בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם נעמה עידן

בת 36, גרה בבני ברק. נשואה לינון ואם לשישה. מו"לית העיתון 'יום ליום'

עפרה לקס , ב' בחשון תשע"ט

נעמה עידן
נעמה עידן
צילום: שלומי יוסף

התחלה/ אלול תשמ"ב, כפר סבא. ההורים חיכו לבואה תשע שנים ומאז קראו לה "נס". האב, עמוס דבוש, הוא מהנדס במקצועו. "כשהייתי ילדה קטנה הוא חיפש מוסד לימוד שיתאים לי. אמרו לו: תקים בית ספר. כשהבין שהכול עובד דרך הפוליטיקה, הוא התחבר לש"ס והיה הנציג שלה בעיר". מאוחר יותר עזב הכול "כי הוא לא אהב מלחמות". המשפחה עברה לבני ברק "ומאז ועד היום הוא אברך". האם עבדה 30 שנה בבנק ופרשה מוקדם "כדי ליהנות מהסבתאות". יש לה אח אחד.

לימודים/ את כיתות א'-ב' עשתה ב'עטרת חיים' שאביה פתח. "בהתחלה אבי היה על תקן המנהל ואמי בתפקיד ההורה". בכיתה ג' האב קיבל הוראה מרבו שעליה ללמוד בבני ברק. "יום יום אבי היה מסיע אותי. היינו עוברים דרך פקקים נוראים, לפעמים חוצים דרך השדות של הוד השרון, לפעמים אבי היה מוריד אותי בגשר שמעל גהה, כדי שאלך ברגל ולא אאחר הרבה".

סמינר הרב מאיר/ השלב הבא. "מאוד נהניתי. הרב שמואל מאיר מאוד בנה אותי. הוא הפך לי את ההסתכלות על היהדות, הוא נתן תחושה שהיהדות מרוממת ולא באה כדי להצר את צעדינו. את התחושה הזאת, אני מרגישה, אנחנו חווים במדינת ישראל, והייתי רוצה לשנות אותה באמצעות התקשורת".

הוראה/ בזמנו כמעט לא הייתה אפשרות אחרת. "למדתי הוראת אנגלית וסיימתי את הלימודים נשואה ואם לתינוקת".

נשואה/ לינון, שעבד עד לא מזמן במכון התקנים ועזב, "הרבה על רקע העובדה שאני המון שעות מחוץ לבית. הוא החבר הכי טוב שלי והוא שותף מלא בכל החלטה שלי". אחרי תקופת חופשה הוא ישתלב במערכת 'יום ליום'.

השמחה/ "שישה מקסימים" שלא מסכימים שהיא תספר עליהם. הגדולה כמעט בת 17, הקטנה בת שבע.

כן המורה/ היא החלה עבודה כרכזת אנגלית, ועד מהרה חינכה כיתה והתקדמה בתפקידים בתוך בית הספר, "אבל הרגשתי שמשעמם לי". כנערה היא למדה הרבה דברים, ביניהם גרפיקה. "בעלי אמר לי 'תעבדי בבוקר בהוראה ובערב בגרפיקה', אבל ראיתי שבמעט השנים שלא הייתי בתחום הוא מאוד התפתח. אז התגלגלתי לתחום העסקים".

עסקים/ היא פתחה חברה בשם עידן 2020, שבמסגרתה נתנה ייעוץ לחברות שרצו לפרסם או להציע שירותים לציבור החרדי. במסגרת העבודה היא גם קיבלה הצעות עסקיות מעניינות, "אחת מהן הייתה 'יום ליום'".

יום ליום/ לפני כמעט שנתיים קיבלה טלפון מאיש עסקים בחו"ל, קרוב משפחה שאמר שמי שקנה את העיתון כשהיה במשבר, ועשה זאת כטובה לרב עובדיה, מבקש למכור את חלקו בעיתון. הוא לא מצליח כי בכל אחד מהקונים הפוטנציאליים המפלגה, שמחזיקה אף היא בחלק מהמניות, מטילה דופי. "הוא אמר: את לגמרי חרדית, את ש"ס במקור, לא יפסלו אותך. בפועל בגלל שלא הייתי מוכרת, פחדו ממני". הטלפון הצחיק אותה אבל בעלה אמר "בואי נעזור לש"ס".

אחת שתיים שלוש ניסיון/ היא בדקה ומצאה שיש לעיתון שתי בעיות, אחת תדמיתית והשנייה תוכנית. "כשמביטים אחורה מבינים למה. המינויים היו מינויי כפייה. מה שפוליטיקאים העבירו הייתה חובה להכניס. העיתון היה מלא בהעתק-הדבק של הודעות לעיתונות". היא החליטה שעל שתי הבעיות היא יכולה להתגבר, אבל אז אמרו לה בש"ס שיש קונה. כשהתברר שהעסקה נפלה, היא ביררה שוב והחליטה שהיא לא רוצה "להיכנס לצרה הזאת".

סוויץ' בעלילה/ לפני שנה ורבע היא קיבלה שוב טלפון מאיש העסקים: "העיתון עומד לפשוט רגל בעוד כמה שבועות. שיהיה על המצפון שלך". היא ובעלה שאלו את הרב שלהם. "תקני", הוא אמר, "וה' יהיה בעזרכם".

ההתנגדות/ ש"ס מסרבת לשתף איתה פעולה. מעט אחרי הרכישה הכריז דרעי על פתיחת עיתון חדש של המפלגה. בנאומו אז הוא כינה אותה "בחורה". הכינוי פוגע, אך היא משתדלת להימנע מלשקוע בזה. "פוליטיקה חונקת אותי. אני משתדלת להתרחק ממלחמות". בשנה האחרונה היא ספגה התקפות אישיות, איומים, שביתה איטלקית בעיתון וגם שביתה של ממש.

בראש קדימה/ שני אינטרסים מובילים אותה. הראשון הוא כלכלי, "זה עסק לכל דבר", והשני ערכי-חברתי, "לעשות תקשורת מקצועית אמיתית ונקייה, מה שפחות קיים בתקשורת החרדית. היום משרד פרסום יכול להגיד לי: לא נפרסם אצלך אם לא תורידי כתבה מסוימת, אפילו שזו כתבה מקצועית". כצעד ראשון הם החליטו לסמן כתבות ממומנות, "זה לא מקובל בעיתונות החרדית".

אמון הציבור/ היא מרגישה שבגלל הסטנדרטים האתיים והערכיים שהיא מציבה, הציבור נותן אמון בעיתון. "יש תחושה של משב רוח רענן. קודם הייתה צנזורה פוליטית מאוד משמעותית. הציבור מאוד אוהב את האמת". היא כבר מרגישה ש"לעיתון יש השפעה".

השפעה/ הם הכינו כתבה מקיפה על תלמידות שנשארות בבית בתחילת השנה משום שלא התקבלו לאף סמינר. "הדובר של משרד החינוך קיבל לראשונה שאלות נוקבות, מקיפות וענייניות, שהוא היה חייב לתת עליהן תשובה". מיד אחר כך הם קיבלו פנייה מכמה משפחות שנקלעו למצוקה הזאת, ולשלוש מתוך הארבע משרד החינוך מצא פתרון לשביעות רצונן, "זה נדיר".

להביא תוכן אחר/ היא החליטה ללכת עם האמירה של הרב עובדיה שהעיתון צריך להיות שייך גם "לעם שבשדות". "זה תהליך שלא פשוט לכתבים ולעורכים שלי. התפיסה שלי אומרת שהקהל של העיתון לא גר רק בבני ברק ובירושלים, והוא לא תמיד הולך בחולצה לבנה ובכיפה שחורה, אבל הוא רוצה לקרוא תכנים שמכבדים את היהדות. מצד שני העיתון אמור להיכנס גם אליי הביתה, בית חרדי לכל דבר".

לכל דבר/ גם בסוגיה של תמונות נשים היא הולכת צעד קטן קדימה. "זו לא עבירה, אבל העין החרדית לא רגילה". אז נשים לא יהיו בתמונת השער, אבל "מצד שני אני לא מעלימה נשים מתמונות וכתבות". כמו שהיא לא מוציאה אנשים שאין להם כיפה על הראש.

פירות העמל/ כרגע היא בתקופה של השקעה, לא רק של משאבי נפש וזמן אלא גם כלכלית. היא גם תקצור ברינה, אבל לא ברור מתי. "יש שני תרחישים. האחד הוא שהמלחמה נגדנו תימשך ואז זה ייקח הרבה זמן. השני הוא שהמלחמה תיפסק ואז זה יקרה הרבה יותר מהר".

ראש מעל המים/ מה שמחזיק אותה זה "המטרות, הכלכלית והערכית. חבר מאוד טוב לאורך הדרך הוא בעלי, ואנשים שאכפת להם מאיתנו - ההורים שלי".

אם זה לא היה המסלול/ "הקב"ה כיוון אותי למסלול הזה ב'יום ליום'. כל החיים שלי עד עכשיו היו הכנה לזה. עיתונות היא סוג של חינוך ואני עבדתי בחינוך. עסקתי בתחום הגרפי והייתי בעסקים. כנראה שיש לעיתון הזה תפקיד גדול. אני חושבת שהוא קשור ליהדות במדינה, אבל אני עוד לא יודעת. כשמגיע משהו אני לוקחת אותו ופועלת".

החברה החרדית/ "התמימות עברה מן העולם. היום כבר כולם מבינים שמאחורי כל מיני חומות שמוצבות כדי לשמור על הדת, עומדים אינטרסים שונים. זה לא חומות ולא דת. אנחנו רוצים את השמירה הרוחנית הזאת אבל לא את הכסות הזאת. מצד שני אנחנו לא רוצים לשפוך את התינוק עם המים".

אישה בעולם עסקי/ "אני עובדת בסביבה גברית ומאוד שוביניסטית. בשביל מי שצריך לעבוד עם העיתון זה שינוי לא פשוט. נשים חושבות, עובדות ומגיבות אחרת. מצד אחד לפני 20 שנה היה יותר קשה להיכנס לתפקיד כזה. מצד שני, יש מלחמה נגד כניסה של נשים. כל המלחמה בזירה הזאת, נגד או בעד קידום נשים, גם היא רווית אינטרסים".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ דבר ראשון היא בודקת שהיום החדש לא הביא איתו משבר, התנכלות או סתם טעות דפוס. "בכל שבוע אנחנו עושים הפצה רוויה. גנבו לנו עותקים, שיחדו אנשים כדי שיעשו לנו נזקים. אני בודקת שלא שברו לנו את המחשבים. אחד השיעורים שלמדתי זה שיש דברים שהם לא בשליטה שלי, אז לשחרר".

פסקול/ מאז שנכנסה לעיתון אין לה בכלל זמן פנוי. גם הנסיעות מוקדשות לשיחות עבודה. בכל זאת, שיר אחד מלווה אותה בשנה ורבע האחרונה: "כשאני צריכה להתמלא באנרגיה של אמונה והודיה אני שומעת את השיר 'מודה אני' של עומר אדם. תרמתי לו חלק לא מבוטל מהצפיות ביוטיוב".

שבת/ "תענוג. אין וואטסאפ, אין הפרעות. אני בבית עם הילדים ועם בעלי, לפעמים ההורים שלי ולפעמים חמי וחמותי". בגלל שגם שישי הפך ליום עבודה, "אני מבשלת מאוחר את האוכל, אבל השבת עשירה ומפנקת. מעין עולם הבא, להתאפס לקראת שבוע חדש".

אוכל/ "עד לפני שנה פיצה-לחם-פסטה", עכשיו חמותה מכינה לה בכל שבוע שניים-שלושה קילו קוסקוס, "ואז לא משנה איזה רוטב את מוסיפה, זה תמיד אוכל חדש. כך הילדים יכולים לחמם לעצמם ארוחה".

פנאי/ העבודה החדשה לא מותירה לה הרבה. "בחודשים האחרונים החלטתי שאני מוצאת זמן לילדים. שעה-שעה וחצי ביום הסלולרי נמצא בחדר השני ואני רק איתם. זה לא קורה כל יום, אבל אני משתדלת".

אחזקת הבית/ יש חלוקת תפקידים בין הילדים "ורובם מבצעים אותם". חוץ מזה יש עזרה בתשלום "כדי שהבית ייראה סביר".

דמות מופת/ יש הרבה אבל היא בוחרת דווקא אישה, אלונה בר און שרכשה את גלובס מעט לפני הרכישה שלה עצמה. "אני מסתכלת על הדרך שהיא עושה ועל האומץ שלה לשנות את הכללים".

כשתהיי גדולה/ "כנראה שאהיה סבתא לנכדים שלי. זה נשמע מוזר, אני רק בת 36 ויש נשים בגילי שמדברות עכשיו על לידות. אבל הגדולה שלי בת 17, אז זה מסתובב לי בראש".

לתגובות: ofralax@gmail.com