עבודת המידות

לקחתי שתי חולצות באותה מידה – אחת לבנים ואחת לבנות. פרסתי אותן זו מעל זו, וגיליתי שחולצת הבנות קטנה בכ-5 סנטימטרים מחולצת הבנים

איה קרמרמן , כ"ה בשבט תשע"ט

איה קרמרמן
איה קרמרמן
צילום: דניאל רצאבי

נכון שאומרים שילדים זה שמחה? אז הם צודקים. בעיניי גולת הכותרת של להיות אמא, חוץ מלראות אותם ישנים כמו מלאכים במיטות, זה לשמוע את השיחות ביניהם. אני משוגעת על זה.

שנים אני טוענת שאני חייבת להסתובב עם מצלמת גו-פרו על הראש, כי אין מצב שאני מצליחה לשחזר לבעלי במדויק את השיחות, קל וחומר את ההבעות המופלאות. בדרך כלל, בחוש הגששות שלי, אני מצליחה לצלם סוף של שיחה, אבל לפעמים הילדים קולטים אותי והורסים את האותנטיות במבטי איזה-צד-הכי-פוטוגני.

אני מצטטת לכם חלק משיחה שהתנהלה במהלך נסיעה לפני כמה שבועות:

הוא (בן 10): אמא, הגיע כבר החורף. נכון?

היא (בת 7 פיזית, בת 35 מנטלית): איזה חורף בראש שלך? אתה לא רואה שאתה עם חולצה קצרה?

הוא: גברת, את לא יודעת שאני תמיד, אבל תמיד, הולך עם חולצה קצרה? גם כשיש את המבול הכי חזק בעולם, כאילו, לא המבול של נח אבל השני הכי חזק, גם אז אני עם חולצה קצרה.

המבול השני הכי חזק אחרי המבול של נח לא איחר לבוא, והאדון אכן לבש חולצה קצרה. לפיכך ובהתאם לזאת הוא התקרר וכאב לו הגרון. מבחינתי טמטום החולצות הקצרות נגמר והלכתי לקנות חולצות ארוכות. ניגשתי למדף המבצע חמש חולצות ב-100 כדי לגלות שלא נשארו חמש חולצות במידה 10. למה שיהיו, אם אפשר לסבך את החיים? הרי פשיטא שברגע שיגיעו החולצות הארוכות, הוא ילבש רק אותן. ואז יהיו סצנות בבוקר, כי כולן בכביסה ואין אף חולצה בארון. ואז אני אשאל "מה קרה לילד שלובש רק חולצות קצרות?", והוא יצעק שקר לו. ואני אגיד "אבל היונה של נח חזרה עם עלה של זית". והוא יגיד גיחי גיחי. מי אמר שאימהות לא ניחנו בחוש נבואי?! יאללה, ניקח שתי חולצות לילדה. המידה שלו הייתה מידה 10. פשוט, נכון? המידה לפי הגיל. מתאים בול.

ניגשתי למדף הבנות והוצאתי מידה 8. החולצה אולי תתאים לדרדסית. הוצאתי את מידה 10 והייתי בשוק, גם זו גבולית בגודל. אותה חברה, אותה מידה, גודל שונה לחלוטין. פרסתי את שתי החולצות, זו מעל זו. חולצת הבנות קטנה בכחמישה סנטימטרים מחולצת הבנים. מכל צד. צרה יותר, קצרה יותר. השרוול כל כך צר, שיש בי ספקות שהיד שלה תיכנס וימשיך לזרום בה דם. ראוי לציין שהילדה שלי כמו ספגטיני. אם היא לא תיכנס לחולצה מה יגידו אזובי הקיר?

תסכול של אמא

סימסתי את תמונת החולצות לכמה קבוצות ווטסאפ. אלה היו התגובות שקיבלתי: "כן, זה ידוע. הבנים זוכים לבגדים מרווחים שאפשר להיות פעילים גופנית איתם. הילדות מקבלות בגדים צמודים שאי אפשר לזוז איתם, כל שכן להשתולל, ובדרך כלל צריך מידה אחת או שתיים מעל לגיל כדי שתתאים לילדה". "זה מרתיח. אני קונה לבת שלי רק חולצות של בנים כי אחרת, מרוב שזה קצר, כשהיא מרימה ידיים ישר רואים לה את הפופיק, ולא בא לה". "הבת שלי בת 13 והיא מעט מלאה. את לא מבינה איזה מפח נפש היא עוברת בכל פעם מחדש כשהיא צריכה ללבוש מידה 18, כאילו היא איזה הר אנושי. זה הורג לה את הביטחון העצמי". "כמעט כל חברות הבגדים עושות את הטריק המלוכלך הזה. הם טוענים שזה מתכתב עם גזרות גלובליות של חברות הבגדים הכי גדולות בעולם. כאילו זה אמור להתקבל למישהו על הדעת. הבת שלי מתביישת ללכת לחנות בגדים ולבקש עזרה מהמוכרת".

לפני כשבוע שודר ריאיון טלוויזיוני עם נטע ברזילי. לא ראיתי את כולו, רק קטעים אחדים. באחד מהם נטע נשאלת לגבי ההצעה לככב בקמפיין אופנה גדול, הצעה שהיא דחתה, למרות סכום נכבד שנאמר שהוצע לה. היא עונה: "בגיל 15 לבשתי סווטשרט שחור ומכנסי טרנינג שחורים. וזהו. שחור זה מטשטש, מחביא, מסתיר. באיזשהו שלב הבנתי שאין לי מה להסתיר. זו אני". הסיבה לסירוב הייתה כי נטע שאלה אותם: כשמישהי כמוני תיכנס לחנות, היא תמצא בגדים? אמרו לה: לא! אנחנו מייצרים במיוחד בשבילך את הבגדים לצילומים. "זה נוראי בעיניי שבחורה תיכנס לחנות, תראה אותי על השלט, ואז לא תמצא בגדים במידה שלה. אתה לא מבין את הסיוט של להיכנס לתא מדידה ושום דבר לא עולה עליך, אתה מרגיש הדבר הכי דחוי ולא שווה ולא ראוי להיות חלק מהחברה. ילדות מרגישות נורא. למה שאתן לזה יד?"

קשה לי לדמיין תסכול של אמא שהילדים שלה לא מצליחים להתכווץ לתוך שבלונת האידיאל, לא עומדים פיזית בתכתיבי חברות האופנה. המסר של חברות האופנה לילדות ולנערות מתבגרות, שמתחילות להתמודד עם שינויים גופניים, עם ביטחון והגדרה עצמית, מוציא אותי מדעתי. המסר מאוד ברור: תהיו רזות, דקיקות. מי שקצת גולשת ממידות השרוך האנושי, חבל, לא תיראה יפה ואופנתית כמו שהיא הייתה יכולה להיראות. והעיקר, לא נורא שיהיה לכם קצת צמוד מדי או לא נוח. מי שרוצה להיות יפה, שתסבול. לילדות האלה יהיו מספיק שנים להתמודד עם האהבה, חוסר אהבה, שנאה וקבלה של הגוף שלהן. והאמינו לי, הן נשים קטנות, הן יתעסקו בזה לאין שיעור. אז בינתיים, ראוי לתת להן זמן בלי להרעיל להן את הדעת, בלי לצער אותן שאין מידות למידות שלהן, ראוי לתת להן זמן לשחק, להשתולל בחופשיות, לקפוץ ולהרים ידיים, בלי לפחד שכולם יראו להן את הפופיק.

סלמון בחלב קוקוס
צילום: איה קרמרמן

*** סלמון בחלב קוקוס ***

מתכון מצוין לאוהבי הסלמון והקוקוס עם אפס עבודה, שישה מרכיבים ותשע דקות בתנור.

המצרכים הדרושים:

1 ק"ג פילה סלמון / שורש ג'ינג'ר מקולף ומגורד באורך 5-3 סנטימטר / חצי כוס רוטב סויה אמיתי / חצי כוס דבש / פחית חלב קוקוס או קרם קוקוס / 3 שיני שום כתושות

אופן ההכנה:

מניחים את הדג בפיירקס, מערבבים את כל שאר המרכיבים ושופכים עליו / נותנים לו לנוח כחצי שעה ומכניסים לתנור מחומם מראש ל-250 מעלות בתוכנית רגילה. אם מניחים על הפלטה, שמים על תוכנית גריל כדי שהדג יקבל צלייה מלמעלה. אם לא, תשע דקות יספיקו לחלוטין / מקשטים בבצל ירוק, כוסברה או שומשום.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com