בשבע מהדורה דיגיטלית

אפקט גנץ

אם בני גנץ ינסה לאחד את השמאל תחת הנהגתו ולהתמודד על ראשות הממשלה, הוא עשוי לסייע דווקא לבנט להתמנות לשר הביטחון. פרשנות

עמנואל שילה , י"ט בטבת תשע"ט | עודכן: 12:58

בני גנץ
בני גנץ
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1

המרוץ של בני גנץ מטלטל את המערכת הפוליטית. במחנה השמאל הוא מכניס תזזית וטורף את הקלפים לגמרי. במחנה הימין השפעתו פחותה, אבל עדיין לא מבוטלת.

בשמאל נושאים עיניים אל הרמטכ"ל לשעבר על תקן המשיח התורן, זה שאולי יציל אותם משלטון הימין בכלל ונתניהו בפרט. בכל מערכת בחירות מאז 2009 יש מושיע תורן כזה, שהקולות הצפים של מחנה השמאל נוהרים אליו. זכות קדימה בתור לאסוף את המנדטים הנודדים שמורה למועמד שלגביו מתעוררת תקווה שיצליח להביס את נתניהו. הכישורים שלו לתפקיד ראש הממשלה פחות חשובים. בוז'י הרצוג, פוליטיקאי בינוני ואפור, הצליח ליצור את הרושם הזה בבחירות הקודמות, לאחר שעלה בידו לזכות בראשות מפלגת העבודה ולחתום על ריצה משותפת עם ציפי לבני ומפלגתה. רשימת המחנה הציוני בראשות הרצוג ולבני הצליחה לנהל מרוץ צמוד בסקרים מול הליכוד וליצור אשליה של אפשרות לניצחון השמאל. את המחיר שילם בעיקר יאיר לפיד, שאיבד שמונה מנדטים לאחר שרבים מבוחריו העדיפו לחזק את הרצוג – המועמד התורן של השמאל להחלפת נתניהו.

ויש מערכות בחירות שאליהן מגיע השמאל חסר תקווה מלכתחילה. במצב כזה, המנדטים הנודדים של השמאל נוטים לנחות בחיקו של פוליטיקאי חדש וטרי, שההצבעה בעדו נתפסת כצעד חדשני ומרענן. המועמד החדש מבטיח הרים וגבעות, לפעמים מתוך תמימות שלו והיעדר היכרות עם אילוצי המערכת, ולפעמים תוך ניצול התמימות של הציבור, שעדיין לא הספיק להכיר אותו כעוד פוליטיקאי שגם אצלו יש פער גדול בין הבטחות לביצועים. יאיר לפיד היה האיש הזה בבחירות 2013. החבירה המוקדמת של ליברמן לרשימה משותפת עם הליכוד יצרה אז את התחושה שהבחירות הוכרעו מהרגע הראשון לטובת הימין. בוחרי השמאל והמרכז נטולי האשליות נאלצו להסתפק בהצבעה מרעננת. הם העניקו אז 19 מנדטים ליש עתיד, הישג חסר תקדים למפלגה חדשה, בעוד מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' הסתפקה ב-15 מנדטים בלבד.

2

הזמן הממושך שבילה בני גנץ בתרגילי חימום על הספסל בלי להיכנס למגרש הפוליטי מאפשר לו כעת להיות גם וגם. גם הדמות החדשה והרעננה שטרם כוסתה באבק של אפרוריות פוליטית, וגם האיש היחיד בשמאל שאולי מסוגל, בקונסטלציה תיאורטית מסוימת, לנצח את נתניהו. את סכום המנדטים הדו-ספרתי שנותנים לו הסקרים כרגע גנץ מביא בעיקר ממצביעי יש עתיד והעבודה, שנואשו מהאפשרות שגבאי או לפיד יצליחו להיבחר לראשות הממשלה. הם נותנים את קולם לגנץ משום שכרמטכ"ל לשעבר הוא נהנה מהילה צבאית קונצנזואלית, ומרזומה יותר מרשים לכאורה למי שרוצה לטעון לכתר ראש הממשלה. אמרנו שהרזומה שלו מרשים רק לכאורה, משום שההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית גדושה ברמטכ"לים לשעבר שבאו כהבטחה נוצצת וזכו להצלחה בינונית ומטה בכנסת ובממשלה: יגאל ידין, מוטה גור, רפאל איתן, אמנון ליפקין-שחק, שאול מופז, בוגי יעלון. גם אהוד ברק, שפוליטית הגיע יותר גבוה מכל אלה, רחוק מלהיחשב סיפור הצלחה. יצחק רבין, הרמטכ"ל לשעבר שהביא עלינו את אסון אוסלו, נחשב בשמאל לראש ממשלה מוצלח בעיקר משום שרציחתו הפכה אותו לקדוש והלבינה את כל כישלונותיו.

בשונה מרמטכ"לים מוצלחים שהיו לפוליטיקאים אפרוריים, בני גנץ היה אפרורי גם כרמטכ"ל. קשה להיזכר בהישג משמעותי שהיה לצה"ל בתקופת כהונתו. את מבצע צוק איתן, האירוע המבצעי המרכזי של הקדנציה שלו, הוא ניהל באופן שהותיר תחושה חמצמצה של הישג שאינו מצדיק את מחירו: שבעה שבועות של הפגזות על העורף הישראלי, קרוב ל-80 חיילים ואזרחים הרוגים, וגופות שני חיילים - אורון שאול והדר גולדין - שעד היום מוחזקות בידי חמאס. באיום מנהרות התקיפה של חמאס הוא החליט לטפל רק בעקבות לחץ כבד של הדרג הפוליטי, בהובלת נפתלי בנט. זאת למרות שחומרת האיום כבר הייתה ברורה, לאחר שמנהרה כזאת שימשה את חוליית המחבלים שהרגה שני חיילים וחטפה את גלעד שליט.

3

בני גנץ מצליח כעת בסקרים בעיקר בגלל השממה המנהיגותית והיעדר התקווה במפלגות השמאל. אבי גבאי, ציפי לבני, יאיר לפיד, אהוד ברק – כולם מוכרים ולא מספיק מלהיבים. גנץ נהנה מהעובדה שהוא לא מוכר. עוד מעט הוא ייאלץ להתחיל להתבטא, ואז סביר שגם יתחיל לאבד גובה. חלק מהמנדטים שמנבאים לו הסקרים יחזרו למקורם - ביש עתיד או במחנה הציוני. אלא אם תתממש התקווה הגדולה של השמאל ותוקם מפלגה שתאחד ברשימה אחת את המחנה הציוני, יש עתיד ומפלגתו של גנץ.

כראש מפלגה עצמאית משלו, דרכו של גנץ אל משרד הביטחון נראית סלולה, בין אם בקואליציית ימין בראשות נתניהו, שכנראה תקום לאחר הבחירות, ובין אם בקואליציית שמאל, שהסיכויים להקמתה קלושים. אלא אם יחליט גנץ שהוא מעוניין לרוץ לראשות הממשלה תוך הסתכנות בישיבה באופוזיציה, ואם יקרה נס ולפיד וגבאי ומפלגותיהם יסכימו להכפיף את עצמם לגנץ בשם המטרה המשותפת של הפלת נתניהו.

במקרה שתקום מפלגת שמאל-מרכז מאוחדת, נתניהו ייאלץ כנראה להגיב באיחוד ימני משלו. כמו שכמעט קרה ערב הבחירות הקודמות, הוא עשוי אז לחתום על הסכם לריצה משותפת עם הבית היהודי כדי להבטיח את נצחונו. במצב כזה של חוסר ברירה הוא יהיה מוכן כנראה לשלם לנפתלי בנט את המחיר היקר והנחשק – תיק הביטחון.

4

נפתלי בנט מקווה לקבל לידיו את תיק הביטחון בממשלת נתניהו הבאה. לשר ביטחון יוזם ויצירתי יכולה להיות השפעה מכרעת על הרוח המפעמת במערכת הביטחון ובצה"ל. שר ביטחון ידידותי ונמרץ יכול גם לשנות משמעותית את תמונת המצב בתחום פיתוח ההתיישבות ובלימת הקמתה של מדינה פלשתינית ביו"ש. השגת תיק הביטחון היא יעד ראוי הן מצד עצמו והן כקרש קפיצה להנהגת המדינה בהמשך. אבל הניסיון כבר הוכיח שנתניהו לא נותן לבנט שום דבר שהוא לא חייב לתת לו.

איילת שקד מעוניינת בקדנציה נוספת במשרד המשפטים, כדי להמשיך את פועלה החשוב לשינוי דמותה של מערכת המשפט ולסידור מחדש של מערך הסמכויות, האיזונים והבלמים בינה ובין הכנסת, הממשלה ושאר רשויות המדינה. כל מה ששקד עשתה במשרד המשפטים עלול ללכת לאיבוד אם נתניהו יחליט בקדנציה הבאה להפקיד שוב את המשרד בידי שר שיהיה כנוע לחונטה המשפטית שמנהלת את חיינו. גם לאיילת שקד נתניהו לא יחלק מתנות אם הוא לא יהיה חייב.

לא בטוח שמספר מנדטים דו-ספרתי יבטיח לבנט ושקד את התיקים המיוחלים לקדנציה הבאה, אבל הישג כזה בהחלט יגביר את סיכוייהם. יותר מדי פעמים נבחרו כאן ממשלות בראשות הימין שבפועל ביצעו מדיניות שמאל. במקרים רבים בקדנציה שנגמרת כעת, העוצמה של הבית היהודי כלשון מאזניים היא שעשתה את ההבדל בין קואליציה ימנית אמיתית לקואליציה ימנית שמבצעת מדיניות שמאל. במערכת הבחירות הקודמת נתניהו ניהל קמפיין "געוואלד" ופנה אל הציבור הדתי-לאומי בבקשת עזרה. הגמול למצביעים שנענו לו היה ניסיון לגמד כמה שיותר ולהשאיר לסוף התור את המפלגה שמייצגת יותר מאחרות אותם ואת ערכיהם. אין טעם לחזור על הטעות הזאת.

הרשימה המשותפת של הבית היהודי והאיחוד הלאומי איננה פטורה מביקורת או חפה מטעויות. ההתבטאויות של ראשי הבית היהודי בנושאי דת ומדינה לא תמיד מחליקות טוב בגרון. אבל בתחומים הקריטיים של מדיניות, ביטחון והתיישבות ושל שיקום הדמוקרטיה הישראלית מול הדיקטטורה המשפטית - אין שום גורם משמעותי במערכת הפוליטית שיכול להתחרות בבנט ושקד, סמוטריץ' ואריאל.

נתניהו לא זקוק לקול הדתי-לאומי כדי להבטיח את המשך שלטונו, אבל כשהוא פותח את מערכת הבחירות במפגש מתוקשר עם ראשי המועצות ביו"ש, מתקבל הרושם שגם הפעם, במקום להיאבק על קולות המרכז, הוא מבקש להיבנות ממאגר הבוחרים הטבעי של הבית היהודי.

מן העבר השני נשקפת הסכנה המוכרת של אובדן מספר מנדטים על ידי כמה מפלגות, צודקות מאוד או צודקות מעט, שלפי כל ניתוח ריאלי לא יעברו את אחוז החסימה הגבוה מדי. לפי הסקרים, הצטרפותו של גנץ למרוץ לוקחת קולות ממפלגות בינוניות כמו ישראל ביתנו, כולנו ואורלי לוי, שאחת מהן או יותר עלולה לא לעבור את אחוז החסימה ולהביא לאובדן קולות רבים של קואליציית הימין הפוטנציאלית. אין צורך להוסיף על הסכנה הזאת גם מפלגות שבשום סקר לא מתקרבות לאחוז החסימה.

תמיד יהיו מי שיצביעו לפי מצפונם בלי להתחשב בתוצאות. אבל לגבי הרוב המוחלט של הציבור הדתי-לאומי, יש לקוות שהוא יגלה תבונה ואחריות ולא יפזר את קולותיו לארבע רוחות השמיים, אלא יתמקד בבניית כוח פוליטי עצמאי ומשמעותי משלו.

לתגובות: eshilo777@gmail.com