בשבע מהדורה דיגיטלית

נלחמות על הבית

בצעד חסר תקדים חתמו השבוע עשרות רבניות ונשות חינוך על עצומה הקוראת לחיזוק התא המשפחתי, וזכו למתקפה להט"בית

רבקי גולדפינגר , כ"ח באב תשע"ח | עודכן: 20:33

לא מתחרטת על הפרסום. הרבנית ד"ר לאה ויזל
לא מתחרטת על הפרסום. הרבנית ד"ר לאה ויזל
צילום: שלומי יוסף

עשרות הרבניות שחתמו השבוע על העצומה לחיזוק התא המשפחתי, מול סערות הלהט"ב שמסרבות לגווע, לא ציפו לתגובות החריפות להן זכה המהלך, במיוחד לאור הנוסח המרוכך והעדין עליו הקפידו בניסוח העצומה.

חברי התא הגאה במוסד האקדמי בו מלמדות חלק מהרבניות החתומות, יצאו במתקפה חסרת תקדים כנגדן ופנו להנהלת המוסד בדרישה לפיטוריהן. במכתב ששיגרו חברי התא הגאה נאמר: "הובא לידיעתנו כי רבניות מהמוסד חתמו על גילוי דעת הומופובי, משפיל ומכעיס". עוד נכתב: "המכתב הזה הוא לא פחות מאקט של בריונות מחרידה כלפי קהילה שרק רוצה לחיות את חייה ללא פחד מהומופוביה ושנאת האחר שנודפים ממכתב זה".

תגובת התא הגאה והאיום בפיטורין מהמוסד, היו שיאו של שיח לוהט שגררה אחריה העצומה ברשתות החברתיות ועוד. גילוי הדעת עצמו היה צעד ראשון מסוגו, כאשר דווקא נשים – רבניות, נשות חינוך, ראשות אולפנה ועוד, יוצאות באמירה ציבורית ערכית-תורנית מהצד השמרני של המפה. כשישים החותמות יצאו בקריאה לחזק את "התא המשפחתי הטבעי", כהגדרתן. "תורת ישראל מלמדת אותנו באופן חד משמעי מהי משפחה. ברית נישואין בין גבר ואישה, שיזכו בעז"ה גם לילדים", נכתב בעצומה, ''זו המשפחה ואין בלתה''.

עוד צוין בגילוי הדעת כי "מתוך התורה אנו מצווים לאהוב כל אחד מישראל ולחוש שותפות ואחווה גם כלפי אלו שמתמודדים עם קשיים בתחום זהותם המינית. אולם אף על פי כן, אין מקום לטשטש את האיסור החמור והעיוות שבמתן לגיטימציה למשפחה חדשה". בין החותמות נכללות עשרות רבניות מובילות, וביניהן: הרבניות נחמה אריאל, טובה אליהו, נעמי שפירא, ועוד. החותמות מהוות קואליציה רחבה של רבניות מהמגזר הדתי-לאומי, המייצגות תפיסות עולם שונות וגילאים שונים.

"אסור לתמוך במשפחה המסורתית?"

יוזמות העצומה, הרבנית ד"ר לאה ויזל, הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, ד"ר מרב (טובול) כהנא והרבנית עידית שילה נדהמו מעוצמת התגובות. בשיחה עם 'בשבע' הן מציינות כי דווקא בשל כך התחדדה אצלן נחיצות הצעד שנקטו.

"בשנים האחרונות הקולות המושמעים בתוך התנועות הליברליות והפמיניסטיות הם קיצוניים, קולות פוסט מודרניים וסופר רדיקליים, קולות שמפרקים זהויות, זהות של עם, זהות של משפחה וזהות של מגדר", מסבירה הרבנית ד"ר לאה ויזל. "תמיד אמרתי שאני דתיה פמיניסטית, אבל קודם כל דתייה ומחויבת להלכה. בשנים האחרונות אין במרחב הציבורי קול תורני-נשי שמביע עמדה חד משמעית על מה שהיה טריוויאלי לגמרי. לתורה יש דגם מאוד מסוים של מה זו משפחה ולמה צריך לשאוף. אם המציאות מזמנת התמודדויות ומורכבויות זה עניין פרטי שמצריך אמפתיה נקודתית, אבל זה לא אומר שהאמירה הבסיסית - מה זו משפחה ולמה אנחנו מחנכים - לא צריכה להיות ברורה. מה אמרנו?", מתקשה הרבנית ויזל להשלים עם הסערה שחולל מכתבה. "אין פה חידוש. השינוי הוא שאמירה כזאת בכלל מרימה גבה אצל חלק מהאנשים. בעיניי החידוש הוא בכך ששישים רבניות מביעות אמירה בעלת תוקף במגרש שאינו מוכר להן. זה בפני עצמו בעל ערך. אמירה מאוזנת ומתחשבת ממקום שרוצה לתרום לשיח".

היו שחשו שאתן מבקרות אותם.

"לא יצאנו בהסתה נגד אף אחד. כל אחד יחיה איך שהוא בוחר. אני רוצה לייצג את הקול האותנטי שלי ולא להרגיש תחת מתקפה של משטרת המחשבות. אני מאמינה שזה קול שחשוב שיישמע, קול לא מתלהם אבל ברור". ויזל משתפת שעוד טרם פרסום המכתב עלו בה חששות. "בגלל שזה נושא רגיש ומתוך רצון לא לעשות חילול ה' ולא לפגוע בלי כוונה - מאוד חששתי איך זה ייצא. אני לא חיה בוואקום. אני יודעת שדעות שמרניות ונאמנות למסורת הן שנויות במחלוקת ברמה של סתימת פיות. אבל הרגשנו אחריות כלפי מי שמעניין אותו מה שאנחנו אומרות. לא באנו לרדוף חס וחלילה אף אחד. אנחנו אומרות מה ההשקפה הנכונה בעינינו בנושא משפחה. מרגע שזה פורסם ויצא משליטתנו - הייתי בלחץ איך זה יתקבל".

התגובות הנסערות העלו בך ספקות לגבי ההחלטה לפרסם?

"להיפך. אני שמחה שהוצאנו את זה כי אני רואה שזה לא טריוויאלי. ראיתי נשים שהיססו ולא חתמו איתנו למרות שהזדהו עם המסר, ראיתי אנשים שחוששים להביע את דעתם. גם לי אמרו 'בשביל מה את עושה את זה', 'זה לא חכם', 'זה יכול לפגוע בקידום המקצועי שלך בעתיד, לא חבל?'. אבל יש שלב שאת אומרת לעצמך שלשם שמיים ולשם האמת צריך לעשות מעשה. יש לי תורה שהיא מבחינתי אמת. יש לי ערכים שהם לא יחסיים. זה משהו שהם צריכים לקבל, שיש אנשים שחיים עם סט ערכים ומכופפים את עצמם לערכים ולא את הערכים לעצמם", אומרת ויזל.

"אני מוכנה שיתווכחו איתי, אבל אני כואבת שלא נותנים לקול הזה להישמע. למה להביע תמיכה במשפחה המסורתית כדגם אידיאלי, עקרוני, לכתחילי - זו עמדה לא לגיטימית?", היא תמהה. "גם בקרב הדתיים עצמם אני שומעת דעות של 'בשביל מה?' ו'זאת טעות'. מה אמרנו שם?! אולי בעבר הרחוק הלהט"בים הרגישו מותקפים ובסכנה, אבל אני לא חושבת שיש עליהם איום היום. אז למה החשש הגדול מלומר שזה לא מה שהתורה ממליצה עליו?".

לדעתך הם לא זכאים להקים משפחה כפי שהם רוצים?

"הם מדברים על הזכות להורות, אבל אני לא חייבת להכיר בזכות הזו. אם יש דרך להיות הורים בדרך הטבע אז סבבה, אבל אם לא - אני חושבת שבפונדקאות יש המון שאלות אתיות. מותר לי לחשוב שפונדקאות זה פתרון טוב למקרים של בעיות רפואיות ספציפיות ולא למקרים אחרים. למה זה לא דיון לגיטימי?".

הרבנית ויזל מסבירה כי הרעיון לפרסום המכתב נבע מתחושה של לקיחת אחריות: "ראינו שיש שתיקה רועמת, ואמירה תורנית-נשית שמביעה עמדה פוזיטיבית לא מושמעת במרחב הציבורי. אין בזה שום אינטרס אישי. בשביל מה אנחנו צריכות את כאב הראש הזה? אבל כנשות תורה יש לנו אחריות לאמירה ברורה במרחב מבולבל המקעקע כל מסגרת של זהות. כמובן לצד זה, אמפתיה ורגישות לפרט. בני נוער צעירים שמעצבים את עצמם ואת זהותם שומעים רק קולות צעקניים של מצעדי הגאווה. כיום האמיתות הבסיסיות האלו נעדרות. זו לא חוכמה להמשיך לשתוק. זאת לא אופציה יותר", היא מבהירה.

גם הנוער התורני מבולבל

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, גם היא מיוזמות המכתב, נתקלת במסגרת עבודתה החינוכית וכיועצת הלכה בשלל אתגרים גם בתחום זה. "אני עוסקת בעניינים שבצניעות לבני נוער, בחדרי מורים ולמבוגרים. נפגשתי לא מעט בהתמודדויות אמתיות גם בעולם הלהט"בי, ולא רק. המשבר בעולם המשפחה הוא משהו שאני חיה אותו יומם וליל. דווקא מתוך כך התחושה המאוד חזקה אצלי היא שהגיע הזמן לא רק לגלות אמפתיה, אהבה, הכלה והבנה, שאת זה אני עושה 98% מזמני, אלא לצאת באמירות ברורות של מה זאת בכלל משפחה. הסערה בעקבות פרסום המכתב רק שיקפה את זה. בעיניי הדבר המדהים שקרה זה שהצטרפו אלינו בזמן קצר לא מעט רבניות ונשות הלכה וחינוך בכירות. אני לא זוכרת התאגדות כזאת".

מה בעצם רציתן במכתב הזה?

"להחזיר את השפיות למושג המקודש שנקרא משפחה. מה שהיה הבסיס עד לפני לא הרבה שנים וכיום התפרק. בעיניי זה שבר שאנחנו משלמים עליו מחיר כבד מנשוא, כי הנוער שלנו שגדל בתוך הבלבול הזה מבחינתו כבר לא יודע. אני שומעת מנוער נפלא ונהדר ותורני אמירות כמו 'ואם הוא נמשך אליו, אז מה הבעיה? ומי זה הרב שיגיד לו מה זה טוב?'. יש פירוק של המוסד הזה. ביקשנו להחזיר את האמירה הצלולה והברורה. במקביל, יש המון מקום לאהבה אמיתית, לעזרה לאלו שמתמודדים. בכלל אין פה שאלה. אבל אנחנו לא יכולים בשם קבוצה מתמודדת לערער על אושיות היסוד", היא מדגישה.

לא חששת שזו אמירה שמוציאה מחוץ למחנה חלק מהעם?

"אני לא מוציאה מהמחנה, אבל כמסר תורני-חינוכי אני רוצה שיהיה ברור מה עולם הערכים שלנו. אני מסכימה שזה מורכב. זה לא קל בכלל. ברור שכאשר אתה יוצא באמירה כזאת זה דורש התמודדות. הרבה יותר קל לטשטש דברים, אבל אז אתה יוצר נזק חינוכי ותורני".

אחרי הפרסום היו שהאשימו אתכן בעוינות לקהילת הלהט"בים ובהומופוביה.

"האמירה שלנו לא התמקדה בכלל בעולם הלהט"בי. האמירה שלנו התכוונה להתמקד בלכתחילה ההלכתית, האנושית, המוסרית. זה הטבע האנושי, כמו שהקב"ה ברא את העולם. יש זכר ונקבה ורק שניהם ביחד קרויים אדם. זאת האמירה המרכזית שלנו. כמובן שכהשלכה מזה קיימת התמודדות לא פשוטה עם המציאויות שהן בדיעבד. בין השאר עם אדם שמתמודד עם נטייתו הלהט"בית, וגם עם אנשים שלא הצליחו להקים את משפחותיהם מכל סיבה אחרת. זו לא הומופוביה", היא מבהירה.

למה בחרתן לצאת לציבור הכללי ולא להתמקד באמירה פנים מגזרית?

"הרגשנו צורך להשמיע גם במרחב הציבורי הכלל ישראלי אמירות תורניות ברורות ומזוקקות על ערך המשפחה. עם ישראל לא זכאי לשמוע דברים פשוטים ונכונים?", היא שואלת. "מעבר לכך, האמירה הזאת חייבת להיות מכוונת לנוער. דווקא מהסערה והתגובות שקיבלנו, כולל מאנשי חינוך, אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות בדק בית גם בתוך עולם המבוגרים. האם לנו בכלל ברור מה עולם הערכים שאנחנו מחנכים אליו? כנראה במקום המבולבל הזה צריך לעשות סדר מחדש".