טל אוחנה
טל אוחנהצילום: אור אלכסנברג

התחלה/ ערב פורים תשמ"ד, ירוחם. שלושה דורות של המשפחה עלו לארץ והקימו את המקום. "בניגוד למה שמיוחס להם, הם עלו אך ורק מציונות והתמודדו בגבורת רוח גדולה עם הקשיים". משפחת האב ומשפחת האם מונות עשרה ילדים. "הסבתות הבינו שחינוך הוא המפתח ונלחמו שהילדים ילמדו בבתי הספר הכי טובים. המסר היה של שאיפות גדולות, של עבודה קשה כדי לפרנס את הבית בכבוד, וגם של מעורבות בחיים הציבוריים".

החיים הציבוריים/ "שני הסבים שלי היו שליחי ציבור בבתי כנסיות בירוחם. שניהם היו מעורבים פוליטית כדי להקים בית ספר ממ"ד בעיר". עד מערכת הבחירות הזאת היא לא חשבה שהמעורבות הציבורית שלה זורמת בעורקים, "רק עכשיו, כשפגשתי תושבים שבנו את ירוחם יחד איתם, שמעתי את הסיפורים האלה. כנראה שזה גנטי".

הורים/ האב הקים חברה להסעות וצירף אליה את שני אחיו. "מה שהוביל אותו לפתוח אותה וכעבור 30 שנה לסגור אותה סגירה כואבת, הוא העוני שבו גדל. אבי לא רצה להיות תלוי באף אחד. זה הביא אותו לגדולות וגם גרם לקבלת החלטות עסקיות לא כל כך נכונות". האם עוסקת במשך שנים בחינוך, גם ברמה העירונית. היום היא מנהלת מרכז למידה לילדים בעלי צרכים מיוחדים. הם חמישה אחים, היא השנייה.

לימודים/ בית ספר 'קול יעקב' בירוחם. "סבא שלי וחבריו רצו שיהיה בית ספר ממלכתי דתי בירוחם. הם הלכו לרב הראשי של רמלה וביקשו שיעזור להם. התנאי היה שיקראו לבית הספר על שם הרב יעקב אבוחצירא". עד כיתה ד' היא הייתה תלמידה "בינונית ומטה", אבל אז נבחרה למועצת התלמידים. החוויה המעצימה של העשייה גרמה לה לרצות להצטיין בכל התחומים, "ואז הפכתי להיות התלמידה המעצבנת שמקבלת 99 ובוכה מזה".

תיכון/ בירוחם לא היה תיכון דתי. ההורים שלחו אותה בלב כבד לאולפנה בערד, שנחשבה מקום מצוין אבל פנימייתי. "אחרי לילה אחד עם הרבה דמעות חזרתי הביתה". האופציה הבאה הייתה עמל אפלמן בדימונה, לשם נסעה מדי יום יחד עם עוד 200 ירוחמים. "ואז נבחרתי ליו"ר מועצת התלמידים. זו הייתה הפתעה, כי הייתה איבה בין המיעוט הירוחמי לרוב הדימונאי השולט".

המחטף/ בכיתה י"א נבחרה ליו"ר מועצת הנוער בירוחם, ולכן רצתה לעבור ללמוד בתיכון הממלכתי המקומי. "חיכיתי שההורים ייצאו לחופשה והלכתי לרשום את עצמי. הם התנגדו ולא דיברו איתי במשך תקופה". אבל היא לא מתחרטת, "אלה היו שנתיים משמעותיות ביכולת שלי לגבש את הזהות שלי". רוב הזמן היא ישבה אצל רכזת החינוך החברתי והפיקה טיולים וימי שיא, "ההסכם היה שאקבל 100 בכל המגינים, וכך היה".

צבא/ משק"ית הוראה. היא הייתה מפקדת של נערי רפול, "חוויה מאוד מעצבת שנתנה לי להבין את יסודות החינוך החשובים ביותר, שכל מה שאדם צריך זו הזדמנות שווה ומבוגר אחד שיאמין בו. האמונה באדם והדרישה ממנו".

הביתה/ אחרי השחרור ניהלה מועדון נוער שהקימה כמה שנים קודם לכן, ליוותה את מועצת הנוער היישובית ועבדה בבתי ספר עם ילדים בסכנת נשירה. בדיוק אז הודח ראש העיר המכהן ומונתה ועדה קרואה. "הייתה אווירת נכאים ביישוב, כי לא הצלחנו לגדל מנהיגות. זה גרם לי לחשוב שאת השליחות החברתית אעשה בירוחם".

שליחות במרוקו/ היא התדפקה על דלתותיהם של כל הארגונים היהודיים העוסקים בשליחות, כי רצתה לפעול במרוקו כשליחה. "אף אחד לא הסכים, כי זה לא חוקי". אף על פי כן היא עוסקת בכך בשבע השנים האחרונות ופעילה במדינה בנושאי ציונות ועלייה. "זה מתחת לרדאר אבל יודעים עליי הכול. אני לא גרה שם ויוצאת ובאה ארבע פעמים בשנה. מבחינת השלטונות זה פחות מאתגר".

עמק יזרעאל/ היא נרשמה ללימודי משפטים בקריית אונו, אבל ברגע האחרון עשתה סוויץ' והחליטה ללמוד סוציולוגיה אירגונית במקום הכי רחוק מהבית. "זו הייתה חוויה ירוקה מיוחדת ומשמעותית, למרות שרוב הזמן עבדתי ולא למדתי".

לעבוד/ זו הייתה תקופה שבה העסק של אביה נקע לקשיים והיא נטלה חלק בפרנסת הבית. "זה היה לי טבעי, זכות גדולה בשבילי אחרי מה שקיבלתי כל השנים. עשיתי את זה למעלה מעשור. זה נתן לי תחושה שאני יכולה להשפיע במשהו ולחסוך לאבי כמה רגעים של עצב בתוך הכאוס".

בחזרה לירוחם/ היא עבדה בקרן רש"י בתפקיד ניהולי, ואז הקימה עם חברים את 'צעירים לאקדמיה'. "המוסכמה הייתה שאם אתה באמת מוצלח ויכול, אז דבר ראשון אתה עוזב את ירוחם לטובת תל אביב. אם אתה נשאר - סימן שזו ברירת המחדל שלך". היא וחבריה נאחזו בציפורניים, נשארו בירוחם ועודדו אחרים לעשות כמוהם. "הבנו שאם לא ניקח אחריות, אף אחד לא יעשה את זה במקומנו".

התובנה/ בסוף אותה שנה היא לקחה את הסטודנטים שהיו פעילים בעמותה לטיול במרוקו. "שם, ליד הקבר של רבי דוד ומשה, אמרתי לעצמי: לא משנה מה אעשה בשדה החברתי, הדבר הכי משמעותי שאעשה, יהיה בירוחם. למנהיגות שצומחת מבפנים יש הרבה ערכים מוספים". בסוף אותה שנה, שהייתה מעצימה ומלאת פעילות, החלו לנשב רוחות של בחירות. "אמרתי לכל הצעירים: לכו תתמודדו, אני לא יכולה כי זה מנוגד למנדט החברתי שלי". אבל אז הגיעה ההצעה של מיכאל.

ההצעה/ מיכאל ביטון התמודד על ראשות המועצה והציע לה להיות מספר שתיים שלו. "הייתי בשוק. היה נראה לי לא קשור למציאות להיות סגנית ראש המועצה בגיל 26". אבל היא נענתה, ונכנסה לתפקידה. "מאז ועד היום עברתי מסע שלם".

המסע/ "בעיקר הבנתי שאני לא רק מנהיגה של משימות אלא של אנשים. זה לא בא לי טבעי. עד אז חשבתי שאם אנשים רתומים אז טוב, ואם לא אסתדר לבד. בדרך הקשה הבנתי שמנהיגות היא הובלה של אנשים".

מי הילדה הזאת/ בגיל 26 הייתה לסגנית ראש המועצה. "זה גרם לאנשים להרים גבה, ותהליך בניית האמון לא היה פשוט. קיבלתי ממיכאל ביטון, ראש המועצה הקודם, גיבוי מאוד גדול ואת כל הסמכויות הנדרשות. בשלב מסוים, בזכות המעשים שלי, למדו להתייחס אליי ברצינות".

נשים בראש/ "ב-2018 עמדו שש נשים בראש רשויות מקומיות. אחרי הבחירות עומדות 11. הכוח הוכפל. לנשים יש יתרון בשדה הציבורי והפוליטי בגלל היכולת להיות מעורבות בפרטים הקטנים, בצד התכנון של הדברים הגדולים. בנוסף לכך, אנחנו מנהיגי ציבור ואנשים רוצים איתך את הקשר היומיומי. לנשים יש את היכולת לשמר ולטפח את הקשר. נשים גם מביאות שיח אחר. אני מקווה שבמליאת המועצה שאוביל יהיה שיח פחות מתלהם".

לרוץ לראשות המועצה/ בהתחלה בכלל לא חשבה על האפשרות. "מיכאל אמר מהרגע הראשון שזה הכיוון, אבל אני התחלתי לדבר על זה רק שנה וקצת אחרי הבחירות השניות. רק ב‑2015 היה לי חלום ברור להיות ראש מועצת ירוחם".

פסק זמן/ יש תחושה שאחרי התקופה האינטנסיבית של המרוץ ולפני תקופה אינטנסיבית של עשייה בראש הפירמידה, היא זקוקה למנוחה. "הרצון היה לנסוע למרוקו כדי לתכנן איך ייראו 100 הימים הראשונים שלי בתפקיד". מכיוון שהיא לא הצליחה למצוא כרטיס כלבבה, "אני צריכה לחפש מקום מעורר השראה אחר".

יעדים/ המטרה הגדולה היא "להוביל במוביליות החברתית בישראל". כרגע היא מסמנת שני נושאים כליבת העשייה שלה. "הראשון הוא פיתוח כלכלי. יש שלושה שדות עיקריים שאנחנו צריכים לפתח: תיירות מדברית, הייטק וחקלאות מדברית-טכנולוגית. זה מנוע הצמיחה הגדול ביותר שימשוך אחריו צמיחה דמוגרפית, התפתחות בחינוך ופיתוח של קהילות".

ירוק בעיניים/ הנושא השני הוא איכות הסביבה. "כששואלים אנשים אם טוב להם במקום שבו הם גרים, דבר ראשון הם מסתכלים אם הסביבה שלהם מטופחת וירוקה. אני רוצה להעמיד את התשתית של הדבר הזה בירוחם".

אם זה לא היה המסלול/ אולי הייתה עוסקת בתחום המשפטים, "מקום טוב לעשות בו צדק".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ "תפילה, טלפונים שלא הספקתי אתמול" ויאללה לעבודה.

פס קול/ היא הולכת להופעות של האנדלוסית, אבל השירים המתנגנים הם של עידן רייכל, ריטה ועידן עמדי.

שבת/ כל השבוע היא מחכה לערב שבת, "יש משהו ברגע שהשבת נכנסת, כשאני יושבת עם כוס הקפה ביד והעוגה שיצאה הרגע מהתנור. רגע של אושר בתוך השבוע המטורף". אחרי הסעודה יש מפגש עם חברים, ובבוקר מרתון של ספרי פרשת שבוע וקצת עיתון. לאחרונה החלה במנהג של לימוד משותף עם חברות, "והרבה שינה בין לבין".

אוכל/ אוכל ביתי מבושל. "יש לי אמא צמודה שמאכילה אותי את האוכל הכי השווה בעולם". אין פייבוריט. הכול הולך.

פנאי/ בית קפה עם חברות או הופעה טובה.

דמות מופת/ ד"ר דוד ביטון, תושב ירוחם. "הוא אדם שהשפיע עליי מאוד ואני מאוד מעריכה אותו". הוא "איש חזון ואיש מעשה ענק שחיבר אותי מאוד לשורשים. אני מאוד קשורה אליו".

כשתהיי גדולה/ היעד ברור. "אני מקווה להיות שרת הרווחה של מדינת ישראל".

לתגובות: [email protected]