בשבע מהדורה דיגיטלית

והגשם ירד

השליש הראשון של עונת הגשמים הנוכחית הוא הטוב ביותר מזה עשרים שנה, ומפלס הכינרת עלה השבוע באופן מואץ

יוסף ארנפלד , ד' בשבט תשע"ט

הגשמים הגיעו סוף סוף גם לצפון. מפל הזויתן
הגשמים הגיעו סוף סוף גם לצפון. מפל הזויתן
צילום: הדר ארצי, רשות הטבע והגנים

השבוע האחרון היה סוער ולא רק מבחינה פוליטית. המערכת החורפית שפקדה את ארצנו הייתה המשמעותית ביותר בשנים האחרונות.

המדד המשמעותי בשביל רבים מאזרחי מדינת ישראל הוא מפלס הכינרת, והבשורות שמגיעות משם משמחות במיוחד. מאז תחילת השבוע טיפס מפלס הכינרת ב-20 סנטימטרים, ומתחילת עונת הגשמים בסך הכול ב-42 סנטימטרים. עם זאת, צריך לזכור שהמפלס עדיין נמצא 1.24 מטרים מתחת לקו האדום התחתון, ורק 63 סנטימטרים מעל לקו השחור. לכינרת מלאה חסרים עוד 5.44 מטרים.

"לראשונה אחרי כמה שנים, עושה רושם שהשנה היא ברוכת גשמים", מאבחן ד"ר עמוס פורת, מנהל גף אקלים בשירות המטאורולוגי. את הדברים הוא אומר בהסתייגות, היות שעדיין לא ממש ברור כיצד ייראה המשך החורף. "לפחות החלק הראשון של עונת הגשמים נראה טוב. ירד הרבה גשם. כרגע אנחנו עומדים בצפון ובמרכז על כמויות גשם של פי אחד וחצי ממה שצריך לרדת עד עכשיו בתקופה זו של השנה. אם עד לסוף השבוע האחרון באזורי המרכז והשרון קיבלו את הכמויות הגדולות, בימים האחרונים הושלמה התמונה כאשר הצפון קיבל גם כמויות יפות של גשמים. החלק הראשון של עונת הגשמים הוא הטוב ביותר מזה עשרים שנה".

ד"ר פורת מפריך את המיתוס לפיו הממוצע הרב-שנתי הולך ויורד כל שנה בעקבות הבצורת. "הממוצע בנוי על שלושים שנה ומתעדכן כל עשר שנים", הוא מקדים לומר. "כרגע אנחנו מחשבים לפי ממוצעי 1981 עד 2010. למרות התחושה החזקה שהממוצע הולך ויורד, זה לא מדויק. אומנם באזור הצפון מרגישים את הירידה בכמויות, אבל ברמה הכלל-ארצית אין ירידה מובהקת בכמויות הממוצעות. מה שבעיקר תורם לתחושה הזאת הוא הטמפרטורות הגבוהות יחסית".

פרמטר נוסף שגורם לתחושה שהמדינה הולכת ומתייבשת הוא החוסר בשנים גשומות מאוד, שפוגע במשק המים. "משק המים בנוי על חורפים ברוכים שממלאים את מאגרי המים פעם בכמה שנים, כך בנוי האקלים שלנו. מאז 2002 לא הייתה שנה גשומה בצורה מובהקת כזאת".

יותר גינות

החורף הנוכחי נמצא אומנם רק בשליש הראשון שלו, אבל ברשות המים כבר מעריכים שהוא צפוי להיות גשום קצת יותר מהממוצע, למרות שהתוצאות לא תמיד מורגשות בשטח. "בינתיים נראה שמתקדמים כמו שצריך, בדצמבר הייתה כמות משקעים יפה", מדווח בסיפוק אורי שור, דובר רשות המים. אולם לדבריו, "הרוב לא מחלחל. בשל שינויי אקלים, לא מגיעים מספיק מים למקורות המים הטבעיים".

שור מזכיר כי הביקוש למים בישראל בממוצע רב-שנתי גדול מכמות המים שמגיעה אלינו בצורה טבעית, כמעט מימים ימימה. לדבריו, חמשת החורפים שקדמו לחורף הנוכחי היו שחונים, רצף נדיר שפגע בעיקר בצפון שבדרך כלל מקבל יותר גשם. "חמש השנים האחרונות היכו את כולנו בתדהמה. מפלס הכינרת, מקור המים הגלוי היחיד של מדינת ישראל, עורר דאגה בשל היעדר גשמים בצפון, מה שגרר לפני שלוש שנים את הפסקת השאיבה כמעט לחלוטין מהכינרת למערכת הארצית. אם ממוצע השאיבה הרב-שנתי מהכינרת הוא 400 מיליון קוב בשנה, בשלוש השנים האחרונות ירדנו לפחות מ-30 מיליון קוב, שנועדו רק כדי לשמר את המשאבות ואת המערכות. למרות עצירת השאיבה, המפלס עדיין המשיך לרדת. הגענו למצב שהכינרת התאדתה בקצב יותר גבוה מכמות המים שנכנסה אליה מגשמים, מהירדן ומשאר הנחלים".

למרות השמחה הגדולה על כמויות המים הגדולות שיורדות במדינת ישראל, כמעט אין חולק על כך שהם אינם מנוצלות כראוי. כדי לסבר את האוזן, בכל שנה יורדים 7 מיליארד קוב מים ו-5 מיליארד מתוכם מתאיידים חזרה. "חלק מהגשמים הללו היו יכולים לחלחל לתהום, רק שהארץ שלנו מאוד מבונה", קובעת דליה טל, אחראית פרויקטים ושיתופי פעולה בעמותת 'צלול'. "באזור המרכז יש הרבה בניינים, אין מספיק גינות ועצים. המים זורמים בצינורות הנגר ישירות לנחלים ולים. פוטנציאל של 40 מיליון קוב הולך לאיבוד. צריך חשיבה מחדש. אנחנו מדינה מאוד מתקדמת, אבל בעניין הזה אנחנו על סף תהום".

טל מודה שאין פתרון קסם, אך לדבריה ניתן לבנות בצורה חכמה יותר. "צריך לבנות מדרכות מחלחלות וכבישים מחלחלים, להשאיר שטחים פתוחים גם בתוך הערים כדי לאגור חלק מהגשם ולנצל אותו. כיום בעיקר בונים תעלות ניקוז ומזרימים הכול לים. צריך להשהות את הגשם ולהפנות אותו לגינות הציבוריות ולפארקים. צריך חשיבה חדשה לחלוטין בכל עניין הטיפול במים, במיוחד שכאשר כבר יש גשם, גם אותו אנחנו מבזבזים".

לטענת טל, המפתחות לבעיה נמצאים אצל רשות המים, הרגולטור של משק המים וברשויות המקומיות שבונות את תעלות הניקוז, אבל גם אצל האזרחים. "כל אחד יכול לתרום את חלקו", היא מסבירה, "האזרחים יכולים להקים יותר גינות, או לדאוג לחלחול של המים. יש בעולם כל כך הרבה טכניקות לשימור מים. בארץ מלמדים את הנושאים הללו, אבל שוכחים אותם בדרך לביצוע".

גם בשאר השטחים הפתוחים במדינת ישראל המצב לא מזהיר. "השטחים הפתוחים הולכים ומצטמצמים", היא מזכירה, "יש בעיקר בנגב, אבל שם יש פחות גשמים. צריך לדאוג לחקלאות שיותר משמרת את המים. יש הרבה סחף של הקרקע. החקלאות הייתה יכולה לגרום יותר לחלחול. חלק גדול מהחקלאות עוברת היום לחממות, כמו בננות ומנגו, שמציפות את הקרקע בפלסטיק ועוצרות את החלחול".

החיטה נהנית

את הטענות על חוסר ההיערכות לניצול המים דוחה אורי שור. לדבריו, הנושא מטופל כבר שנים רבות ומעוגן בחוקי הבנייה. "יש הנחיות לחבר את כל המרזבים לאדמה, כדי שמי הגשמים יחלחלו. בעבר הם היו מחוברים לכביש וזורמים לביוב. יש את מפעלי שקמה ומפעלי מנשה שתופסים הרבה מאוד שיטפונות בצפון ובדרום. נכון שצריך לנצל יותר את המים שמגיעים לנגר העילי, אנחנו עושים את זה וצריך לעשות יותר, אבל זה לא מה שיציל את המדינה מהמחסור".

"כשאתה בונה, אתה מקטין את השטח של החלחול וזה בהחלט מזיק", הוא מודה, אבל הנתונים שהוא מציג משקפים תמונת מצב הרבה פחות בעייתית. "אם ניקח 100 אחוז מהגשם, כ-70 אחוזים מתאדים חזרה לשמיים. 25 אחוזים מגיעים למקורות המים ורק 5 אחוזים מכל הגשם שיורד הולך לאיבוד אל הים".

שור רואה את פרק הגשם האחרון כמבורך ובדיוק במקום הנכון. בניגוד לד"ר פורת, הוא דווקא כן רואה מגמת ירידה בכמות הגשמים בארץ בשנים האחרונות. "החורף הנוכחי הוא טוב מאוד", הוא אומר בהתרגשות, "אם חס וחלילה הייתה זאת שנה שחונה, המצב היה באמת גרוע. החורף הזה מנע הידרדרות במשק המים הישראלי, אבל ברור שהוא לא יצליח לכסות את הגירעון האדיר שיצרו חמש השנים השחונות, של 13 וחצי מיליארד קוב בשלושת מקורות המים של ישראל. אנחנו לא יודעים איך החורף הבא הולך להיראות. בשלושים השנה האחרונות אנחנו רואים שהאקלים השפיע בצורה מאוד קיצונית, המגמה של פחות גשם באזור היא ברורה. הביקוש למים הולך ועולה מדי שנה, בשל גידול באוכלוסייה ועלייה באיכות החיים. כדי לגשר על הפער צריך לייצר מים, בין אם זה במיחזור או בהתפלה, ומצד שני צריך להתייעל בשימוש ולמנוע בזבוז מים כאורח חיים קבוע, אחרת לא יהיו לנו מים".

נושא מדידת הגשמים כל כך חשוב, עד שלאחרונה בתשובה לפניית גורמים בשירות המטאורולוגי האם וכיצד ניתן למדוד גשם בשבת, הגיע הרב מנחם פרל, ראש מכון צומת, למרכז החיזוי הלאומי בבית דגן ולמד על אמצעי המדידה. בחוות הדעת שהעביר קבע הרב פרל כי מכיוון שמדובר בצורך לרבים, מותר לאנשי השירות המטאורולוגי למדוד את כמויות הגשמים גם בשבתות. "אומנם חז"ל אסרו למדוד בשבת למעט מדידה של מצווה, משום שהמדידה נחשבת למעשה חול או מחשש שהמודד ירשום, אך לא אסרו למלא כלי באופן חלקי על מנת למדוד אותו אחרי שבת".

באופן טבעי, מי ששמחים בכל טיפה שיורדת מהשמיים הם החקלאים כמובן. "אנחנו רואים ברכה גדולה מאוד בגשם שיורד השנה ומאוד שמחים בו", מעיד משה סעדון, מנהל גידולי השדה בקיבוץ הדתי בארות יצחק. "זרענו חיטה והיא נהנית מאוד מהגשם. גידולי הקיץ שלנו ייהנו מאוד מהמים הללו והתוצאה תהיה בהתאם. אנחנו כחקלאים צריכים להיערך מבעוד מועד לכל תרחיש ולהכין את תעלות הניקוז עם חתך מלא של מטר וחצי עומק, כדי שהצמח ששותלים ישתמש במים האלה ויגדל בצורה מיטבית. השנה יש המון בעיות לחקלאים שלא נערכו כמו שצריך".

ומה צפוי לנו בהמשך החורף? ד"ר פורת מעדכן שהמערכת החורפית הנוכחית שהייתה צפויה להסתיים אתמול (רביעי) בלילה, צפויה לחזור בתחילת-אמצע שבוע הבא. "אנחנו רואים שיש עוד מערכות שמגיעות, אבל צריך לזכור שתחזית בטווח כזה היא בהסתייגות. מעבר לזה, עוד מוקדם לדעת. אנחנו מקווים שזה יימשך".