"הבאנו את מקסימום היכולות שלנו בשיר הזה". מוטי שטיינמץ וישי ריבו
"הבאנו את מקסימום היכולות שלנו בשיר הזה". מוטי שטיינמץ וישי ריבוצילום: שלומי יוסף

עשרה ימים בלבד אחרי שהדואט 'נפשי' של ישי ריבו ומוטי שטיינמץ יצא לאוויר העולם, התגלגל אליהם סרטון שצולם במחנה קיץ של בנים ובנות בפלורידה. עשרות הילדים נצפו בו כשהם שרים את השיר בדבקות.

"אמרתי לעצמי: 'וואו, זה נשמע כמו שיר של קרליבך, כאילו הוא קיים כבר עשרים שנה, כשבעצם הוא יצא לפני פחות משבועיים. לא חשבתי שזה יגיע לקהל כל כך גדול", משתף ישי ריבו. ההצלחה של השיר עלתה על כל דמיון וחצתה גבולות ומגזרים. ריבו מספר שבאחד הימים הופיע בקעמפ ישיבתי ומיד לאחר מכן במחנה של בנות אולפנה, ובשני המקומות כולם הכירו ושרו את השיר בהתלהבות.

אחרי שמילא את קיסריה והפך לבן בית בגלגלצ, נדמה שקצת מיותר להציג את ישי ריבו. את מוטי שטיינמץ, לעומת זאת, הציבור הרחב למד להכיר לעומק רק לאחרונה, דרך הסדרה 'חסידיסטוק' ששודרה ב'כאן 11'. אפשר לומר ששטיינמץ הוא ריבו החסידי. בשנים האחרונות כמעט אין אירוע או דינר חסידי שמכבד את עצמו ולא מזמין את הזמר בעל קול הפעמונים לפאר בגרונו את המעמד.

אז איפה הייתה נקודת ההשקה של השניים? 'נפשי' - שיתוף פעולה נדיר של השניים ללחן של שמואל יפת, הוליד להיט שזכה להצלחה מסחררת בתוך תקופה קצרה. כעת השניים נפגשים לראשונה מאז הקלטת הדואט באולפן, ביוזמת פרויקט האושפיזין של 'בשבע'. למרות העולמות השונים שהם מגיעים מהם, מתברר שיש ביניהם לא מעט מן המשותף.

הדואט של השניים נולד מאחורי הקלעים של מופע למען ארגון זק"א, שם נפגשו לראשונה והחליטו על שיתוף פעולה מוזיקלי. "היו הרבה מניעות ועיכובים", משתף שטיינמץ, "זה היה תהליך של שנתיים. שלחו לנו הרבה שירים, לקח הרבה זמן עד שקיבלנו את הלחן משמואל יפת. גם אחרי זה, הושקעה עבודה רבה במציאת המנעדים הנכונים של שנינו". ריבו כבר לא האמין שהדואט אכן ייצא לפועל. רק בדחיפה נמרצת של נעמי בנט, רעייתו של רובי בנט (מנהלו של שטיינמץ, י"א), המהלך קרם עור וגידים. "גם אם זה נשמע פשוט, הבאנו את מקסימום היכולות הווקאליות שלנו במסגרת השיר הזה", מעיד ריבו, ואילו שטיינמץ מציין כי אם כל אחד מהם היה שר לבד את השיר, היו בו הרבה פחות צבע ועומק.

אצל שטיינמץ, תזמון הוצאת השיר היה מפתיע. היה זה שבוע אחרי שהוציא שיר חסידי כבד של האדמו"ר מסקולען, מה שבאופן מפתיע דווקא עזר ל'נפשי' להחליק פנימה אל ההארד-קור החרדי. "הכנסתי את ישי ריבו לבחורי הישיבה דרך הדלת האחורית. הם חולים על השירים שלו כי זאת מוזיקה ישראלית-יהודית. הם מכירים את השירים שלו בעל פה. וגם להפך, הייתה שכבה בציבור החרדי שלא היו שומעים אותי כי אני חסידי מדי, אבל אחרי הדואט עם ישי, כולם נחשפו לזה וניגשו אליי".

מוטי, אין בך איזה רצון להגיע גם לקהל חילוני?

"לחלוטין לא", הוא עונה בנחרצות, "נטיית הלב שלי היא לעשות סיבוב הופעות עולמי, אבל כל מה שאני עושה זה בגדר ציווי של רבותיי. קודם כול אני רוצה להיות הזמר של הציבור שלי, כי צריך למלא את המקום של הזמר החסידי האותנטי. לאחרים יש מוזיקה לרוב, אצלנו אין מספיק". ריבו מסכים בחיוך: "אין מה להגיע אל החילונים. אם כבר הם יגיעו אליו, כל הקסם פה זה לא ללכת אליהם".

על חבל דק בקיסריה

"מראש לא כיוונתי לקהל החילוני", מגלה ריבו, "מבחינתי אני מאמין במשהו שהם לא מאמינים בו ואני פונה לקהל הדתי. אבל אחרי שראיתי שרק כשמשהו מצליח בקהל החילוני, פתאום הקהל הדתי מעריך את זה יותר, הלכתי לכיוון". ריבו מסביר כי דווקא כשיוצר דתי מביא את המסרים שלו לקהל הרחב בלי לנסות להתאים את עצמו לאוזן החילונית, השירים מתקבלים בהערכה גדולה יותר. "למעשה, החילונים אוהבים את זה כי לא מנסים להתחנף אליהם. אנשים לא מבינים, לחילונים יש הכול. אנחנו הדתיים לכאורה מוגבלים והם יכולים לעשות מה שבא להם, ולכן הם מתייחסים בהתאם למוזיקה שמנסה להידמות אליהם, כי כביכול יש להם את הדבר האמיתי. אבל ברגע שאתה מביא את האותנטיות ואת האמת שלך, בלי לנסות לחנך אותם, ומביא תכנים וכיוון מחשבה אחר, הם צמאים לזה. מאידך, גם לא חשבתי שאוזמן לקעמפים חסידיים. עד היום אני לוקח את שניהם כבונוס".

גם הגבולות ההלכתיים נמתחים אצל כל אחד מהם בצורה שונה. "אם הרב שלי יגיד לי להפסיק את הקומזיצים שאני עושה לבחורי הישיבות כי זה לא טוב, אקשיב לו", משרטט שטיינמץ את הגבולות שלו, "אני עובד עם הרב מוטק'ה בלוי בדיוק על צביון ואופי ההופעות, ומקפיד שכל הופעה תהיה מאוד חסידית מבחינת האווירה והתוכן. מופע רגש. אדם יוצא מהמופע בתחושת התעלות ורצון להתקרב לה'".

אצל ריבו הדברים עובדים קצת אחרת, היות שגם קהל היעד שונה. הגבולות נמתחים בעיקר בשיתופי פעולה שלו עם אומנים חילונים. "קיבלתי על עצמי וה' זיכה אותי לעמוד בזה: אני לא שר שירים שלא קשורים לאמונה". וריבו כבר הספיק לעמוד בכמה ניסיונות כאלה. "בפגישה עם עידן רייכל הייתי זמר אלמוני. אזרתי אומץ וסיפרתי לו על הקבלה שלי והוא כיבד את זה ומצא לי שיר מתאים. כך גם עם שלמה ארצי, ששרתי איתו 'והאמת שאתה הוא אלוקינו'. אם הוא היה מביא לי שיר כמו 'אהבתיה' - לא הייתי שר את זה. צריך להיות דתי בראש מורם. נכון שיש לנו ניסיונות, אבל אנחנו לא פחות מאחרים. לפעמים באים בטענות: אתה דתי, איך אתה עושה כך וכך? הרצון שלי הוא להתעלות מעל זה, לומר: זה שאתה חילוני - פוטר אותך? אנשים מעריכים את הכנות הזאת".

ריבו מתאר את ההליכה שלו על חבל דק, שקיבלה ביטוי מעניין במופע בקיסריה. המנהג אצל הזמרים שמופיעים שם הוא שכל אחד מביא את ההורים והמשפחה ומפרגן להם על הבמה, אבל ההורים של ריבו לא הגיעו היות שהישיבה לא הייתה נפרדת. "מצאתי את עצמי אומר תודה לכולם, ומה עם ההורים שלי? פתאום השתתקתי. הקהל חשב שאולי ההורים שלי נפטרו", הוא משחזר. "ואז ה' נתן לי את המילים להסביר שמצד אחד ההורים שלי מאוד תומכים בי, ומצד שני הם לא יכולים להיות בערב הזה ואני מכבד את זה. הרבה לא הבינו את העניין של הופעה נפרדת. יכולתי להגיד מילה אחת לא במקום והקהל היה נעלב".

אי אפשר לסיים את המפגש הנוכחי בלי לברר מה בנוגע לדואט עתידי. "עם ישי אף פעם אני לא פוסל", מחייך שטיינמץ, אך גם מסתייג: "באופן כללי, דואט הוא דבר נכון לאומן רק אם יש בו ערך מוסף. אני לא מחפש דואטים, קשה לי להסתדר עם זמרים מבחינת הסולם. עשיתי מעט דואטים, עם מרדכי בן דוד וישי ריבו. כרגע אני רוצה להוציא את המוזיקה שבוערת לי בלב, ואני עובד על פרויקט של שירים מבית אבא. כאלה שלא משנה מתי אשיר אותם, ינועו לי נימים בלב. פרט לאידיאולוגיה לשמר את השירים הקדושים הללו".

גם הפרויקט הבא של ריבו מתכתב עם הרעיון של שטיינמץ. באלול תשע"ט הוא מקווה להוציא אלבום שונה מקודמיו, עם שיר מקורי אחד והשאר - גרסאות כיסוי של פיוטים. גם המטרה שלו היא להביא למאזינים את הגרסא דינקותא שלו. מסתבר שהיצירה המוזיקלית של שניהם נובעת מאותו השורש.