הרב  אלישע וישליצקי
הרב אלישע וישליצקיצילום: אלירן אהרון

הכרנו לפני כמעט ארבעים שנה כשהגעתי לשיעור א לישיבת מרכז הרב. אתה ערכת עונגי שבת בלילי שבתות כדי לעזור לנו להיקלט בישיבה.

גם כשהסתיים העונג שבת נשארנו לדבר איתך עד השעות הקטנות של הלילה. חיה, תיבדל לחיים ארוכים, הייתה מחכה לך. אז עדיין לא הבנו מהי משפחה. קירבת אותנו כבנים, כשווים, ללא מחיצות, כאילו אין לך עדיפות עלינו. אמרת שבסך הכול למדת כמה שנים יותר מאיתנו. לא הסכמת בשום אופן שנקרא לך רב.

הרב אהוד ברזילי זצ"ל ואני נקשרנו אליך בעבותות אהבה. היינו מדברים ומתייעצים הרבה. זה היה בשנים שעדיין לא נולדו לכם ילדים. דאגנו לכם והתפללנו עליכם. הקשר ביננו הוליד חבורת לימוד בביתך בימי חמישי בלילה מהשעה 23:00 ועד שעות הבוקר המוקדמות. היינו ארבעה לומדים: אתה והרב שלמה ויס יבדל"א, הרב אהוד ואני. התחלנו בלימוד שו"ת חתם סופר. קראנו את שאלתו וניסינו לענות בעצמנו, אחר כך היינו לומדים את תשובתו ומתיישרים.

לפנות בוקר עברנו ללימוד אמונה ואחר כך היינו משוחחים בענייני ציבור. חבורה זו החזיקה מעמד כשנה שלמה. זכורני שפעם באמצע הלילה נכנס הרב יהודה חזני זצ"ל להתייעץ איתך בענייני ציבור. הושבת אותו שיסביר לנו משהו שהתקשינו בו בחתם סופר, הוא הסביר מיד ורק אחר כך עבר לדון איתך בעניין שלשמו הגיע.

ראינו אותך לומד בישיבה בשקידה כל היום. כשקמת לרגע מן הגמרא תמיד תפסו אותך אנשים ודיברו איתך. התייחסת וענית לכל אחד בכובד הראש האופייני לך כל כך.

המשכנו בישיבה בשנים הבאות, למדנו אצל רבותינו, אך הקשר איתך נשאר תמיד. למרות הקשר החם ביננו הרגשתי שעצמיותך נסתרת ממני, מעבר להכרה ומילים. הרבה מאוד אנשים הרגישו שאתה קשור אליהם, ואתה רק שלהם. כשהתחלת להעביר שיעורים, אנשים נכנסו לשיעורים וקיבלו מהם, אך מעבר לסוגיות ולמילים – הזרמת לאנשים כוח רב, יראת שמים ואמונה. עצמיותך היא זו שדיברה דרך גרונך הרבה מעבר למה שבאמת אמרת ועשית.

היית מעביר שיעור קבוע באזכרה של בננו, משה יהודה ז"ל בי"ח בשבט. כולנו הרגשנו שאתה כואב את כאבנו. באחת האזכרות, כמה דקות לפני השיעור שלך נולדה נכדתנו הראשונה, נטע. אתה נכנסת בשמחה והכרזת: מזל טוב לסבא ולסבתא קובי ורחלי דביר. כך היית, טבעי לגמרי, טבעיות של טוב, טבעיות של קדושה, טבעיות של אידאלים. לא פלא שדיברת על 'ערים טבעיות' ועל הגאולה המחזירה אותנו לטבענו.

כשבננו עוד היה חולה, התקשרת ערב אחד וסיפרת שחזרת זה עתה מתפילה עליו בכותל, והשתדלת לחזק אותי.

שנה אחת ניסיתי להתחכם ולהזמין לאזכרה רב אחר להעביר שיעור במקומך. באזכרה, שעה לפני שיעורו, הוא התקשר אליי שעבר תאונת דרכים ולא יוכל להגיע. מה אעשה, ציבור גדול מחכה לשיעור?! למי אתקשר? לרב אלישע. ענית לי שזה הרגע חזרת מנסיעה אך אין בעיה, אתה מתארגן ובא. בענוותנותך אמרת 'הנני' ולא שאלת מדוע ביקשנו רק ברגע האחרון.

ברבות הימים, כשארגנו ימי עיון וכנסים, אתה תמיד פנוי ויכול להעביר שיעור, כאילו אתה האדם הכי פחות עסוק מכולם. הגעת לקצוות הארץ, ואף למצפה רמון לחזק את הקהילה אחר פטירת אחת מחברותינו.

כשהקמנו מחנות נוער של שיעורים ותליית סרטים כתומים לפני הפינוי מגוש קטיף, אתה כמובן הגעת להעביר שיעורים. באירוע הסיכום הערת לי שיושב בצד רב שצריך לכבד אותו ולתת לו לדבר.

בשמחות המשפחתיות שלנו אתה תמיד התייצבת, ואם היית עסוק אז לפחות היית מגיע בסוף, אומר מזל טוב להורים שלי ושל רחלי, מאיר פנים לכולם, ומעל הכול לחיצת היד החזקה והמטלטלת שלך שלא השאירה גם את הקרירים והציניים שבנו אדישים.

כשהרב אהוד זצ"ל נפטר, הגעת מיד לשבת להיות עם הישיבה והקהילה במצפה רמון כדי לחזק, לעודד ולתת כוח. היית מסוגל להרגיש אנשים מרחוק, לטלפן, לשלוח הודעה ולגעת בהם מרחוק. המרחקים הפיזיים מעולם לא פעלו עליך, היית חופשי לגמרי, משוחרר ממגבלות של זמן ומקום.

היית חזק לא רק ברוחך ונפשך, אלא גם בגופך.

כפי שאנו מכירים אותך, אתה חי, קיים ופועל: "מה פה עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש". "אחד מבני החבורה שמת תדאג כל החבורה כולה, ומסביר הרב קוק: תדאג להשלים את החסר. הניצוץ שאתה נטעת בילדיך, בקרוביך ובנו, בוודאי יימשך בעולם, אם נזכה הוא רק ילך ויתעצם עד גאולתנו השלמה, ועד שניפגש שוב בתחיית מתי עם ישראל.

בסוף ההלוויה של הרב אהוד, ניגשת אליי מתוך הבנה מה אני ואתה מרגישים, ואמרת לי: עבדתם כל השנים יחד, עכשיו הוא משם ואתה מפה. עניתי לך: הוא משם, ושנינו מפה. עכשיו אתה הצטרפת אליו לחפ"ק העליון. ודאי אתה והוא תפעלו שם יחד עם כל הצדיקים. אנחנו בלי נדר נמשיך לפעול מכאן וביחד ייוושע עם ישראל בתשועה שלמה גדולה ומאירה, תחיית הקודש והגאולה השלמה שכה רבות דיברת עליה.

בדמע, בכאב גדול, בגעגוע, באמונה גדולה