הפסיקו להתעלל בבני

אמו של ינון ראובני שהורשע בהצתת כנסייה בצפון, מספרת על התנאים הקשים שבהם הוא מוחזק וגורמים לפגיעה במשפחה כולה.

יוכי ראובני , י"ז בשבט תשע"ט

ינון ומשפחתו ביום החתונה בתוך הכלא
ינון ומשפחתו ביום החתונה בתוך הכלא
צילום: שב"ס

אני רוצה להאמין שההתנכלות לבני ולכלתו הצעירה איננה מכוונת. רוצה להאמין, אבל לא מצליחה.

כל הורה מתמודד עם קשיים, כל הורה יודע מהו "צער גידול בנים". קשיים זה בסדר, חלק מהחיים. הבעיה מתחילה כשמישהו מנסה להקשות ולדחוק לפינה עוד ועוד.

בעלי ואני גדלנו בערים הגדולות- תל אביב וירושלים. הגענו לדרום, מתוך תחושת שליחות והצטרפנו לגרעין התורני בעיר אופקים. אסף הגיע מהחינוך הבלתי פורמלי ועסק שנים בפעילות עם נוער בסיכון. כיום שנינו מורים בתיכון הדתי בעיר ורוצים להמשיך לפעול למען עם ישראל בכלל וילדי ישראל בפרט.

בשנים האחרונות, מאז שהגיעו לכאן ועצרו את ינון - עיקר הכוחות שלנו מופנים לעזרתו, בניסיון נואש לאפשר לו לחזור למסלול של נורמליות.

ינון, בני הבכור, הואשם והורשע (על סמך ראיות דלילות ומעוררות ספק...) בהצתת כנסייה בצפון. בית המשפט העליון גזר עליו עונש קשה של 5.5 שנות מאסר, זאת בזמן שהצתות בתי כנסת ופגיעה בבתי קברות מצד פורעים ערבים זוכים ליחס מזלזל מצד רשויות החוק.

הפגיעה בינון לא הסתיימה עם שליחתו אל מאחורי סורג ובריח. במידה רבה שם רק התחיל הסיוט. התנאים בהם הוא נתון חורגים מכל נורמה של זכויות המוקנות לכל אסיר בכלא, מאנס אכזרי ועד לראש ארגון פשע.

במהלך תקופת מאסרו ינון הספיק לעבור בחמישה בתי כלא שונים. בתחילה ינון שהה באגף רגיל בבית הסוהר 'אלה' בבאר שבע. שם השתתף בתפילות במניין ושיעורי תורה ואנו הגרים באופקים הדרומית ביקרנו אותו תכופות בבית הכלא ושוחחנו טלפונית פעמים רבות.
לצערנו מהר מאוד התברר שאף אחד לא ממש מעוניין להקל על ינון ועלינו את השנים הלא פשוטות הללו וינון החל לנדוד לבתי כלא מרוחקים בצפון ובמרכז.

כל זה עוד היה נסבל. בשלב מסוים הוחלט להגדיר את ינון כ"חבר בארגון טרור". הוא אינו יוצא לחופשות ונמנע ממנו להתקשר לבני משפחתו. בשב"כ טוענים שהוא עשוי להעביר מידע בטחוני... הקשר היחיד שיש לו עם העולם בחוץ הוא ביקור בני משפחה למשך 40 דקות אחת לשבועיים. כבר שלוש שנים שהוא כלוא בבידוד. למעט שעה ביום נאסר עליו לצאת מתאו הקטן, לא לחדר האוכל ולא לתפילות. גם לא ביום כיפור. הוא אינו יכול להיפגש עם אסירים אחרים.

בשב"כ יודעים היטב שמינון לא נובעת שום מסוכנות, שהוא שינה את הראש ורק מחכה ליום שבו ייצא לחופשי ויבנה את חייו מחדש. לאחרונה העביר מכתב להנהלת שב"ס שבו הסביר את השינוי שחל בחייו בתקופה האחרונה ואת רצונו לעלות על מסלול חיובי. ובכל זאת, אנשי השב"כ לא נמנעים מלהציג חוות דעת, חסויות כמובן, בכל דיון בעניינו של ינון שלפיהן ינון הוא טרוריסט מסוכן ואפילו טלפונים שלו עם אשתו והוריו עלולים לפגוע בשלום הציבור...

כאמא דואגת, לא הצלחתי "להסתפק" רק בלילות ללא שינה וכיתתי את רגליי אל רבנים, חברי כנסת ושרים מכל הקשת הפוליטית. כולם מבינים את האבסורד בכך שינון לא זוכה אפילו לתנאים של מחבלים שעושים 'חאפלות' בכלא, כולם מזדהים עם הכאב וכולם מבטיחים לעזור. כולם חוזרים בסוף עם תירוצים מתירוצים שונים. הדרג הנבחר, מקבלי ההחלטות, נכנעים תחת הדורסנות של שב"כ ושב"ס. גם במשרד לביטחון פנים האחראי על שב"ס נתקלתי באוזן קשבת ורצון כנה לעזור אך גם שם לא הצליחו להשיב את הנורמליות אל המערכת עליה מופקדים.

את חתונתם של ינון ותחיה נאלצנו לחגוג במתכונת הזויה למדי. את הימים שלפני החתונה בילינו בבתי המשפט בדיונים בעתירות בהם ביקשנו קצת נורמליות לפחות בחתונה. העתירות נדחו. החופה התקיימה בכלא עם מניין מצומצם למדי של בני משפחה ואת הסעודה והריקודים המשכנו באולם סמוך. האורחים רקדו ופזזו לפני הכלה כשהחתן סגור בתא מבודד בכלא.

וכך, אל מעגל הנפגעים ממאסרו של ינון הצטרפה כעת גם תחיה, בחורה צעירה שינון הכיר לפני כמה שנים ונפשו נקשרה בנפשה. גם הקשר עם תחיה מצומצם כיום לביקור אחת לשבועיים. גם תחיה נתונה לחסדי רשויות הכלא שיחליטו אם הביקור יתקיים מאחורי מחיצת זכוכית או באולם הביקורים הרגיל.
עד כדי כך מגיעה מערכת רמיסת הזכויות של שב"ס שדואג לקעקע כל זיק של נורמליות מחייו של ינון. לא משפחה, לא תפילה במניין בשבתות וביום כיפור וכעת גם לא מסלול כלשהו של זוגיות.

כאשת חינוך וכאם למשפחה שעברה לפריפריה בכדי להיות שותפה בבניין ובצמיחה של כל שדרות עם ישראל אני מנסה להאמין שהיחס המשפיל לינון אינו נובע מדחף של נקמנות.

כמי ששותפה לדרך שרואה בכל יהודי שווה ושותף אני רוצה להאמין שינון הוא לא קרבן התפיסה שרואה בנערים עם 'גוזמבות' את אויבי האומה. רוצה להאמין, אך המציאות טופחת על פניי.

התקווה האחרונה שלי היא אתם, עם ישראל היקר. שתרימו קול זעקה על העוול הנורא שנעשה לבני וקולכם יישמע. שמקבלי ההחלטות לא יוכלו עוד להשיב את פנינו ריקם וישאירו אותנו נתונים לחסדיהם של רשויות הכלא.

ינון ותחיה רוצים לבנות את חייהם בשקט ובשלווה אך מישהו שם למעלה כנראה רוצה לשמר את האיבה והניכור. אסור לתת לנו לזה להמשיך.