המשרד לחינוך מחדש

מדיניות משרד החינוך והחמ"ד ביחס לגיוס הבנות הדתיות לצה"ל שינתה כיוון. דעה

הרב עמיטל בראלי , ד' בשבט תשע"ט

הרב עמיטל בראלי
הרב עמיטל בראלי
צילום: יונתן הלפרין

כבר עשרות שנים שרובן המוחלט של הנערות הדתיות מתנדבות לשירות הלאומי לאחר סיום לימודיהן במוסדות החמ"ד.

המתנדבות מחזיקות על כתפיהן הצעירות מפעל חברתי-לאומי חשוב מאין כמותו, שמצטיין בעיקר בסיוע לאוכלוסיות מוחלשות. ההתנדבות לשירות הלאומי הייתה מאז ומעולם הבחירה הטבעית לבנות אלו, ולכך גם חינכו אותן ההורים והמורים באולפנות ובתיכונים הדתיים. גם לפי עמדת מועצת החמ"ד הרשמית המקום המתאים לתרומה של הבת הדתית הוא בשירות הלאומי.

בעשור האחרון מתנהל קמפיין מתמשך ושיטתי, שמובל על ידי ארגונים מהקצה הליברלי של הציונות הדתית, במטרה ליצור שינוי תודעתי ולכוון את הבנות הדתיות דווקא לשירות צבאי. במסגרת הקמפיין הוצגו נתונים שמצביעים על עלייה דרמטית בשיעור המתגייסות, אולם בדיקה מעמיקה של הנתונים שערכנו בארגון חותם גילתה כי מדובר במצג שווא בעזרת טריקים סטטיסטיים כמו שינוי שיטת הספירה. בפועל אחוז המתגייסות לא השתנה באופן משמעותי, והשירות הלאומי ממשיך להיות הבחירה המרכזית של בנות הציונות הדתית.

במקביל לקמפיין התודעתי הבינו הגופים הליברליים שעליהם לפעול בתוך בתי הספר ולקיים שם פעילות הסברה לטובת הגיוס לצה"ל. כמובן שמוסדות החמ"ד, שפעלו עד כה בהתאם לעמדה החינוכית התומכת בשירות הלאומי, סירבו לפתוח את דלתותיהם לאותם ארגונים, אך אלו לא אמרו נואש ומשנסגרה הדלת הם החליטו לשבור קיר.

השיטה שנבחרה: להעביר תקנה במשרד החינוך, שתאפשר להם לפעול בהכרה מלאה של החמ"ד, ואף לקבל על כך תקציבים. אחרי כמה שנים של מאבק שהגיע עד לבג"ץ התקבלה התקנה החדשה, והיא אמורה לאפשר לגופים הליברליים לפעול בתוך מוסדות החמ"ד מול הבנות ובניגוד לתפיסתם של מרבית ההורים.

אז איך זה קורה? מסכת הלחצים שהפעילו הארגונים הליברליים הייתה כבדה. כדי להכשיר את התקנה התערבו דמויות מפתח בפוליטיקה הישראלית, אנשים שמקורבים מאוד לראש הממשלה נתניהו. עתירה הוגשה לבג"ץ במטרה לכפות על משרד החינוך ומוסדות החמ"ד להכניס את הארגונים הלא רצויים לתוך בתי הספר. עם זאת, לאורך השנים נראה היה כי משרד החינוך והחמ"ד מצליחים להדוף את הלחצים.

אולם לאחרונה חל שינוי של 180 מעלות במדיניות משרד החינוך והחמ"ד ביחס לגיוס הבנות הדתיות. בלי כל דיון ציבורי, מבלי ליידע את הציבור הדתי ואת הורי הבנות, הרימו בחמ"ד דגל לבן והכריזו על פתיחת השערים לאותם ארגונים. אנחנו בארגון חותם, שהתרענו על הבעייתיות במהלך ועל ההשלכות הנגזרות ממנו בחינוך בנות הציונות הדתית, ספגנו כעס גדול מראשי החמ"ד על כך שחשפנו את הדברים ולא אפשרנו להם לחמוק מתחת לרדאר. הטענה שלנו כלפי החמ"ד על שהזניחו את חובותיהם כלפי בנותינו, נשמעה גם בדיון בבג"ץ על ידי השופט מינץ, שדן בעתירה של אותם ארגונים וכתב כי מבחני התמיכה החדשים סטו במידה ניכרת מהמדיניות החינוכית המוצהרת של החמ"ד.

השינוי הראשון שעליו הסכימו בחמ"ד היה לקבל את התקנה המדוברת, שנתפרה לפי מידותיהם של ארגונים העוסקים בעידוד גיוס בנות דתיות לצה"ל. התקנה הזאת הופכת את הארגונים הללו לבשר מבשרו של החמ"ד. השינוי השני שהחמ"ד קיבל הוא לאפשר לאותם ארגונים לפעול לא רק במקומות נקודתיים שבהם יש בנות שכבר החליטו להתגייס, אלא להביא את הבשורה שלהם אל כל בנות החמ"ד, בכל מוסד חינוכי, תורני יותר או פחות.

יטענו הטוענים, ובצדק, מדוע לא לאפשר לבנות שרוצות להתגייס לקבל הכנה והסברה מתאימה. ובכן, אילו התקנה הייתה מבקשת לסייע לבנות שכבר החליטו להתגייס לצבא, באמת היה בכך היגיון. גם נערה שבוחרת בדרך שונה מהקו החינוכי, צריכה הכוונה במקום שבו היא נמצאת. אלא שכאן, כאמור, מדובר במשהו אחר לחלוטין.

נפגשנו עם ראשי החמ"ד, הצגנו בפניהם את הנתונים והעלינו הצעות כיצד ניתן לנסח את התקנה כך שתתאים באמת לתפקידה המקורי, אבל שם ניסו לגמד את הדברים ולטעון שהכול יהיה בסדר. לצערנו, במקום להשיב לטענות באופן ענייני, בוחרים לאחרונה בחמ"ד לתקוף את מי שמציף את הסוגיה ולזרות חול בעיני הציבור, בתקווה שהדברים ישקעו ויישכחו. המאבק על הסוגיה הזאת הוא חלק חשוב בעיצוב פניה של הציונות הדתית, שבמשך שנים מובילה קו ערכי מבוסס, המשלב באופן ייחודי את הרצון לתרום לעם ולמדינה יחד עם הנאמנות לתורת ישראל.