בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם אוריה אלקיים

בן 26, רווק. כתב פנים וחברה בתאגיד השידור הישראלי 'כאן', גר בירושלים

עפרה לקס , כ"ה בשבט תשע"ט | עודכן: 14:19

אוריה אלקיים
אוריה אלקיים
צילום: חנה טייב

התחלה/ אלול תשנ"ב, קריית שמונה. האם מחנכת שנים רבות כיתות א'-ב' בממ"ד עוזיאל בעיר, האב היה עשרות שנים משגיח כשרות "אידיאליסט" והיום עוסק בנדל"ן ובעסקים נוספים. הרביעי מבין חמישה, "כולם נשואים, אני הרווק האחרון".

ילדות על הגבול/ "לא טראומתית, אבל ילדות של קטיושות. פה נפילה, שם נפילה, ללכת לישון במיטה ולקום במקלט. כוננות מתמדת". הוא מרגיש היום הזדהות עם תושבי עוטף עזה. "כשהיינו מגיעים לכל מקום שאינו קריית שמונה היינו מסמר האירוע. אף אחד לא הבין מה זה לחיות במציאות של טילים, קריית שמונה הייתה על המפה". היום הוא חושב בעיקר על ילדי הדרום "שעוד מעט יגדלו להיות מבוגרים שיספרו על המציאות הזאת, בתקווה שתיעלם".

לימודים/ יסודי בעוזיאל, "פרחתי בעיקר במועצת תלמידים והיה עלון בית ספרי שאולי אפילו יזמתי אותו". אחרי שנתיים בישיבתית התיכונית בעיר, יצא לישיבת 'תקוות יעקב' שבשדה יעקב. "האישיות שלי נבנתה אז. ההיבט החברתי עניין והעסיק אותי ועשיתי כל מיני פרויקטים. זה היה חשוב יותר מלעסוק במה שרוב האנשים עושים - ללמוד". בין לבין הוא גם עשה דברים עם החבר'ה והספיק להיות רב פורים של המחזור.

תנועת נוער/ בני עקיבא, חניך ומדריך. "היו שני סניפים בעיר, אנחנו תחזקנו את הסניף המשפחתי והקטן שנתן מענה לציבורים מאוד מסוימים בעיר. כל תקופת הנעורים עברה שם".

פינה ברדיו/ במסגרת ארגון LEAD למנהיגים צעירים "כל אחד נדרש לחשוב על רעיונות שתורמים לחברה". הוא ביקש להקים במת דעות לבני נוער. "עליתי לריאיון אצל מי שניהל אז את רשת ב', מיקי מירו, ואמרתי לו שחלק מהעניין זה לתת במה לבני הנוער ברדיו. הוא אמר: קיבלת". במשך שנתיים הוא היה מעלה מדי שבוע אייטם חברתי לתוכנית.

ישיבת הסדר/ חיספין, בעקבות הגיס, יונתן. היה שם שנתיים לפני שירות מלא בצבא. "מצד אחד אני לא מתחרט. השנתיים האלה הועילו לי, הן בנו בי משהו, מצד שני לא הייתי מהשקדנים שישבו כל הזמן בבית המדרש". אבל הוא נהנה, "הייתה שם אווירה חשובה שאני שמח בה".

החלום/ בסוף התיכון כל החברים בישיבה דיברו על היעדים שלהם: שייטת, מטכ"ל וטיס. "באותו זמן אני התכוננתי למאבק על הזכות להיות לוחם. זו הייתה השאיפה". יום אחד, "אחרי תשעה חודשים של התכתבויות יומיומיות וועדות חריגים, העלו לי את הפרופיל. התחלתי להתמיין ליחידות קרביות".

ושברו/ בסופו של תהליך רופא אחד ביקש בדיקת דם קטנטנה שבה מצאו ממצא שהוריד לו בחזרה את הפרופיל. בהמשך הממצא התברר כטעות. "היו הרבה דמעות בסיפור הזה. תקווה שהתנפצה". אחרי הנפילה הוא אסף את עצמו, "הלכתי לתשוקה השנייה שלי, גלי צה"ל. התקבלתי בסיוע של הרבה אנשים".

לעבור את הקיר/ במשך כל השנים הייתה לו בעיה בהגיית האותיות השורקות, וכשהגיע לגל"צ הוא מונה להיות כתב, "אבל בתקופת ההכשרות אמרו שהדיבור שלי לא עובר רדיו. ספי עובדיה היקר אמר לי שאני יכול להיות כתב, אבל לא יכול לפתוח ככה מיקרופון". הוא עבר שלוש קלינאיות תקשורת, "נסעתי כל יום לצריפין לפתח שרירים חדשים". הפעם הראשונה שבה פתח מיקרופון התרחשה חודשים אחרי החברים שלו, אבל "זו תחושה נפלאה לנצח את עצמך. זה יותר קשה מלנצח אחרים".

תיק הדתות/ בגלי צה"ל היה כתב בנושא דתות ובית הנשיא, שם החל לחשוף עוולות שחווים בני העדה האתיופית. "בחודש-חודשיים הראשונים שלי בתפקיד פרסמתי שברבנות פתח תקווה לא רושמים את בני העדה לנישואין". זו הייתה פרשה גדולה, "ליוויתי אותה עד יומי האחרון בתחנה". זה היה רק הספתח. ממש לפני השחרור קיבל את פרס מפקד גלי צה"ל על כתבה שהכין ליום הזיכרון שעסקה בחללים ממוצא אתיופי, פורצי דרך בתחומם, גד מרשה ודני קסהון בייניסיאן.

הראייה החברתית/ "אני לא יכול ולא רוצה לנתק את המקום שממנו אני בא. זה אני, ואני לא יודע איך הייתי אם הייתי גדל במקום אחר. העניין החברתי תמיד הדהד בי. אני חושב שלכל אדם נשבר הלב כשהוא רואה עוולות. העבודה העיתונאית שלי היום מכוונת מטרה: להיאבק באפליה, בגזענות ובחוסר צדק".

אנחנו לא הסיפור/ "לשמוע את האנשים שנפגעו רק מחמת מוצאם זה שובר. אבל בסוף הכבאי הוא זה ששברו לו ביצה על הראש, עובד היקב הוא זה שמפקפקים כל יום ביהדותו. כמה שאזדהה איתם אני לעולם לא אהיה במציאות שבה הם חיים. ברגעים האלה שבהם אני מרגיש את תחושת חוסר האונים אני עוצר, נושם לרגע וממשיך. אנחנו, העיתונאים, לא הסיפור, אנחנו רק מספרים אותו".

גישה עם אפליה/ "ברור שיש התנהגויות מכוערות, זה לא מה שמפתיע. מה שמזעזע אותי זה להקשיב לאדם שנפגע ולסבל שלו. יש לו משפחה בבית ואנשים הרבה פעמים לא מוכנים להתראיין, או רק בעיוות קול ושינוי שם ופנים נסתרות. מצד אחד הם אומרים אין לנו במה להתבייש, אבל מצד שני יש את המשפחה מאחור".

בהרצה/ מיד אחרי השחרור הוא יצא לחופשה קצרה, ואחר כך נחת בתאגיד שהלך לקרום אולפן ומיקרופונים. "היינו בהקמה של גוף שאנחנו לא יודעים מה יהיה איתו. יום אחד אנחנו בטוחים שיש ויום אחר בטוחים שלא יהיה. ברוב הימים אני האמנתי שהתאגיד יקום". למרות המתח התקופה הזאת זכורה לטוב. "כיף להיות חלק ממשהו חדש כשהתהליכים הגדולים קורים".

מדתות לחברה/ אחרי תקופה ככתב דתות הוא קיבל את תיק הפנים והחברה בתאגיד. "אני חושב שבסוף אנשים לא הולכים לישון עם הסוגיות המדיניות. לפני שהם נרדמים הם חושבים על המשפחה שלהם והמצב הכלכלי שלהם, ואם הם הופלו אז על הפגיעה והעלבון, ולא על שלטון של אדם כזה או אחר".

לא רק עדתי/ הוא עוסק במגוון דברים. לפני שבועיים פרסם תחקיר על סייעות שמתעמרות בחסרי ישע בבית ספר לחינוך מיוחד באשדוד, ועל רשם שקטלג בחורי ישיבה כ"פרענק" ו"רוסי" ו"בן של שוטר" וחיסל להם את האפשרות להירשם לישיבות. "אני עוסק בהרבה דברים, אבל הנושאים הזכורים וגם המהדהדים הם אלה שעוסקים באפליה על רקע גזעני".

תיקון החברה/ "לרוב האנשים שמתבטאים בגזענות כלפי בני העדה האתיופית ממשיכים בכך". חלק מהם נותנים את הדין, אבל יש גם ביקורת על החשיפות האלה. "היו שכתבו שלא הייתי צריך לפרסם את המקרה של יקבי ברקן כי אולי עכשיו לא יעסיקו בכלל את בני העדה ביקבים, היו כאלה שאמרו 'למה שלחנו אותך לתקשורת'". אבל יש גם קולות אחרים "שהבינו את החשיבות של הדבר".

40 under 40/ האתר ice בחר בו כאחד מארבעים המשפיעים שעוד לא מלאו להם 40. "זה מחמיא מאוד, זה לא מובן מאליו. יש בזה משהו נעים אבל גם מוזר. אנחנו לא הסיפור, אנחנו רק מביאים אותו".

אם זה לא היה המסלול/ אם היה הולך לקרבי הוא כבר היה חייל משוחרר, אולי קצין במיל' "והייתי עורך דין. נראה לי הגיוני מאוד".

ובמגרש הביתי

בוקר טוב/ אחרי תפילה מברר מה התחדש בעולם, עולה לשידור בתוכניות הבוקר בכאן רשת ב' לפי הצורך ויוצא לאירועים בתחומו ולפגישות. "אני עושה את זה בבוקר, כדי למסגר את היום".

פסקול/ האקטואליה תופסת נפח גדול מהיום, אבל כשלא - רשת ג'. "אוהב ושומע הרבה אומנים ישראלים". ברפרטואר עידן רייכל, הבנאים, שי צברי, עידן עמדי, יובל דיין ושולי רנד. "מה שבא. שומע שיר יפה וזורם איתו".

אוכל/ "אוהב לבשל". האתגר החדש שצלח הוא "קוסקוס מאל"ף ועד ת"ו, יצא טעים". בשישי "אני מכין דגים מדהימים וממולאים, בכל פעם לומד משהו חדש". ממי? מאמא, איך לא. הוא גר מעל השוק ובימי השגרה העמוסים לפעמים שוכח לאכול, ובפעמים אחרות מסתפק בג'אנק פוד שיש בשפע מסביבו. "משתדלים לא להגזים, בכל זאת אנחנו לפני שידוך".

אחזקת הבית/ "אני והשותף שלי מנקים את הבית אחת לשבוע, בימי חמישי. משתדלים לשטוף את הבית ולסדר את החדרים. הדירה מארחת הרבה אורחים, אז צריך לשמור על צביון".

שבת/ "החלק הטוב, השקט והחשוב של השבוע". אם הוא והשותף עושים שבת בירושלים, "אנחנו מארחים או מתארחים, מתפללים וקוראים ונחים, ועושים סיבוב בירושלים. כי ירושלים של שבתות יפה יותר מבימי חול". אם הוא עושה שבת אצל ההורים, זה יחד עם האחים והאחיינים, "ואז אני, הדוד הרווק שמביא הרבה שוקולדים וממתקים, קונה את מעמדי ועורך מלחמה עם ההורים שלהם".

פנאי/ "לשבת עם חברים ולצאת לטייל בחו"ל וגם בארץ". אם היה במקום כלשהו במסגרת כתבה, "אני חוזר אליו כדי לראות נופים ולהכיר מקומות חדשים. כי כשאני בתוך אייטם לחוץ זה לא מתאפשר". חוץ מזה סרטים בקולנוע וגם בבית.

דמות מופת/ סבתא וסבא, רבי אהרן רחמים מלכה שנפטר לפני יותר מעשור. "צדיק, עניו וגדול בתורה". עלה ממרוקו עם שלושה ילדים וכאן הם גדלו והיו לשנים עשר, "כולם ילדים נהדרים ומאוחדים, וזה החינוך שלו ושל סבתי תמר, שתיבדל לחיים ארוכים. שניהם אנשי חסד אמיתיים. כשסבי נפטר אבל גדול ירד על קריית שמונה". לפעמים הוא חושב "מה היה קורה אילו הוא לא היה רב בעיר קטנה בצפון הארץ".

כשתהיה גדול/ "אני שואל את עצמי מדי פעם", אבל נכון לשנים הקרובות הוא ממשיך בעיסוק העיתונאי בכל המרץ. "השאיפה היא לעסוק בכוחותיי הדלים בדברים משני מציאות".

לתגובות: ofralax@gmail.com