תלמידי ישיבת ההסדר "ניר קרית ארבע חברון" שנפלו במלחמת יום הכיפורים
תלמידי ישיבת ההסדר "ניר קרית ארבע חברון" שנפלו במלחמת יום הכיפוריםצילום: באדיבות הישיבה

45 שנים חלפו מאז שעת הצהריים שבה הפתיעו את ישראל צבאות מצרים וסוריה והחלה מלחמת יום הכיפורים.

294 חיילי צה"ל נפלו בשבי במהלך הקרבות, רובם בחזית המצרית, ושוחררו רק לאחר כחודשיים מאז נפתחה האש.

בכל אותו זמן, כשנאלצו להתמודד עם מסכת השפלות איומה, חקירות מפרכות ומכות חזקות - נאחזו אותם חיילים בתקווה לשוב לבתיהם במהרה. אחד מאותם שבויים הוא נתן מרגלית, שהיה אז תלמיד ישיבת ההסדר ניר בקרית ארבע. ישבנו איתו לשיחה כנה לקראת האזכרה לחבריו הנופלים.

בזכות תלמידי הישיבה- תפילת יהודים הותרה במערת המכפלה

"זכרונותיי מהמלחמה הולכים יד ביד עם זכרונותיי מישיבת ההסדר", נזכר מרגלית, "הישיבה באותם הימים היתה קטנה ואינטימית. היינו קבוצה של 15 חבר'ה חדורי מוטיבציה ואידיאולוגיה. היתה לנו הזכות להשפיע בצורה דרמטית על תהליכים במערת המכפלה ובקרית ארבע עצמה. כשחבריי לספסל הלימודים ואני מסתכלים במבט לאחור, אנחנו מבינים את הזכות שהייתה לנו- להשפיע ולתרום להסטוריה ולשנות אותה ממש".

תשתף אותנו בזכרון מתחילת תקופת ההתיישבות במקום

בימים ההם המוסלמים שלטו שליטה מוחלטת במערת המכפלה והיהודים קיבלו רק כמה שעות ביום להתפלל שם.

אני זוכר את צום גדליה, החליטו שהיהודים יתפללו במדרגה השביעית ולא בתוך המערה. הדבר הזה לא היה מקובל עלינו ולכן ירדנו כמה חברה להתפלל מנחה במערה. ניסינו להכנס והצבא חסם את כניסתנו. הרב יצחק רודריג ידידי ואני, קפצנו מעל הגדר- מה שהיום מהווה את הכניסה למוסלמים בלבד. וכל החבר'ה של הישיבה היו בצד השני. היה שם שומר – חיל שלא נתן לנו להכנס, הזזנו אותו ופרצנו את השער. נשפטתי על העבירה הזו בבית משפט צבאי ועו"ד העצני ייצג אותי.

אנחנו טענו שזה לא ייתכן שיהודים לא יוכלו להתפלל במערה מתי שיחפצו אלא רק כמה שעות ביום. בפסק הדין העו"ד ביקש שהסטטוס קוו ישתנה וזכינו במשפט. לאחר חצי שנה של מאבק, פסק הדין התקבל בדרגים הגבוהים והחליטו לאפשר כניסה שווה הן ליהודים והן למוסלמים בשעות קבועות.

לימוד התורה בישיבת ניר קרית ארבע חברון
לימוד התורה בישיבת ניר קרית ארבע חברוןצילום: ישיבת ניר

מה היה מצבה של מערת המכפלה באותם ימים?

כשנכנסנו למערה הצטערנו לגלות ביזה והשחטה של ספרי תורה. היה חילול הקודש וספרי תורה היו קרועים ומושחתים. בזכות המאבק שלנו- תלמידי הישיבה, היהודים לא מתפללים במדרגה השביעית אלא בתוך המערה עצמה זה דבר גדול.

כשהיית בשיעור ב', חיל צעיר, פרצה מלחמת יום הכיפורים

בתקופה המלחמה שירתתי בשירות סדיר במוצב אורקל שבצפון תעלת סואץ.

מוטי פויירשטיין ז"ל ומוטי ינאי ז"ל שירתו איתי יחד בתעלה. שירתנו בנח"ל ואז הורידו אותנו לתעלת סואץ לקראת הימים הנוראים לשמש כבעלי תפילה וחזנים. לכאורה בלי שום קשר למלחמה שמתקרבת, התקיים מבצע שנקרא 'מבצע ימים נוראים'.

היה דיבור על כך שיש תרגיל גדול בצד המצרי והוא יסתיים ביום ראשון. יום כיפור היה בשבת והמפקדים אמרו לנו שיש כוננות כיוון שהצבא המצרי מקיים מבצע גדול.

שמרנו כל הלילה כיוון שצמנו והעדפנו לשמור בשעות הלילה. הגיע הבוקר והתחילו זמזומים באוויר. בשעה 12 הודיעו לנו שכנראה יהיה ירי ארטילרי בשעה 18:00. לאחר חצי שעה שינו את הגרסה והודיעו לנו שתהיה הפגזה ארטילרית כבר בשתיים ואז התחילה המלחמה.

באיזה שלב נפלת בשבי?

ביום השני למלחמה, י"א בתשרי, בשעת אחר הצהריים היינו בנסיגה מהמוצב ועברנו שלושה מארבים. תחת אש כבדה והפגזות בלתי פוסקות. את המארב הרביעי כבר לא הצלחנו לצלוח.

חטפנו שתי פצצות RPG לתוך הזחל"ם שעלה באש, באותו זחל"ם היו חבריי הטובים מהישיבה, מוטי ינאי ומוטי פויירשטיין שנהרגו במקום מפגיעת הטיל.

קפצתי מהזחל"ם והסתתרתי מאחורי כפל קרקע, המצרים כיתרו אותנו, שני ניצולים מהזחל"ם ופתאום הרגשתי סכין בגב. כך נפלתי בשבי.

קרוב לחודשיים העברתי בשבי בתנאים קשים מאוד. המצרים היו אלימים ואכזריים. התנאים היו קשים מנשוא. הפעם הראשונה בה נכנס אוכל לפי הייתה לאחר שלושה ימי צום...

עברתי חקירות והשפלות רבות, איומי הוצאה להורג והתעללות נפשית. לאחר חודשיים מסוייטים הוכרזה הפסקת אש ובמהלכה שוחררנו.

נשמע קשה מאוד. מה החזיק אותך בחיים?

רק הרצון לחיות, כח החיים. והוא שמחזיק אותי עד היום.

לאחר השחרור, לאן פנית?

היה ברור לי שאני חוזר ללמוד בישיבה. הישיבה הייתה סגורה קרוב לחצי שנה. כל התלמידים היו מגוייסים, איבדנו ארבעה חברים והיו גם לא מעט פצועים בגוף ובנפש. הייתי בין הראשונים שפתחו אותה מחדש ולאט לאט אנשים השתחררו מהיחידות וחזרו לישיבה.

הרב ולדמן עמד אז בראש הישיבה והוא היה צריך ללקט את השברים שלנו ולבנות את הכל מההתחלה. הישיבה עוד לא הייתה בת שנתיים כשהאסון הזה פקד אותה. בבת אחת איבדנו רבע מהמחזור. אבל זה גם גרם למי שנותר בחיים לחיות עם יותר תעצומות, ומתוך דיבוק חברים.

אנחנו בקשר הדוק עד היום ולנו, היינו מחזור מאוד מלוכד ומגובש. כל חבריי אנשי התיישבות ועשיה שעוסקים בצרכי ציבור. ציקי גור-אריה מכוכב השחר, זמביש בגוש עציון. שמואל מאור בשומרון, אפרסמון ונועם ארנון בחברון. אנשים טובים שהטביעו את חותמם בחברה הישראלית.

אני משתתף בכל שנה באזכרות של החברים הנופלים, אני מרגיש מחוייבות להגיע ולהיות שם ויש לי פינה חמה בלב לישיבה.

לומדים ומיישבים

הרב אליעזר ולדמן, שהקים את הישיבה לפני 47 שנים ומשמש היום כנשיאה, חוזר בזכרונותיו לאותה התקופה. "מלחמת יום הכיפורים הייתה טבילת האש הראשונה של הישיבה ותלמידיה, היינו סה"כ שני מחזורים א' וב'. יד ביד צמחו יחד הישיבה וההתיישבות היהודית בקרית ארבע – חברון.

כולנו השתתפנו במאבק על ההתיישבות, ולכן האידיאלים הלאומיים ומלאי הקדושה של אחריות לעם ישראל בתקופה של גאולה- אידיאלים של התיישבות, המאבק על בניין חברון, אידיאלים של הגנה על עם ישראל, היו חלק מרכזי בחינוך הישיבתי והתורני״.

״מסירות הנפש שהתגלתה במלחמה כשנפלו ארבע מבחירי תלמידינו, זיכרונם לברכה, היו מאבני הדרך של הישיבה. זיכרון הנופלים חרות בליבנו ונחרת בליבותיהם של כל תלמידינו, של אז וגם בדורות הבאים. אני זוכר את כל אחד ואחד מהם היטב.

ממחזור א' היו שלמה סולומובי'ץ ומשולם שוורץ הי"ד וממחזור ב' היו שני מוטים, מרדכי ינאי ומרדכי פויירשטיין.

לבתי שנולדה חצי שנה לאחר המלחמה קראנו 'שולמית מוריה'. השמות שלה הם לזכר הבנים האלו- שולמית – שלמה ומשולם ומוריה - שני מרדכי. נוצר קשר מיוחד כפי שקשר של ייסורים מתהווה עם המשפחות –משפחת סולומוביץ, שוורץ, פויירשטיין וינאי״

מה היה הדבר הקשה ביותר שהרב זוכר מאותם ימים טרופים?

את הגופות לא מצאו מייד, עם שלמה ומשולם ז"ל אפילו לא ידעו בדיוק מה קרה איתם. היינו מגיעים כל כמה ימים למשפחות האלו כשעוד חיפשו, ועד שמצאו את גופותיהם ואח"כ בהלוויותיהם, היתה תקופה לא קלה. הטרגדיות האלו עיצבו את האווירה שלנו בישיבה וגם באופן אישי, משפחתי, עד היום אני מוזמן לשמחות שלהם ואני מגיע, ואי אפשר לשכוח את הבחורים האלו.

לצערנו הרב זה לא היה הסוף של הייסורים והשכול בישיבה, אח"כ במלחמת שלום הגליל נפלו ארבעה בחורים נוספים מתלמידינו, במהלך השנים נרצחו בחברון וברחבי יו"ש תלמידים נוספים, גם הפיגוע הנורא ליד בית הדסה בו נפלו ארבעה תלמידים ועל שמם הקימו חברי מחזורם את הישוב בית חג"י. גם גרעין אלון מורה הוקם אצלנו בישיבה כשראשי הגרעין בני קצובר והרב מנחם פליקס היו תלמידים בה, היישובים בדרום הר חברון, סוסיא, כרמל, מעון ובית חגי הוקמו ע"י גרעינים מהישיבה.

ב"ה עברו מאז דורות בישיבה וממשיכים באותם אידיאלים של התיישבות, אחריות, הגנה על עם ישראל, את שנת הלימודים הנוכחית פתחו כ-30 תלמידות במדרשת השילוב לבנות וכ-110 בחורים ואברכים השוקדים על לימוד הגמרא בעיון מעמיק ובהתמדה מבלי לוותר על השמחה הגדולה המייחדת את הישיבה.

לאחרונה השיקה הישיבה מכון להוצאת ספרים אשר שוקד בימים אלו על הוצאת ספריו של ראש הישיבה הרב אליעזר ולדמן שליט״א וספריו של הרב אבי סמוטריץ' (ר"מ בישיבה). כמו כן בישיבה פועלת תוכנית מצוינות, על שם בוגר הישיבה הרב יעקב ליטמן הי"ד ותושב קרית ארבע ר' אברהם חסנו הי"ד שנרצחו בכבישי הר חברון, התוכנית מיועדת לילדי בתי הספר בקריה עם מסוגלות גבוהה בלימוד תורה ומתקיימת מעבר לשעות מערכת החינוך.

אנחנו מודים לקב"ה שאנחנו זוכים להיות חלק מתהליך אלוקי של גאולה של לקיחת אחריות לעם ישראל, לארץ ישראל ולתורת ישראל ואשרינו מה טוב חלקנו שזכינו לכך.