בשבע מהדורה דיגיטלית

טבילת אש ראשונה

לראשונה בחייה הפוליטיים איילת שקד, המטאור הפוליטי שזכתה למחמאות מכל הצדדים, נקלעה למשבר אמיתי

יאיר שרקי , י"ח בשבט תשע"ט

הרדיפה אחריה יכולה לחדד את ההישגים שלה. איילת שקד
הרדיפה אחריה יכולה לחדד את ההישגים שלה. איילת שקד
צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

אלו ימיה הקשים ביותר של איילת שקד מאז שנכנסה למערכת הפוליטית.

הטלטלה האישית שעברה עם המעבר לימין החדש עוד לא חלפה, וכבר הגיעה פרשת אפי נוה ואיימה לסחוף איתה את השרה הכי פופולרית בימין. מבחינת שקד המצוקה היא לא רק פוליטית, אלא אישית. נוה, כפי שהעידה בריאיון המפורסם ל'עובדה', היה לא רק שותף אסטרטגי שלה בדרך למינוי שופטים כלבבה, אלא גם חבר. שקד לא אשמה במעלליו לכאורה, אבל כשאדם בכיר כל כך מתרסק בצורה כזאת, תמיד יש נזק היקפי.

התוצאה הישירה הראשונה מפריצת הטלפון של נוה - שערורייה בפני עצמה שמטרידה כמעט כמו החשדות נגדו וצריכה להיחקר עד תום - היא חשיפת ההתכתבויות שלו עם כל אנשי הקשר במכשיר, כולל שרת המשפטים שידועה כחובבת ווטסאפ ומתבטאת שם בחופשיות יחסית. לא ימצאו שום דבר פלילי במסרונים שהוחלפו בין השרה ליו"ר לשכת עורכי הדין, אבל בהחלט כמה ביטויים שיביכו את שקד. היא כמובן משוכנעת ששום דבר לא ידלוף מכיוון שהחומר חוסה תחת חוק הגנת הפרטיות וצווי איסור פרסום, אבל דווקא אלו הפכו לכר פורה לשמועות בלתי מבוססות: הקלטות זימה של נוה שמסתובבות בוואטסאפ אבל כנראה כלל לא שייכות לו, והודעות לכאורה בשם איילת שקד שלא נכתבו מעולם.

גל השמועות, הרמיזות, התדרוכים והמתקפה משמאל היו חדשים לה. שש שנים היא בכנסת, מסיימת קדנציה ראשונה כשרת משפטים וחברת קבינט, אבל זו הפעם הראשונה שהיא בחזית האש. המטאורית הפוליטית של הימין הייתה רגילה לייחס מכבד גם בשמאל. היא אישה חילונית רהוטה, וההופעה המרשימה והיכולות הפוליטיות הנדירות הפכו אותה לאורחת רצויה באולפנים. מראיינים חיבבו אותה, פרשנים סימנו אותה כמנהיגה הבאה של הימין, יריבים פוליטיים הודו ביושרה. אבל עכשיו הגיעה ההזדמנות הראשונה, ושקד למדה להכיר את הצד הפחות נעים של הפוליטיקה.

אבל זאת כנראה ההזדמנות הגדולה של הימין החדש. הקמפיין של בנט ושקד קצת איבד כיוון. נתניהו שוב ושוב חוטף את סדר היום אליו ואל חקירותיו ומחדד את המסר: הוא הנרדף, והוא זה שהשמאל, התקשורת והמשפטנים מנסים להפיל. עכשיו גם לשקד יש רדיפה משלה. ככל שהשמאל תוקף את הברית שלה עם נוה לשינוי מערכת המשפט, כך מתחדדת בימין ההבנה של הישגיה של שקד. התקשורת כולה מתעסקת במינוי בעייתי של שני שופטים, ושקד מנצלת את ההזדמנות להזכיר שמינתה 334 שופטים, מספר שיא לקדנציה אחת.

רבים בימין, גם אוהדי נתניהו, ישמחו לראות אותה שוב במשרד המשפטים. דווקא התחושה שהעמדה שלה שם בסכנה, יכולה לייצר סחף לימין החדש. אם בהתחלה הקמפיין המתוכנן היה בנט לביטחון, עכשיו המיקוד הוא שקד למשפטים.

לא אויב של נתניהו

אפרופו בנט, הוא דווקא מצא את עצמו בתקופה רגועה. אחרי שלקח את ההימור והקים את הימין החדש, פתאום השתרר סביבו שקט. הקמפיין שלו יעלה הילוך רק בשבוע הבא, ובינתיים נתניהו כמעט לא מטווח אותו. אולי בגלל שהוא עסוק בחקירות, אולי כי בלשכת ראש הממשלה מבינים שבנט דווקא עשוי להועיל להם: אם יצליח להביא שניים-שלושה מנדטים מלפיד וגנץ הוא יגדיל את "גוש ההמלצות" שנחוץ כל כך לנתניהו, אלה שלא יברחו מממשלתו גם אם היועמ"ש יחליט להגיש כתב אישום.

בהיעדר מתקפות חדשות, בנט נאלץ להסתפק בתחושת הנרדפות מבחירות 2013. המסרונים שחשף גיא פלג בחדשות 12 הראו עד כמה עמוק ואישי היה מעורב נתניהו בניסיון להשמיץ את בנט, באמצעות טענות על השתתפות אביו בהפגנות נגד רבין וקריירת הקינוחים של רעייתו במסעדה לא כשרה בניו-יורק. את אובססיית התקשורת שלו הסביר נתניהו בנימוק אחד משכנע: ניסיתי לאזן הטיה ארוכת שנים שמאלה. אבל לפחות מהחומרים האלה, נראה שלא תיקון ואיזון אידיאולוגי היה כאן אלא טינופים אישיים וסגירת חשבונות פוליטיים.

נתניהו אכן זכה ליחס תקשורתי לא הוגן במשך שנים, אבל מאכזב לגלות את הדרך שבה בחר כדי לשפר את מצבו. וגם אחרי כל זה, בנט יודע שאסור לו לעלות חזרה למתקפה נגד נתניהו. אפילו אמו שנשלחה לאולפנים להגן בחן ובמבטא אמריקאי בולט על בנה, לא שכחה להגיד מילים טובות על ראש הממשלה ולספר כמה נפתלי שלה אהב לקרוא במכתבי יוני כשהיה מדריך בבני עקיבא. בבחירות הקודמות נתניהו שתה את המנדטים של כל שותפותיו כי הצליח לייצר תחושה אמיתית של סכנה לשלטונו. בסקרים עכשיו עמודת המנדטים של הליכוד מתנשאת גבוה פי שתיים מכל מפלגה שמגיעה אחריה. אין כרגע מי שמאתגר את נתניהו משמאל ולכן הוא ממקד את האש בעיתונאים. נתניהו זקוק לאויב, ובנט לא רוצה להתנדב להיות האיום הבא.

הבלגן בבית נמשך

כל עוד אין איחוד בשמאל המפוצל והמפורק, האיום הכי גדול על נתניהו הוא אחוז החסימה שעלול להשאיר ביום רע אחת ממפלגות הימין בחוץ, ולשנות את מפת הגושים. באזור המסוכן הזה לפי הסקרים נעות בעיקר הבית היהודי, ליברמן וש"ס. לכל אחת מהן יש בסיס מצביעים קטן אבל מוצק שאמור להעביר אותה את אחוז החסימה, אבל תנועת משפך חריפה מדי בימים האחרונים של הקמפיין עלולה לגרום לנתניהו להצליח יותר מדי ולגרוף לליכוד עוד קצת קולות שמשמעותם פחות שותפות בקואליציה הבאה.

הבעיה הקשה ביותר נראית בבית היהודי. אחרי שהאיחוד הלאומי הציבה את סמוטריץ' בראש, המנגנון של המפד"ל ההיסטורית מתקשה לקבל החלטות ולצאת לקמפיין. שתי המפלגות הללו בצירוף עוצמה לישראל, מבטיחות לעצמן שיעברו את אחוז החסימה וימקסמו את קולות הימין, אבל יותר מדי זמן של חוסר בהירות משתקף גם בסקרים. אנשים לא אוהבים להשיב שהם מצביעים למפלגה מסוימת בלי לדעת מי עומד בראשה ואיך נראית הרשימה שלה. בנט ושקד חשבו אולי שהם עצמם ישתלבו בליכוד, אבל בסביבת נתניהו משתעשעים ברעיון לשריין את הבית היהודי כחטיבה נפרדת ברשימת הליכוד כדי למנוע אובדן קולות לימין. זה יקרה רק אם המפלגה הקטנה לא תתייצב בסקרים. פרט להיגיון הפוליטי, נתניהו ייהנה להתל שוב בבנט שיצפה בעיניים כלות כיצד סמוטריץ' ושאר השותפים שנטש משתריינים בליכוד, ומשאירים אותו שוב כמפלה הקיצונית ביותר.

אצל ליברמן תמונת המצב קצת אחרת. הקהל שלו, לדבריו, אינו משיב לסקרים אינטרנטיים בגלל שאחוז ניכר מתומכיו גולשים בעיקר באתרים דוברי רוסית. את הקמפיין שלו הוא השיק השבוע עם הסיסמה "לא דופק חשבון", כשעל השלטים מתחלפים היריבים הקבועים שנשלפים בכל מערכת בחירות: לחרדים. לחמאס. לטיבי. בלי להבדיל ובלי להתנצל. הוא מכוון כאן לקהל המסורתי שלו - דוברי הרוסית והימין החילוני. עימות עם הח"כים הערבים תמיד עשה לו טוב, וגם מאבק קולני עם החרדים על ענייני דת ומדינה. מקור במפלגות החרדיות סיפר לי השבוע ששליח מטעם ליברמן עדכן מראש בכיר ביהדות התורה על הקמפיין הצפוי. ״רק תעלול בחירות, אחרי הבחירות נשב ביחד ויהיה בסדר״. ליברמן מיהר להכחיש, ועדיין אפשר להניח שהוא ממש לא יתנגד לשבת לצידו של דרעי גם בממשלה הבאה.

גם לדרעי יש צרות. אחרי כמעט חודש של מגעים ל"מפץ החרדי", אדי הבחירות המקומיות החזירו שוב את האווירה הרעילה בין המפלגות החרדיות. ש"ס האשימה את דגל התורה בבית שמש בבגידה, אחרי שנכנסה לקואליציה של עליזה בלוך והשאירה את האחות המזרחית בחוץ. לא חלפו כמה שעות והפעם ש"ס דווקא הוציאה הודעה משותפת עם דגל התורה, הפעם כדי לחבוט באנשי אגודת ישראל באלעד שכבשו את ראשות העיר אבל לא מצליחים לגייס רוב קואליציוני להעברת התקציב. גם אנשי ביתו של נשיא מועצת חכמי התורה הרב שלום כהן מתדרכים בלי הרף שעמדתו היא נגד אחדות חרדית. ואחרי כל זה, רעיון המפלגה המאוחדת טרם נפח את נשמתו. דרעי מקפיד להבהיר שהדלת פתוחה. ש"ס יצאה השבוע באופן רשמי לקמפיין, אבל החיזור יימשך בעוצמות משתנות עד הגשת הרשימות. השושבין והדוחף הראשי היה ונותר בנימין נתניהו.

לתגובות: 2sherki@gmail.com