העוז והענווה

סיפור פרידה של הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פועה, על חברו הקרוב הרב אלישע וישליצקי

הרב מנחם בורשטיין , כ"ה בטבת תשע"ט

הרב אלישע וישליצקי
הרב אלישע וישליצקי
צילום: שלמה ניימרק

לפני כמה חודשים ביקרתי את ידידי ואהובי הרב אלישע וישליצקי (קשה לכתוב, אבל:) זצ"ל.

רציתי לדווח לו שאנו מתפללים רבות להחלמתו. אך, ידעתי שאשמע עוד 5 ביטויי ענווה וביטול, מדוע הוא 'לא שווה' שישקיעו כל כך בתפילות עבורו.

לכן, תיכננתי מראש מה אומר לו על מנת שזה יעבור בשלום. "שלום הרב אלישע", אמרתי.

"בעצם, אתה לא כזה חשוב, שצריך כל כך הרבה להשקיע בתפילה עבורך. אך הבעיה היא שהרבה אנשים בעם-ישראל צריכים אותך, אז אני מתפלל בשבילם שתהיה בריא כדי שתוכל לעזור להם". מיד הוא קם מכיסאו, חיבק אותי ואמר: "אתה באמת צודק. אם מתפללים בשביל הציבור זה בסדר".

היום נפרדנו בכאב עצום מעמוד הענווה והאיש רב העוצמה - הרב אלישע זצ"ל. ה'בעיה' הייתה שהרב אלישע באמת האמין במה שאמר על עצמו בענוותו, על אף שידע את כוחותיו הגדולים והשתמש בהם.
כאשר היינו מתפללים להחלמתו, בטוח הייתי שאדם בסדר גודל כזה הקב"ה יעשה נס וישאירו עמנו לעוד שנים רבות, למען המשך מפעליו הגדולים. כפי שסיפרו לי, זו גם הייתה תחושתם של רבים.

אך, יחד עם זאת הייתי בטוח שהרב אלישע ביקש מהקב"ה לא לעשות עימו דברים חריגים כדי שלא יחשבו שהוא משהו...

ואליך הרב אלישע היקר, כיוון שעלית בסערה השמימה, אין לנו אלא להמשיך את מפעלך הגדול בתחומים רבים, והעיקר להמשיך לבנות את התורה, העם והארץ מתוך ענווה גדולה, יחד, עם כוחות עוצמתיים וגדולים, כפי שהיה מנהגך במשך כל השנים.

כעת, בלי ענווה מוגזמת, בוא נא אל כסא הכבוד והיה לנו, ולכל ישראל, למליץ יושר.