הספרדית של פעם, וללא ספק שולי רנד מצליח להיכנס לדמותו של יעקב באופן מעורר התפעלות, כולל התקפי הזעם שלו מפעם לפעם. האמת הזועקת מהתסכול של יעקב מהאליטה האשכנזית שמנסה לשים לו רגליים בכל צעד ושעל, גורמת לצופה רק להעריך אותו עוד יותר, בעיקר בשל העובדה שהוא הולך עם האמת שלו עד הסוף, ומשלם על כך מחירים אישיים כואבים.

הפקת סרט על דתיים בכלל, ועל חרדים בפרט, היא משימה לא פשוטה כלל וכלל ומצריכה אינספור דיוקים וניואנסים. ב'שבאבניקים', ההפקה הקודמת של מלכה, יצאתי בתחושה של עלילה מרתקת, שהלכה קצת רחוק מהמקור ובעיקר התייחסה לשוליים של החברה החרדית. הפעם הוא הצליח לעשות כאן עבודה מצוינת והתמקד בלב ליבה של היהדות החרדית הספרדית, עם תסריט מבריק, ירידה לפרטי פרטים בדיוק מירבי ונאמנות כמעט מוחלטת לתקופה. גם את המורכבות בצילום סרט שחוזר בזמן 35 שנה אחורה צולח מלכה בהצלחה רבה, והתקופה נראית אותנטית לכל דבר, כולל שלל רכבי אספנות שעוד מצליחים לנסוע קצת פה ושם, טלפון ציבורי עם אסימונים (איפה מצאתם?) וגם חיתולי בד מלאים שנזרקים אל תוך ביתו של כהן כמחאה.

הסרט מתבסס באופן ברור על סיפור הקמתה של תנועת ש"ס על כל גלגוליה ועל המקומות שבהם נמצאים היום מקימיה, ומתכתב עם דמויות רבות בהנהגת התנועה אז והיום. עם זאת, חשוב לציין כי הסרט במפורש אינו מתיימר להיות נאמן להיסטוריה. למי שעשויים לזהות למשל את דמותו המצוינת של הרב טולדנו (גולן אזולאי) עם אריה דרעי, מומלץ לכל הפחות לעיין בערך על ש"ס בוויקיפדיה. ועדיין, אי אפשר להתעלם מהדמויות שגורמות לזוע באי נוחות כבר מהפעם הראשונה שהן מופיעות על המסך, במיוחד לאחר שמבינים מי הם מקביליהן במציאות.