בסצנת הסיום של הסרט 'אורי זוהר חוזר' נפרד אורי מהצופים, קצת לפני הכניסה לביתו בירושלים.
זוהר עומד שם לבוש בחליפה שחורה, כשגבו כפוף קמעא וזקנו הלבן מעיד עליו כי שנות הזוהר נותרו הרחק מאחור. דמותו של הבמאי האגדי, ששינה לחלוטין את פני הקולנוע הישראלי, הולכת ונעלמת בחשיכה, וכך גם האור הנלווה אליו. אלא שהצופה נותר לשבת מול המסך, למרות שהסרט תם. הכריזמה של זוהר פורצת החוצה בקול רעש גדול, ולרגע נדמה כי כשמדובר בקולנוע, לגיל אין באמת משמעות.
מאז שחזר בתשובה נמנע זוהר מלהתראיין לכלי התקשורת, וסירב באופן עקבי להצטלם לסרטים שיתעדו את חייו. האיש שהלך עם כישרון המשחק שלו עד הסוף ולא בחל בשום תפקיד, קטן כגדול, הסתגר בביתו בירושלים וטרק את הדלת לעשייה הקולנועית שחי ונשם עד אז. במשך השנים הצטרף זוהר לתנועת התשובה, ובמסגרת זו ביים בהתנדבות סרט לרשת מדרשות המיועדות לבנות חוזרות בתשובה. הבמאים דני רוזנברג ויניב סגלוביץ נרתמו לעזרתו בהפקת הסרט, ובתמורה הסכים זוהר להיחשף ולשתף פעולה עם סרטם.
אורי זוהר מדבר למצלמה בכנות נוגעת ללב, ואינו חושש לחשוף בפני הצופה את הלבטים הפנימיים שמלווים אותו מאז שנטש את עולם הבימוי. אין בי געגוע, הוא טוען בלהט, אבל מדי פעם עולה בי סצנה כזו מאחד הסרטים שלי ואני מרגיש דכדוך מקצועי. אולי היה אפשר לבנות אותה קצת אחרת, פחות לחוצה.
למרות השנים הרבות שבהן נמנע מלביים סרטים, אורי זוהר תופס את מקומו בטבעיות כבמאי, ולרגע נדמה כי לא חלפו ארבעים שנה מאז סרטו האחרון. חדוות העשייה של זוהר לא חומקת מעיני הצופה, וכך נוצר דיאלוג נוקב בין דמותו המיתולוגית עוד מימי 'מציצים' ו'עיניים גדולות', ובין הרב אורי זוהר שמנסה להתנער כל העת מאותה עשייה קולנועית שהקנתה לו את התואר גדול במאי הקולנוע הישראלי. לאורך כל הסרט מתעוררות שאלות קיומיות שאיתן מנסה זוהר להתמודד. אולי אני באמת מרמה את עצמי, הוא מהרהר בקול, אולי באמת היה לי טוב שם?
למרות שהסרט ברובו צולם בדרכים ולא בביתו הפרטי של זוהר, מצליחים הבמאים לקלף בעדינות את שכבות ההגנה שעטה על עצמו במשך השנים. זוהר מצידו לא נשאר חייב, ובוחר לעמת אותם עם אותה עשייה קולנועית, שהוא עצמו עמד בראשה בתחילת שנות ה‑70. הכול הבל הבלים, הוא זועק מולם. ריבונו של עולם, איך אפשר לגלות עפר מעיני אנשים חיים?
חשבון הנפש שזוהר עושה מול המצלמה גלוי לעיני הצופה. אין בו מקום לחרטה או שברון לב, אלא רק ידיעה ברורה שכשרון מטאורי של בימוי ומשחק לעולם לא יוכל להיעלם סתם כך, גם אם בחרת להסתגר או לברוח ממנו הכי רחוק שאפשר. לא התגברתי על האורי זוהר ההוא לגמרי, הוא מודה ברגע של גילוי לב. על זה התפללתי הבוקר, שהחיה הרעה לא תתעורר.