תיק לא סגור

הבקשה שהוגשה בשמה של צביה גורודצקי לסגור את תיק הגירושין על שמה בבית הדין הרבני, עלולה להביא לשחרורו של סרבן הגט.

יוני רוטנברג , כ"ג בחשון תשע"ט

בית הדין הרבני בירושלים
בית הדין הרבני בירושלים
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בשבוע שעבר, חצי שנה לאחר שפורסמה בתקשורת פסיקתו של בית הדין הפרטי שהתיר את העגונה צביה גורודצקי, הגיעו הדברים להתנגשות חזיתית ראשונה עם בית דין רשמי של הרבנות הראשית.

צביה גורודצקי, אשר על פי השקפתה היא גרושה לכל דבר ועניין, באה בשערי בית הדין כדי לבקש לסגור את כל התיקים המתנהלים בו בשמה, ובכך למעשה לשמוט את היסוד המשפטי לכליאתו של בעלה מאיר במהלך 17 השנים האחרונות. גורודצקי העמידה את בית הדין בפני מצב אבסורדי – בית הדין עצמו חפץ להכביד ככל האפשר על הסרבן כדי שייתן את הגט, אך המסורבת עצמה מסירה את תביעותיה על פי פסק הדין שקיבלה, ובכך היא מונעת מבית הדין להמשיך באותה מגמה.

"מאיר גורודצקי ישב במשך 17 שנים בכלא מכוח המשפט האזרחי", מסביר עו"ד רפי רכס, יועץ משפטי של בתי הדין הרבניים, "זו למעשה סנקציה שהחוק נותן ביד בית הדין כדי להפעיל לחץ על מתדיינים שמסרבים לקבל את הוראותיו. במישור הזה, מרגע שהתובעת מוותרת על תביעותיה אין ביד בית הדין אפשרות להמשיך את הכליאה של אותו סרבן. אבל ישנו גם חוק פלילי שמורה על עד ארבע שנות מאסר למי שממרה את פי בית הדין הרבני ומסרב לתת גט. זה סעיף בחוק שלא השתמשו בו עד כה, כי היו איתו בעיות משפטיות שונות. בתקופה האחרונה נעשתה עבודה שלנו יחד עם משרד המשפטים כדי להשמיש את הסעיף הזה, בין היתר בשביל להכביד את הסנקציה על גורודצקי. בסופו של דבר שי ניצן הוציא הוראה לפיה ניתן להשתמש בסעיף הזה נגד סרבנים, כאשר בתום תקופה של ארבע שנים, אם העבריין ממשיך לסרב, ניתן לחדש את התקופה לעוד ארבע שנים עד שיפסיק לעגן את אשתו", מסביר רכס.

בעקבות השינוי הזה בחוק, ועם הינתן פסק הדין שלמעשה משחרר את מאיר גורודצקי מכליאתו, מיהרה המחלקה המשפטית של בתי הדין לקדם הליך של החלת החוק הפלילי עליו. היא גם הגישה בקשה לבית המשפט להאריך את מעצרו עד תום ההליכים, אך עורך דינו מיהר להגיש ערער לבית משפט המחוזי בירושלים. בית המשפט צריך להחליט בעניינו בימים הקרובים, ובמידה וידחה את צו המעצר עד תום ההליכים, גורודצקי יצא לחופשי לראשונה מזה 17 שנים. "צריך להבין שגם אם בית הדין סגר את התיק בגלל בקשתה של האישה", מבהיר רכס, "זה לא משנה את פסיקתו של בית הדין שהאישה היא אשת איש ובעלה סרבן גט. מבחינת בית הדין על מאיר גורודצקי לתת גט לאשתו, והוא ימשיך לפעול לתת עליו את הסנקציות שיגרמו לו לכך".

יחד עם סגירת התיק בבית הדין, ביקשה גורודצקי להוציא צו הגנה במקביל לשחרורו של בעלה, על מנת לשמור על ביטחונה. משמעותו של צו ההגנה היא שאם יתקרב מאיר גורודצקי לאשתו אחרי שישתחרר, על פי מה שיוגדר בצו, הוא ייקנס או יישלח למאסר. בהקשר הזה חשוב להבין את הרקע של בני הזוג. במהלך הדיונים הרבים שהתנהלו בבתי דין שונים נאספו עדויות, הן מצד צביה עצמה והן מצד ילדיהם המשותפים, על אלימות פיזית ומילולית קשה שבה נהג הבעל כלפי אשתו. הדיינים בהרכב שדן בעניינה – אב בית הדין הרב אוריאל לביא, הרב דוד לבנון והרב שמואל תם – הצביעו על הבקשה הזאת כסימן לכך שגורודצקי נדחפת על ידי 'מרכז צדק לנשים' אל המהלך כדי לנעוץ אצבע בעיני הממסד הרבני, אך למעשה הוא מסכן אותה ופוגע בה. "במקרה ייחודי ויוצא דופן זה, בו אין המאסר מהווה הרתעה של ממש כלפי הבעל הסרבן, המוכן לשבת כל ימיו במאסר ובלבד שאשתו תישאר עגונה, כיצד החשש ממאסר לזמנים קצובים בגין הפרת צו ההגבלה או החשש מקנס כספי, ירתיעו את הבעל הסרבן מלהתקרב לאישה וחלילה לפגוע בה?", תמה הרב לביא בפסק הדין.

שלוש רגליים רקובות

משבאה בקשתה של גורודצקי בפני בית הדין הרבני בירושלים, נדרשו הדיינים להתייחס לראשונה באופן רשמי לפסק דין שניתן על ידי ערכאה שאינה מוסמכת. המצב הזה העמיד את הדיינים בפני דילמה קשה. מחד, רצו הדיינים להציג את דעתם ולהסביר מדוע הם אינם מקבלים את ההיתרים של בית הדין הפרטי של הרב שפרבר, ורואים בהם טעות של ממש. מאידך, עצם ההתייחסות לדבריו של בית דין שפועל שלא בסמכות עלולה להתפרש כמתן לגיטימציה. הרב לביא אומנם פרסם בסופו של דבר פסק דין מפורט המבטל את נימוקי ההיתר בזה אחר זה, אך על פי גורמים המעורים בתיק הדבר נעשה שלא לשביעות רצונם של כל הדיינים. "הדיינים היו חייבים להגיב כדי שלא יהיה פתחון פה לומר שהם מחמירים בלי סיבה, וכדי שהציבור לא ילמד מפסק הדין המוטעה של בית הדין של פרופ' שפרבר ויפסוק כך הלכה", מסביר עו"ד רכס את החלטתו של הרב לביא.

עיקר טענתו של הרב לביא כנגד פסק הדין של בית הדין הפרטי, היא שהדיון נעשה שלא במעמד שני הצדדים על אף שהם קיימים וברי יכולת לעמוד לדין, וכן שהוא דן בשאלה שכבר הוכרעה בבית דין אחר על ידי דיינים מוסמכים. אך מעבר לטענות הפרוצדורליות, הרב לביא התייחס גם להיתר עצמו ולנימוקיו, ודחה אותו מכול וכול.

היתרו של בית הדין הפרטי התבסס על שלוש רגליים, שעל אף שבכל אחת מהן הודו הדיינים שם שיש לפקפק, בהצטרף שלושתן ניתן להתיר את האישה. היסוד הראשון שהניחו להיתר מתבסס על המושג ההלכתי אומדנא, ולפיו היות שברור לנו שאם האישה הייתה יודעת שזה מה שעתיד לקרות לה בעקבות החתונה היא בוודאי לא הייתה מוכנה להתקדש. היסוד השני שעליו התבססו הוא עדותה של גורודצקי עצמה, לפיה טבעת הקידושין נקנתה מכספה ולא היה בכוונתה להקנות אותה לבעלה בשעת החופה, דבר שמבטל לחלוטין את מעשה הקידושין. היסוד השלישי הוא 'מקח טעות', ולפיו היות שמאיר גורודצקי התגלה לאחר החתונה ובמהלך שהותו בכלא כאדם בעל הפרעות נפשיות, הרי ההסכמה שלה להתחתן איתו נבעה מחוסר ידיעה והטעיה ואין לה משמעות.

פרט לסתירת הטיעונים ההלכתיים בכל אחד מהיסודות שנכתבו באותו פסק דין, הוסיף הרב לביא גם אמירה עקרונית באשר לדרך שבה יש לבסס היתרים כאלה. לדבריו, היתר של אישה צריך להתבסס על יסוד אחד לפחות שבו אין ספק כלל והוא ברור לדיינים, ואליו ניתן לצרף סעיפים נוספים הגם שהם מסופקים. "זה כמו לשים לשולחן שלוש רגליים רקובות", מושל רכס, "היתר כזה לא עומד, מדובר פה על דיינים שלא בקיאים בענייני גיטין, הם לא הוסמכו ולא נבחנו במבחני הדיינות, ולא ראינו מהם עד היום שום חיבור משמעותי בנושאים האלה".

"הרבנות הראשית פוגעת בעם ישראל", אומר מנגד הרב מיכאל אברהם, שהשתתף בעצמו בכמה הרכבים של בתי דין פרטיים מהסוג הזה. "בשני מקרים שבהם דנתי, ההיתר היה גמור. לא היה צורך בסנקציות על הסרבנים, כי הם פשוט לא היו הבעלים של אותן נשים. זה היה לגמרי לכתחילה. העובדה שהדיינים שדנו בתיקים האלה לפניי לא ראו את ההיתר הזה היא שערורייה. לטעמי היה צריך לבטל את המוסד הזה, ומוטב שעה אחת קודם", הוא אומר בנחרצות.

בעיה של ממזרות

השאלה הגדולה באמת שההתנגשות הזאת מובילה אליה, היא שאלת הממזרות. בתי הדין הפרטיים יחד עם 'מרכז צדק לנשים', הכניסו את בתי הדין למלכוד שלא ברור כיצד ינהגו בו הדיינים. באופן מסורתי, בתי הדין נמנעים מלהכריז על ממזרים במדינת ישראל, ומוצאים להם כמעט תמיד פתרונות הלכתיים המתבססים בעיקר על העובדה שספק בממזרות מתיר אותה לגמרי. עתה, כשהם עומדים במאבק עקרוני אל מול בתי הדין הפרטיים, הם יצטרכו להכריע לגבי תינוקות שייוולדו לנשים שהותרו באותם בתי דין – האם להשתדל להתיר אותם מממזרות, ובכך לאשרר דה-פקטו את הכרעת בית הדין הפרטי, או לחרוג ממנהג בתי הדין ולהכריז על ממזרים.

"לאחר 20 שנים קשות של עגינות קיבלה סוף סוף צביה גורודצקי פסק דין שמבטל את נישואיה מטעם בית הדין הפרטי של הרב שפרבר שהוקם ביוזמת מרכז צדק לנשים", אומרים בתגובה במרכז צדק לנשים. "צביה החליטה לשקם את חייה ולהניח לסיפור הקשה שליווה אותה בעשורים האחרונים, ומשום כך ביקשה לסגור את תיק הגירושין בבית הדין הרבני. משקיבלה פתרון הלכתי למצבה - אין עוד טעם לנהל תיק גירושין. יש עוד לציין כי טרם מתן פסק הדין של הרב שפרבר, ועוד לפני הייצוג של מרכז צדק לנשים, ביקשה צביה מבית הדין לשחרר את האיש, מתוך ייאוש ממצבה והבנה ששהייה של האיש בכלא לא מביאה לסעד הנדרש - גט. הדברים אף נאמרו בפרוטוקול הדיון בבית הדין במהלך חודש ספטמבר 2017 ובית הדין מודע לכך.

"הסיפור הקשה של צביה מוכיח שהטלת סנקציות על סרבני גט, ואפילו ישיבה ארוכה בכלא, אינה יעילה דיה, ורק אימוץ פתרונות הלכתיים שמבטלים ומפקיעים נישואין יבטיחו את החירות של כל נשות ישראל. אנחנו מקוות שבתי הדין הרבניים יתחילו לעשות שימוש בפרקטיקות שמשחררות נשים גם בלי שיש שיתוף פעולה מצד הבעל, ועד שלא ינהגו כך ככל הנראה שבתי דין פרטיים יתפסו את מקומם. מכל מקום, כליאתו של הבעל עם השנים הסבה נזק רב לאישה, שכן היא נותרה ללא בן זוג מפרנס ומבלי יכולת להינשא לאדם אחר, מעולם לא שולמו לה מזונות ילדים בשל שהות הבעל בכלא, ואף לילדיה נגרמו נזקים שונים, ונזקים אלה היא מבקש לתקן כעת במסגרת חייה החדשים. אנחנו מאחלות לגב' גורודצקי שתרווה טוב ונחת בחייה החדשים כאישה פנויה".