'העולם מפנים: הפליטות הפלסטינית – שקר'

זוכת פרס בגין, ד"ר עינת וילף עמלה כבר שנים כדי להילחם במושג הפליטים הפלסטיניים. "דרישת זכות השיבה הבהירה לאהוד ברק שאין פרטנר".

שמעון כהן , כ"ו בכסלו תשע"ט

שקר השיבה מתגלה לעולם
שקר השיבה מתגלה לעולם
פלאש 90



טוען....

פרס בגין לשנה זו יוענק הערב לעמותת 'אחרי', לרב חיים דרוקמן ולד"ר עינת וילף עימה שוחחנו ביומן ערוץ 7 על מאבקה ההסברתי בעולם סביב סוגיית הפליטים הפלסטינים.

וועדת הפרס נימקה את ההחלטה וכתבה כי "וילף שירתה בצה"ל כקצינה ביחידה 8200. בעלת תואר ראשון מאוניברסיטת הרווארד, תואר שני מ-INSEAD שבצרפת, ותואר דוקטור מאוניברסיטת קיימברידג'. שימשה כיועצת מדינית של הנשיא שמעון פרס. בשנת 2010 נכנסה לכנסת מטעם מפלגת העבודה והייתה ממקימי מפלגת העצמאות. בשנים האחרונות מפרסמת ד"ר וילף מאמרי דעה ומרצה בישראל ובעולם בנושאי חברה ופוליטיקה ואף חיברה שני ספרים בנושאים אלו".

על פי ד"ר וילף, לב הסכסוך בין ישראל לפלסטינים אינו סכסוך על גבולות, אלא על סוגיית הפליטים, ועד שלא ימצא פתרון לעניין זה הסכסוך לא ייפתר. בשל כך החלה ד"ר וילף במאבק לביטול סוכנות אונר"א, על מנת לסיים את הנצחת הפליטות הפלסטינית.

על ההתמודדות ההסברתית שהיא עצמה חווה בקמפוסים ובבימות שונות ברחבי העולם סביב שקר הפליטות הפלסטיני היא אומרת, "זה לא פשוט. הרבה פעמים כשאני יוצא מפגישות עם דיפלומטים אני מבינה עד כמה עמוק הנושא. אני לא מציגה רעיון חדש ובכל זאת אני לא מתחילה מאפס אלא ממינוס שבעים, צריך להתמודד עם הר של שקרים על מהות הסכסוך".

"במשך הרבה שנים ישראל לא תרמה לספר את הסיפור כפי שצריך, כך שהאתגר הוא לא רק להנגיש את הרעיון אלא להפריך את הר השקרים", אומרת וילף ומציגה כמה דוגמאות של שקרים בולטים שעימם יש להתמודד בשיח ההסברה הישראלי:

"למשל שהפלסטינים הם הצד החלש בסכסוך, שהם פליטים, שזה שקר אחד גדול. הם לא פליטים ואם הם היו מטופלים על פי הסטנדרטים הבינלאומיים אף אחד מהם לא היה מוגדר כפליט. גם כל הרעיון של זכות שיבה הוא שקר. הרבה אנשים חושבים שיש זכות כזו, אנשים חושבים שלפלסטינים יש את הזכות הזו. צריך לפרק את כל הדברים הללו. יש להם זכות לנהל את חייהם ואפילו יש להם לטעמי זכות למדינה משלהם, מדינה שבה יוכלו לחוקק חוק שיבה, אבל זכות שיבה למדינת ישראל הריבונית אין להם וזכות כזו לא מעוגנת בשום מקום, כולל לא בהחלטת האו"ם שאותה הם אוהבים לצטט".

בדבריה מזכירה ומבהירה ד"ר וילף כי אמנם הצד הערבי מקפיד לצטט את הסעיף המדבר על מתן אפשרות לשיבה של פליטים, אבל הם מתעלמים מכך שמדובר בסעיף מתוך החלטה כוללת של האו"ם חלוקת הארץ, חלוקה שנדחתה על ידי הערבים עצמם. הערבים גם מתעלמים מהעובדה הזו וגם מעצימים את סעיף השיבה לממדים קיצוניים, היא אומרת.

בדבריה מדגישה ד"ר וילף כי ראשיתו של השינוי צריך ואמור להגיע מתוך ישראל עצמה: "אחת הסיבות שכתבתי את הספר בעברית ולא רק באנגלית כספר הסברה, הייתה כדי לשנות את המדיניות של מדינת ישראל עצמה ואכן, דברים מתחילים לזוז. הייתי בשבוע שעבר בכנס שסגנית שר החוץ כינסה בו 70 דיפלומטים כדי לקבוע בפניהם שההכרה בפליטים בטלה ומבוטלת והמדיניות היא חתירה לביטול אונר"א. לפעמים אני מרגישה כאותו אסיר ב'חומות של תקווה' שחופר מנהרה בכפית".

על תגובת הדיפלומטים למשמע השינוי בעמדה הישראלית אומרת וילף כי "היו כמה דיפלומטים של מדינות שהגנו שנים מאונר"א, והם היו רחוקים דקה מהתקף לב קשה, אבל היו גם הרבה דיפלומטים מדרום אמריקה מאפריקה ומחלק ממדינות אירופה שעבורם זה היה חדש והם רוצים לקבל תדרוכים על הנושא ולעיין בספר".

כזכור, ד"ר וילף כיהנה גם כחברת כנסת במפלגת העבודה ולימים פרשה יחד עם אהוד ברק להקמתה של 'עצמאות'. מאחר וכך שאלנו אם התובנות שהיא מדברת עליהן היו בסביבתו של אהוד ברק כאשר אחז במושכות המו"מ המדיני.

"אחד הדברים שעדי שוורץ, שותפי לכתיבה, ואני מציינים הוא העיוורון המוחלט של המגעים המדיניים בשנות התשעים. הייתה תחושה שהפלסטינים ויתרו על זכות השיבה וכל השיח על הזכות הזו הוא רק קלף מיקוח שיוותרו עליו כשמדינה תהיה על השולחן. אנחנו זוכרים שברק דיבר על קץ התביעות וקץ הסכסוך ובספר אנחנו מתארים את ההפתעה המוחלטת של צוותי המו"מ כשגילו שהפלסטינים רציניים. לכן ברק יצא באמירה שאין פרטנר, אמירה שממנה השמאל מתקשה להשתחרר עד היום".

לדבריה ברק עצמו סיפר לה שהמניע המרכזי להכרזתו על היעדר פרטנר הייתה התובנה שאכן הפלסטינים מעוניינים בזכות השיבה ורואים בה חלק רציני ומהותי של דרישותיהם.

לטעמה של ד"ר וילף ביטולו של אונר"א יכול לבוא בעקבות פעילות דיפלומטית ומדינית ישראלית, אם רק תשים הנהגה בישראל את הסוגיה במוקד מטרותיה. "יש לנו יכולת אדירה להשפיע. כשישראל מחליטה לשים נושא על סדר היום יש למנהיגים שלה יכולת לעשות זאת. חמישים שנה לא חשבנו שהנושא הזה חשוב, ולהיפך, חשבנו שטוב שאונר"א תמשיך לנהל את ענייניהם. צריך לשנות את הדיסקט אצלנו. כשזה יקרה יש לנו יכולת אדירה להביא לתוצאות", היא אומרת ומזכירה כי מדובר בארגון הנמך כולו במדינות התורמות, ואם אלה יפנימו, בעקבות עבודה הסברתית ישראלית, את תרומתו להנצחת הפליטות והסכסוך, הם יגדעו את זרם הכספים המגיע אליו ובכך יהפכו את הארגון לכזה שקיים על הנייר בלבד. "זה מתחיל לקרות" היא מבשרת.