באוניברסיטת חיפה התקיים בימים האחרונים כנס מיוחד שקיבץ אליו מומחים ואנשי ביטחון מהארץ ומארצות הברית, כאשר גולת הכותרת היא בחינת המשמעויות הביטחוניות של גבולותיה הימיים של ישראל.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ראש מרכז חיפה למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית, פרופ' שאול חורב, תא"ל במיל' שכיהן בעבר כסגן מפקד חיל הים ומפקד שייטת הצוללות של צה"ל, מי שהוביל את הכנס.
כשהוא מתאר את עיקרי הכנס מציין פרופ' חורב כי עיקרו של הכנס היה "הביטחון במזרח הים התיכון וכלל גם את תיחום הגבולות הימיים, בעיקר כשישראל קיבלה את המים הכלכליים מה שהרחיב את יכולותיה והאופן שבו היא יכולה להשיג משאבים הרחק מגבולות המדינה. הגענו למסקנה שלא נכון יהיה להתייחס רק למזרח הים התיכון אלא גם להשפעות הים האדום ומקומות אחרים".
המשתתפים בכנס עסקו במחלוקת בין ישראל ללבנון על גבולותיה הימיים של ישראל בצפון, סוגיה שלה ייתכנו השלכות ביטחוניות עתידיות. פרופ' חורב מציין כי מחלוקת דומה הייתה לישראל גם עם קפריסין אך בשל יחסיהן הטובים של שתי המדינות המחלוקת יושבה. לעומת זאת מול לבנון עדיין לא נקבע תיחום של המים הטריטוריאליים של כל מדינה וכך נוצר מצב שבו קיימים 880 קילומטרים רבועים של מחלוקת "אלו שטחים עשירים במשאבים שהם בעיקר גז וכל צד סבור שהמקום שלו. מבחינת הלבנונים הדבר דומה לחוות שבעא, מה שלא נותן תחושה טובה לגבי פתרון המחלוקות".
הכרעות במחלוקות שכאלה, מסביר פרופ' חורב, נעשות על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג, אך מאחר ובמוסדות הללו ישראל אינה זוכה לכתף חמה, כלשונו, נבחנות חלופות כדוגמת גישור, כאשר המגשר האמריקאי הוא האופציה המובילה שנראה כי היא נבחנת גם כיום.
באשר להשלכות הצבאיות של הוויכוח עם ירדן וההזנחה לכאורה של ישראל את הסוגיה, אומר חורב כי אמנם "לבנון היא לא יריב צבאי ימי, אבל כל הנשק המדויק של חיזבאללה יכול להיות מוכוון לאותם מתקנים שקיימים כבר בישראל כמו מתקני גז, והדבר לא טוב לנו. מעבר לזה הדבר מעלה שאלה עקרונית כי לבנון רוצה לחפש גז בשטחה וכאן עומדת שאלת האינטרס הישראלי שיהיה גז ללבנון או לא. לדעתנו מי שיש לו משהו יכול גם להפסיד אותו. בינתיים חיזבאללה יכול לאיים על נמלים ומתקני תשתית ולכן נכון לפתור את הבעיה ולא להשאיר אותה כסכסוך".
במהלך הדיון העלו המומחים את סוגיית השפעותיה של איראן בדרום ים האדום שבו עובר שליש מהיצוא הישראלי. לנוכח היכולות הצבאיות לירי טילים מכלי שיט צריכה ישראל, כך קובעים משתתפי הכנס, להרחיב את שטחי התעניינותה של ישראל גם לאזורים מרוחקים יותר כמו הים השחור והים האדום.
"נושאים חשובים לא פחות שעלו הם הכניסה הסינית לאזור המזרח התיכון ולישראל בפרט, והצורך של ישראל לייסד מנגנון שיבחן אם השקעה סינית אינה מסכנת אינטרסים ביטחוניים. דוגמא לדברים היא הנמל בחיפה שיופעל בקרוב על ידי חברה סינית. כשסין רוכשת נמלים היא עושה את זה במסווה של שמירת נתיב סחר מהאוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ ועד לאירופי, כמו נמל פוראוס שהוא נמל סיני. האם לאופק כלכלי כזה יש השפע ביטחונית? אנחנו לא שוקלים מספיק. אחד הבכירים האמריקאיים העלה את השאלה אם הצי השישי יוכל לראות בנמל חיפה נמל בית ולנוכח השליטה הסינית העניין יורד מעל סדר היום".
פרופ' חורב מציין כי "כשסין מפעילה נמל היא שולטת גם על אמצעי תקשורת ועוד בניגוד לאינטרסים של מדינות אחרות ואין מנגנון ששוקל את הדברים". מציאות שכזו תמנע מהאמריקאים לראות בנמל חיפה נמל בית בו ניתן ונכון להשקיע.
חורב מציין בדבריו כי בתקופה זו האמריקאים מדירים את רגליהם ממזרח הים התיכון כדי לתת עדיפויות לים סין הדרומי והמפרץ הפרסי, ובתקופה זו נכון היה שישראל תחזק את מעמדה כבסיס אסטרטגי עבור האמריקאים, מה שעשוי לא לקרות בעקבות השליטה הסינית.
"צריך לזכור שבכל הנושאים הבינלאומיים סין לא בצד שלנו, היא תומכת בפקיסטנים, היא רוכשת נפט מאיראן, היא אמורה לשמש תחליף לאירופה אחרי איום הסנקציות האמריקאי ולכן בחלק מהנושאים האינטרסים האמריקאים והישראלים דומים".