הרב שאיחד את פוניבז' ומרכז הרב - הרב קורח זצ"ל

הרב אדואר מספר על הרב שלמה קורח זצ"ל שלמד בשתי הישיבות השונות כל כך ונשא את אהבת הציונות ואת כאב חטיפת ילדי תימן, בהם גם אחותו.

שמעון כהן , י"ד בחשון תשע"ט

הרב שלמה קורח זצ"ל
הרב שלמה קורח זצ"ל
צילום: yaakov Naumi/Flash90



טוען....

אתמול (שני) נפטר והובא למנוחות רבה של העיר בני ברק, הרב שלמה קורח זצ"ל, מי שנחשב לזקן רבני תימן.

על דמותו הייחודית של מי שלמד גם בישיבת פוניבז' וגם במרכז הרב וידע לאחד מגזרים שונים ומגוונים, שוחחנו עם מי שזכה לצקת מים על ידיו, הרב יהונתן אדואר, רב שכונת מרכז פתח תקווה.

"אני מאמין שאין בית אב יהודי תימני שאינו מכיר את הרב שלמה זצ"ל ומשפחתו וכך כל אנשי בני ברק, ומי שספון בתורה ולמד בספרי הרב, כולם הכירו אותו ואת דמותו", אומר הרב אדואר המציין את בקיאותו של הרב קורח בכל מקצועות התורה ויכולותיו לחבר בין המקצועות השונים.

"הרב קורח הוא נצר למשפה מכובדת אצילית של אנשי תורה. סבו היה הרב עמרם קורח זצ"ל, שהיה רבה הראשי של יהדות תימן, זכה לעלות לארץ ובספרו 'סערות תימן' יש פרק מאוד מיוחד שנקרא 'אתחלתא דגאולה' ובו הוא מתאר את העליה לארץ ואת הראיה התורנית שלו את כל הפרק ההיסטורי הזה של העליה לארץ וישוב הארץ. הוא נתן גם צוואה לכל היהודים להיות שלובים עם אחינו הגאולים הבונים את הארץ לצד שמירת המסורת, לשמור על הישן לקדש את החדש, כפי שאומר הרב קוק זצ"ל ולהיות שותפים לבניין הארץ ובניין התורה".

על הקוטביות לכאורה שכינס הרב קורח לתוכו כבוגר שתי הישיבות השונות כל כך בתפיסותיהן, פוניבז' ומרכז הרב, אמר הרב אדואר: "כך לימדונו רבותנו, שאדם שיש לו מבט רדוד על הרבה דברים בחיים אז הדברים נראים סותרים, אבל כשאדם הוא איש של אמת הוא יכול לראות את האמת בכל רב, בכל מגזר ובכל ישיבה, יכולה להיות בו סוג של מושלמות, והרב קורח היה איש אמת. הגמרא בברכות אומרת שכל אדם צריך לקרוא קריאת שמע על המיטה, אבל תלמיד חכם יגיד רק פסוק אחד של רחמים 'בידך אפקיד רוחי, פדית אותי ה' אל אמת'. הרב קוק שואל מדוע דווקא הפסוק הזה, ומשיב שהפסוק הזה מסיים במילים 'פדית אותי אל אמת'. תלמיד חכם צריך ללכת לישון עם המילה אמת על שפתיו כי הקב"ה מידתו אמת ותורתו אמת. זו המידה הבסיסית שראיתי אצל הרב זצ"ל שמידתו מידת אמת. הייתה בו יכולת הקשבה שזו אמנות נדירה והקשבה מביאה לאמת".

על היכרותו האישית עם הרב מספר הרב אדואר: "אני לא יודע אם אי יכול לומר על עצמי שיצקתי מים על ידיו, אבל הכרנו שנים רבות. הוא הכיר את המשפחה שלנו עוד מתימן כך שהיה קל להתחבר. הכרנו גם דרך הרב יוסף צוברי, רב העדה התימנית בתל אביב יפו. הייתה לנו הערכה רבה לתורה של שניהם, לענווה שהייתה בהם".

"כל תלמיד מחפש ממי ללמוד. יש את הצד הלימודי, שבו שומעים שיעורי תורה, אבל מחפשים דמות לשמש אותה כי 'גדול שימושה יותר מלימודה' ומחפשים רב שדומה למלאך ה' צבאות כדי להיות לצדו ולראות אותו בשיעור חייהם ולא רק בשיעור לימודי, לראות איך מגיבים ואיך מתייחסים לכל אירוע פרטי וכללי, ומהי דעת תורה אמתית, דרך החיים ולא רק דרך הספרים. מהרב שלמה ניתן היה ללמוד מהי תורת חיים, בנסיעה, בביתו, באירוע שבו הוא נמצא, לשמוע את האמירה שלו על כל דבר, את החסד הגדול ואת החינוך שחינך".

"הוא היה מחנך גדול. פעם הלך ראש מוסדות ידוע לאדמו"ר מסוים לקבל ברכה, והאדמו"ר אמר לו שלפני שהוא מברך אותו שיאמר לו במילה אחת מה זה חינוך. אמר אותו ראש מוסדות שיש לו אלפי תלמידים ותלמידות ואי אפשר לומר במילה אחת. השיב לו אותו אדמו"ר שחינוך במילה אחת זה עידוד, והרב שלמה היה מחנך גדול. פעם בא אליו תלמיד שהיו לו ילדים גדולים והבן שלו בגיל 18 היה בתקופת חיפוש עצמי ועזב את הדת, גזר את הפאות וכו'. בא אל הרב ושאל מה לעשות אתו. הרב השיב לו, אם הבן שלך נפל לבור אתה צריך לזרוק עליו אבנים? צריך להושיט לו יד".

סוגיה שעולה בימים האלה בציבור והעסיקה את הרב קורח לא מעט היא סוגיית גניבת כתבים וספרי קודש של עולי תימן בתקופת העלייה לישראל, וכן חטיפת אחותו התינוקת באותה תקופה. על כך אומר ומספר הרב אדואר:

"כיוון שהרב שלמה היה איש אמת הוא סחב אתו את אותן תחושות שהיו בו לאורך כל השנים, תחושת עלבון והטרגדיה שפגעו בעליה של יהודי תימן, יהודים שהיו מפוחדים בגלות והייתה בהם מידת התמימות, עשו להם עוול כחלק מחבלי העליה לארץ. אלו דברים ידועים על חטיפת ילדים וחטיפת התורה, כי כשלוקחים את ספרי התורה ממשפחות שכולן הן תורה ומסורת לוקחים את נשמתם".

"שנים רבות הוא סחב את הנושא הזה אתו, הוא דיבר על כך ותיאר את הכאב שלו, ולטעמי הוא גם לקח אתו את הכאב הזה לעולם האמת. בחייו הוא ניסה להשפיע ולהעיר. היו תקופות שלא רצו לשמוע על כך, אבל היום מידת האמת מתגלה בעולם וגם הנושא הזה הולך ונחשף".

בעקבות הדברים הללו נשאל הרב אדואר כיצד משמרים יחדיו גם את הכאב על העוול הקשה שנעשה לעולי העדה וגם את אהבת הציונות והמדינה. על כך הוא משיב: "חכמים אומרים שביום טובה היה בטוב וביום רעה היה ברע. אנחנו בדור שבו אור וחושך משמשים בערבוביה ועל הטוב צריך להודות בכל יום, ולשבח ולהלל. צריך ללמוד לחיות עם הפצע הגדול הזה ולחכות לשעת הכושר כדי שניתן יהיה לעשות עם זה משהו בהיבט הפוליטי והציבורי. אנחנו בונים את עם ישראל ותורתו ומטפלים גם בפצע הזה, אבל לא ניתן לכסות על האור הגדול שזורח על האומה הישראלית".

ולסיום, על מעמדו של הרב קורח כרב ציוני כרב עיר שרובה תושבים שאינם מחזיקים בעמדה זו, אומר הרב אדואר כי הוא "יודע לומר שמי שמינה אותו היו אנשים שקשורים לציונות הדתית". על כך הוא מוסיף ומציין כי עצם העובדה שהרב שלמה קורח זצ"ל זכה לשרת את כל הציבור הבני ברקי בגאון במקום כזה, זו תעודת כבוד לרב בישראל שכיהן במקום עם זרמים שונים ולכהן בהוד והדר. רק אדם שיש בו עוצמה גדולה מסוגל לכך. זו אבידה לכל עם ישראל ולא רק לעדה התימנית. עם ישראל איבד שר וגדול".