בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם זאב שוורץ

בן 51, גר בשוהם, נשוי לשולמית ואב לחמישה. מייסד ומנכ"ל 'תורה מציון'.

עפרה לקס , כ"א בכסלו תשע"ט

זאב שוורץ
זאב שוורץ
צילום: לירון מולדובן

התחלה/ אפריל 1967, יוהנסבורג, דרום אפריקה. אמו, גלדיס ז"ל, עסקה במכירת תכשיטים. אביו, מייקל, עסק גם הוא במכירות והיה גם סוכן נסיעות. "סבי מצד אמי הגיע לדרום אפריקה מליטא עוד לפני השואה. רוב יהודי דרום אפריקה הגיעו משם". הורי סבו נרצחו בשואה ואחות סבו "ניצלה בנס". הסב הזה היה רוויזיוניסט גדול. "בגין היה בביתו פעמיים. היה לו חשוב שנכד אחד ייקרא על שם זאב ז'בוטינסקי". הפור נפל עליו. ילד סנדביץ', אח מעליו ואח מתחתיו. "המשפחה הייתה ציונית. היה לנו קשר חזק לישראל".

ישראל/ בפעם הראשונה שהגיע לכאן הוא היה בן שמונה. "אמרתי לאמי: אני כל כך אוהב את ישראל. מה יקרה אם אאבד את הדרכון? היא ענתה לי שאם כך, לא אוכל לחזור לדרום אפריקה. ניסיתי לאבד אותו".

מסורת/ "לא היינו דתיים, אבל הלכנו לבית כנסת בשישי בערב ושמענו את מיטב החזנים המפורסמים. במקביל אכלנו כל דבר שזז והלכנו לקולנוע בשבת". כשהיה בר מצווה הוא, אביו ואחיו חזרו בתשובה. זה קרה גם בעקבות בית הספר שבו למדו הבנים.

לימודים/ בכיתה ד' עבר ללמוד בישיבה קולג'. "דרך בית הספר התקרבתי לתורה ומצוות. זה קרה לא מעט בזכות הרב אברהם טנזר, שהגיע בשליחות מקליבלנד לשנתיים ונשאר שם יותר מ‑40 שנה".

תנועת נוער/ בני עקיבא, השלימה את בית הספר. "המחנה הראשון שהלכתי אליו היה כשהייתי בן 11. אז גם שמרתי שבת בפעם הראשונה. הפעם השנייה ששמרתי שבת הייתה בגיל 12, במחנה הבא". הפעילות בתנועה התקיימה בימי ראשון "כדי לא לחלל שבת". בנערותו היה מדריך.

להוקיר את השליח/ ילדות שכזאת זימנה לו היכרות עם השליחים ועם השפעתם ומסירותם. "היה שליח אגדי, חיים לייקוב ממשואות יצחק. הוא עלה לארץ, לחם בלבנון השנייה, היה חלוץ וגם תלמיד חכם". מצד שני "ראיתי מה קורה כשיש מחנכים חרדים. בית הספר לא חגג את יום העצמאות כמו שצריך".

הוויתור הגדול/ בשנות התיכון הגיע לבקר הרבה בארץ, וכשסיים הגיע לישראל במסגרת הכשרה תורנית של בני עקיבא, למד בישיבת הר עציון והתנדב במשואות יצחק. בסוף השנה כולם חזרו לחו"ל. הוא נשאר. "ההורים ניסו לשחד אותי. אמרו שיקנו לי מכונית אלפא רומיאו. הם רצו שאלמד שם ואהיה רופא אבל ליבי היה כאן. המשכתי בישיבה".

איתי לגבעתי/ הוא השתלב בפלוגה של הסדרניקים. "הקושי ההתחלתי היה שהחבר'ה חזרו ונשארתי לבד. בצבא דווקא צמחתי. ידעתי שהעברית הקלוקלת והמבטא יהיו מושא לצחוק". בהר דב היה מוצב שנקרא חרסום. החברים עשו הכול כדי שיאמר בקשר את שם המוצב והם יוכלו לצחוק על הרי"ש, "אבל הייתי חייל למופת פלוגתי". גם בלבנון השנייה התעקש להשתתף ושוב היה קשר מ"פ.

חייל בודד/ "היו שבועות שלא ידעתי מראש שאצא שבת. הייתי הולך לטלפון הציבורי ומחייג, לא תמיד יודע לאן אני חוזר. הבית שלי היה צ'ימידן. הייתה לי משפחה מאמצת ממשואות יצחק, עד היום היא המשפחה השנייה שלי, אבל לא תמיד הסתדר לי להגיע אליהם".

בהשגחה פרטית/ אחרי השירות הוא חזר לישיבה, ואחר כך טס עם חברים לאלסקה לכמה חודשים, "הבנתי מה זה טיול אחרי צבא". הוא התלבט אם לחזור לצבא, "אבל היה לי קול פנימי שקרא לי ללכת לאוניברסיטה". הוא כתב לרבי מלובביץ' ושאל לאיזה מקצוע כדאי לו להירשם מתוך מבחר המקצועות. כמה שבועות אחרי שהתחילו הלימודים הוא מצא את עצמו לומד תולדות עם ישראל, "שם פגשתי את אשתי ומאז אנחנו עושים היסטוריה".

החצי השני/ שולמית, הייתה הרבה שנים מחנכת ומורה למתמטיקה. "בעקבות העקירה מגוש קטיף, שם ראתה בתים נהרסים, החליטה לחזק בתים ועברה לתחום הטיפול". היא מטפלת זוגית ויועצת בתיכון המר ברחובות. "הם זכו בפרס החינוך הארצי לא מעט בזכות שינוי שהיא חוללה בבית הספר".

השמחה/ חמישה ילדים: אוריאל, שנישאה לפני כחצי שנה, גרה במצפה רמון ולומדת בספיר. יהל לומדת בתוכנית 'רביבים' למנהיגות חינוכית באוניברסיטה העברית. יהונתן, בצבא אחרי שלוש שנים בעלי, התחיל קורס מ"כים בגבעתי. עוז ישראל לומד בכיתה י"א בשוהם, ואיילת השחר, בת 14, לומדת גם היא בעיר.

אקדמיה/ סיים תואר שני במדעי המדינה ומינהל ציבורי והיה פעיל באגודת הסטודנטים. "היינו אב ואם בית במעונות יותר מעשר שנים. נולדו לנו שם שלושה ילדים".

הפנייה/ אברהם דובדבני וסולי זקס ביקשו ממנו שייקח על עצמו את המשמרת הצעירה של המזרחי. "אמרתי: אין מה להשקיע שם, אין שם כלום". הסירוב הביא לבדיקה מעמיקה של המצב בקהילות בתפוצות. "ראיתי שהקהילה של הוריי מתחרדת. שבני עקיבא מחזירה את האנשים בתשובה, אבל אז כשהם מחפשים ללמוד תורה אין כולל ציוני והם מפסיקים להיות ציונים".

יש מאין/ הוא בנה מודל של שליחי כולל ציוני בקהילות. "יש רב שליח, ובחורים שליחים שלומדים בבית המדרש". הרעיון שווק מהמעונות של בר אילן. "השגתי מכשיר פקס והייתי שולח פקסים לקהילות". מהר מאוד היוזמה המריאה. "תוך שנתיים עלינו משלוש-ארבע מקומות ל‑18. הייתי ישן שעה או שעתיים בלילה כדי לעמוד בקצב".

זה רציני/ כשהבין שעלה על צורך אמיתי של קהילות, התלבט אם לפתוח עמותה ולעזוב את המעונות. "היו כמה נדבנים שאמרו לי 'אנחנו איתך'". המשפחה הצעירה הקימה את 'תורה מציון' באופן רשמי ועזבה את המעונות לטובת שוהם.

זרמים ביהדות/ "אם תביא כוחות טובות לקהילות, גם אנשים מזרמים אחרים יבואו אליך. זה בדרך כלל שיוך חברתי, אבל רובם תינוקות שנשבו וחובה עלינו לחנך".

מסביב לעולם/ במהלך השנים יצאו 1,300 שליחים דרך הארגון ונוצרו אלפי חברותות, "מהפיכה תורנית". החינוך הוא לתורה ומצוות, לקשר עם מדינת ישראל, לעלייה ארצה ולהשתלבות בחברה. "מאז תחילת הפעילות שלנו אלפים עלו ארצה והם משייכים את עלייתם לפעילות השליחים".

פעילות השליחים/ "באחד המקומות לשליח היה כתוב על הסטנדר 'נוה דניאל', ומשפחה שעלתה ארצה ידעה שהיא רוצה לגור רק בנוה דניאל. אנשים אומרים: 'אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו להיות כמו השליח'. הם שולחים את הילדים לישיבות שבהן למדו השליחים, והנערים רוצים להגיע ליחידות הצה"ליות שלהם".

אוהבים עלייה אבל לא את העולים/ "השוני בין העולים לוותיקים קיים, ובישראל לא ממהרים לחבק אותם. צריך להצדיע לכל עולה, כי הוא לא חייב לעלות. אני אומר לשליחים: כשתצאו לשליחות תרגישו כמו העולים. תפגשו הבדלי תרבות, ביורוקרטיה ומנטליות אחרת. היום כבר יש יותר רגישות, אבל עדיין צריך לעשות חריש עמוק בנושא הרגישות והמודעות".

יהדות התפוצות/ "גדלתי ביוהנסבורג, בקהילה מיוחדת שהייתה בה אהבה גדולה לכל אחד בלי קשר לדעותיו. אתה חלק מהקהילה היהודית גם אם אתה נוסע בשבת, ומצד שני יש הערכה לרבנים. הגעתי מדרום אפריקה של האפרטהייד ומאוד קשה לי עם הקיטלוג. היורה בפיטסבורג נכנס לבית כנסת קונסרבטיבי וירה במישהו שנשוי לקתולית. בעיניו כולם יהודים. גם אני עיוור צבעים כשזה מגיע לאהבת ישראל".

מזכ"ל בני עקיבא העולמית/ בני עקיבא העולמית ו'תורה מציון' משתפים פעולה במגוון תחומים, החל מהמיונים שמתקיימים במשותף וכלה בזוגות שבהם האישה היא שליחה של ארגון אחד והאיש של השני. הוא היה מזכ"ל של בני עקיבא העולמית במשך חמש שנים "מדהימות, של השפעה ועשייה בתקופה של משבר כלכלי עולמי". מבחינתו החוויה של בני עקיבא "is in the B.N.A".

לב יהודי/ בנוסף לכך הוא הקים עמותה שמפעילה בהודו שני בתים יהודיים, המשמשים בית לתרמילאים ישראלים. "הרב רונצקי זצ"ל היה שליח אצלנו בהודו. רבבות עברו בבתים האלה, עוד לפני שנוסדה מפלגת הבית היהודי". כפעיל ותיק הוא רץ לפני כמה שנים בפריימריז של המפלגה. "רציתי להיות קול של יהדות התפוצות ושל אלה שעלו ארצה". זה לא צלח, אבל הוא לא מאוכזב. "פוליטיקה היא אמצעי, לא מטרה".

אם זה לא היה המסלול/ בזמן שהקים את 'תורה מציון' התלבט אם לעשות דוקטורט בנושא שבויים במדינה המודרנית. "לא חשבתי שאעסוק ביהדות התפוצות. כן חשבתי שאהיה באקדמיה ובעיקר בעשייה הציבורית בחברה הישראלית".

ובמגרש הביתי

בוקר טוב/ קם בחמש וחצי בבוקר, בשש הוא כבר בבית הכנסת. "משתדל להיות כל יום במשרד כבר בשבע ועשרים, ותודה לאשתי שמאפשרת לי את זה כל השנים".

פס קול/ הרדיו של הרכב נע בין שלושה ערוצים: רשת ב' "בשביל החדשות", רשת ג' "בשביל השירים" וקול המוזיקה, שם מתנגנת המוזיקה הקלאסית שהוא מתענג על צליליה.

שבת/ ההכנות לשבת מתחילות ברביעי, עם קנייה ששולמית עושה בשוק רמלה. התפילה האהובה עליו היא תפילת ליל שבת, "היא גם המרגשת ביותר בשבילי ומזכירה לי את סבא שלי". הוא נותן מקום מיוחד לשירת אשת חיל "שמצאתי", וגם לברכת הבנים.

מאכל/ "אני מכור לבשר". סטייק טוב ומנגל ביתי עושים את העבודה.

עיתים לתורה/ "ברוך ה', אני מבין את החשיבות". יש לו חברותות בגמרא וברבנו בחיי, "ומשתדל להתמיד בשנים האחרונות בדף היומי בערבים". דברי התורה לפרשת השבוע חשובים לו מאוד. "האתגר השבועי שלי מתחיל במוצ"ש, אז אני מתחיל לחשוב על דברי התורה של שבת הבאה".

פנאי/ "אשתי מלמדת אותי לא רק doing אלא being. לקח לי שנים להבין שצריך גם לעצור להיות". משתדל לשחק כדורגל בכל שישי בצהריים למען ניקוי הראש וחיזוק הגוף. "וגם טיולים בארץ".

אחזקת הבית/ "משתדל להיות אחראי לכך שהבית תקין". יש גם שותפות בשטיפת כלים וניקיונות לקראת שבת. "אני מאמין בביזור. גם אם זו דרך ארוכה יותר, כדאי להביא את הילדים לעזור". רעייתו היא אשת חיל מהעדה הנכונה, "כל שבת יש על השולחן עשרה סלטים לפחות והבית מצוחצח".

דמות מופת/ "סבי, שהוריש לי את האחריות להמשיך את השם של זאב ז'בוטינסקי ואת הלהט הציוני. ממנו שאבתי את הרוח". דמות נוספת היא רעייתו, "מעריץ אותה".

כשתהיה גדול/ לפני שנים אחדות חלה בסרטן, מה שמשפיע על הדרך שבה הוא רואה את העולם. "מי שיצא בחיים מלבנון וכמה שנים אחרי זה יצא חי מתל השומר, שואל את עצמו מה השליחות שלו למען עם ישראל". היעד הספציפי עדיין לא ברור, "אם זה במוסדות הלאומיים, בממשלת ישראל או בכל מקום אחר". העשייה והשליחות הן העיקר.

לתגובות: ofralax@gmail.com