בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם אשר בן אבו

מוזיקאי וחבר באנדרדוס. בימים אלו יוצא במופע שירים מקורי. בן 35, נשוי לנריה, אב לשתי בנות. תושב המושב תרום

רבקי גולדפינגר , ג' באדר תשע"ט

אשר בן אבו
אשר בן אבו
צילום: דוד הוכברג

התחלה/ לפני 35 שנה, שני מתוך שלושה אחים. עד גיל שלוש גר עם משפחתו בישיבת נווה הרצוג באשדוד, שם לימד אביו. "בהמשך עברנו לגבעת שמואל ושם עברתי את שנות ילדותי".

אבא/ יצחק (67), שימש ר"מ וסגן מנהל בישיבה באשדוד וכיום בגמלאות. "אבא אדם חרוץ ובעל אחריות. לאחרונה שמתי לב שחוש ההומור שלי בעצם בא ממנו. ההתנהלות שלו מחויכת ועם קריצה ואני עושה צחוקים כמוהו".

אמא/ שולה (60), מרפאה בעיסוק במרכז הרפואי שיבא תל השומר. "יש בה נתינה עצומה למשפחה ולאחרים. יש לי איתה קשר טוב ממש, תמיד שיתפתי אותה בהכול והיא גם זאת שעודדה אותי ללמוד מוזיקה".

הבן של/ כילד נסע עם הוריו לשבתות ישיבה במוסד שבו חינך אביו. "בערך כל שבת שנייה נסענו לישיבה. זה היה כמו קיבוץ קטן וכיף. שיחקנו יחד כל הילדים של המורים והחבר'ה מהישיבה היו מרימים אותי ומשחקים איתי. היה נחמד להיות הבן של".

גב"ש הישנה/ "גדלתי בגבעת שמואל בימים שהיא עוד הייתה מקום קטן ורוב התושבים בה היו חילונים. ממש לא מה שהיום. עברנו לשם כדי לגור ליד המשפחה של אמא שלי".

שקט, מצלמים/ "לאחד החברים שלי הייתה מצלמת וידאו, מה שהיה באותן שנים דבר יקר ערך. היינו הולכים לפרדסים שמסביב ומצלמים מערכונים שהמצאנו. היינו מושפעים מהקומדי סטור. עוד לא ידענו איך עורכים, אבל שם כנראה החל החיבור הזה ליצירה ולעמידה מול מצלמה".

תיכון/ בית הספר היסודי ממ"ד שילה בקריית אונו, "כי באותם ימים לא היה בית ספר דתי בגבעת שמואל". בחטיבת הביניים למד במכינה בגבעת שמואל. "הייתי מצייר קומיקס, משחק הרבה כדורסל".

מנגן בחלילית/ בכיתה א' התחלתי ללמוד נגינה באורגן ובהמשך גם בחלילית. הייתי די טוב בזה. המורה אפילו המליצה שאלך ללמוד בקונסרבטוריון, אבל אני חשבתי שנגינה זה לחנונים ולא רציתי להמשיך".

אני גיטרה/ בכיתה י' עבר לישיבת בנ"ע כפר הרואה. "עברתי בעיקר בגלל שרציתי להיות עם החברים שלי". שם היו נערים שניגנו בשעות הפנאי בגיטרה והדבר קסם לו. "לקחתי גיטרה מחבר ולמדתי בעצמי לנגן בעזרת חוברות ותרגול. מצאתי את עצמי מנגן ונהנה". ליום הולדתו כבר קיבל מהוריו גיטרה משלו.

חולה/ יום אחד בכיתה י' הוא הרגיש לא טוב. "הקאתי והיה לי חום. באיזשהו שלב זה החמיר ואמא שלי באה לקחת אותי. אני זוכר שחשבתי לעצמי 'מחר יש מבחן, איזה כיף שלא אהיה'. נסענו לחדר מיון ואחרי כמה בדיקות רצו לשחרר אותי, אבל בסוף אחד הסטז'רים החליט שהמדדים לא טובים ורק ליתר ביטחון אשאר להשגחה בלילה".

טיפול נמרץ/ בלילה פתאום הייתה ירידת לחץ דם, המדדים צנחו והוא הובהל למחלקת טיפול נמרץ. "עשו לי כל מיני בדיקות, לקחו נוזל מעמוד השדרה ומסתבר שסבלתי מדלקת קרום המוח שהידרדרה. הרופאים אמרו שהייתי ממש בסכנת חיים ונס גדול שזה קרה בבית החולים".

החלמה/ במשך עשרה ימים נשאר בבית החולים להמשך טיפול, ובביתו נשאר כחודשיים להחלמה. "נורא התאכזבתי שהפסדתי את ההכתרה ואת אירועי פורים. חברים באו לבקר אותי, ובזמן הפנוי בבית ניגנתי לעצמי בגיטרה. מאז הגיטרה הפכה לכלי שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי".

חוזר הביתה/ בכיתה י"א חזר ללמוד בישיבת גבעת שמואל. "רציתי להיות קרוב לאמא ולהדריך בסניף". ההדרכה הייתה משמעותית בשבילו, "תקופה שהשפיעה עליי מאוד והקנתה לי הומור ויכולת עמידה מול קהל".

הרכב מוזיקלי/ בשמינית הקים עם חבריו הרכב מוזיקלי. "היינו כמה חברים שאהבנו לעשות מוזיקה. אחד ניגן בתופים, אחר באורגן, אני ניגנתי בגיטרה וגם הלחנתי חלק מהשירים. אפילו הלכנו להקליט שירים באולפן. ואגב, האיש באולפן שראה את האהבה שלי למוזיקה אמר: "אם אי פעם תרצה ללמוד מוזיקה, לך לרימון". והעצה הזאת אכן נשמרה להמשך הדרך.

ישיבת הסדר/ עם סיום התיכון פנה לישיבת ההסדר במעלות. "המעבר ללמידה אינטנסיבית בבית מדרש לא היה קל בשבילי, אבל זו תקופה עם הרבה מחשבות ועיצוב השקפת העולם. הכרתי שם גם חברים טובים".

מדריך/ במסגרת השירות הצבאי שימש מדריך בפנימייה הצבאית אור עציון. שם הכיר מדריך נוסף בשם יאיר יעקבי. "היה לנו הווי ממש מצחיק. היה כיף גדול. חזרתי לישיבה ללמוד והתחלתי לחשוב ברצינות ללכת ללמוד מוזיקה, בהתאם לעצה ההיא שקיבל באולפן ההקלטות". והוא אכן הלך ללמוד בבית הספר למוזיקה רימון ברמת השרון.

רימון/ ארבע שנות לימוד במגמת הלחנה לקולנוע, "תחום שבדיעבד גם עזר לסרטונים של אנדרדוס. הגעתי לשם עם ידע בסיסי ובעיקר הייתי צריך להשלים פערים. הייתי צמא לידע. רציתי להבין את המוח שמאחורי המוזיקה, והלימודים פתחו לי צוהר לעולם העשיר של התאוריה לצד הפן המקצועי".

שונה/ "האפיון החברתי ברימון הוא בעיקר תל אביבי חילוני, וכשנחתי שם בהתחלה הרגשתי זר ודי השתבללתי. נשארתי בדל"ת אמות שלי. בהפסקות הייתי יושב עם הסנדוויץ' בצד ומחכה שההפסקה תיגמר. ככל שהזמן עבר התחברתי יותר לחבר'ה שלמדו איתי ונוצרו קשרים וחברויות".

מצטרף/ "חבר שלי, יאיר יעקבי, שיתף אותי בהתארגנות שלו עם עוד שני חבר'ה, נדב נוה ומתן צור, שרוצים להקים הרכב קומי דתי ולעשות מערכונים קצרים לדתיים. הוא הציע לי להצטרף. זה היה פרויקט שדרש התמסרות וזה פתאום נחת עליי באמצע החיים, אבל התחברתי ממש לרעיון וזרמתי".

אנדרדוס/ ארבעת החברים התכנסו לגבש את הרעיון והחזון ויצאו לדרך. לשמחתם הסרטונים זכו לתהודה רבה והתקבלו בהתלהבות. "התחלנו להיפגש, לצלם ולהוציא סרטונים והתגובות היו מדהימות וזכו לאלפים רבים של צפיות". מאז עלו לבמה גם עם מופעים מקצועיים. "אנדרדוס בשבילי זה בית. הפכנו לסוג של משפחה וחברים טובים. זה שינה לי את החיים והוביל אותי למי שאני היום".

בלי לבעוט/ "הומור דתי זה משהו שהיה לפנינו. היו יאיר אורבך, קובי אריאלי, ג'קי לוי ועוד. אנחנו השתמשנו בפלטפורמה של היוטיוב, שהיה מנוף רציני. באנו לעשות צחוקים מתוך העולם הדתי בלי רצון לבעוט או לשבור מוסכמות. שמנו את הזרקור על סיטואציות קטנות מחיי היומיום ומההווי הדתי של כולנו וזה דיבר לאנשים".

מתחתן/ במשך שנים היה רווק מבוקש במגזר. כשהכיר את נריה ארנון, ילידת חברון ובתו של נועם ארנון, הרגיש שזו האחת. "יצאתי עם המון, וכשנפגשתי עם נריה בפעם הראשונה די ידעתי שזה זה". הוא נישא לה בגיל 32 והם נשואים מזה שלוש שנים.

החצי השני/ נריה (30), כיום סגנית עורכת באתר 'כיפה'. "נריה היא יקרה וטובה ומאוד מצחיקה ולא שגרתית, ואני אוהב את השילוב הזה אצלה. היא מאוד מעורבת וחלק מהיצירה שלי ומכל מה שאני עושה, ואני מעריך אותה על כך".

הנחת/ שתי בנות, "חמודות ממש". הבכורה, יסמין נעמי בת שנה ושמונה חודשים, ועורי מירב, בת ארבעה וחצי חודשים. "כשיסמין נולדה והפכתי לאבא, פתאום הרגשתי שמשהו בי מתרחב ואוהב ברמות, משהו שלא ידעתי שקיים בי".

אקדמיה למוזיקה/ סיים לימודי תואר ראשון במוזיקה באקדמיה למוזיקה. "הרגשתי שאני צריך יותר. ברימון קפצתי למים והתחלתי לשחות, ובאקדמיה עליתי נדבך. קפצתי עוד ברמה". בנוסף לכך הוא בעל תעודת הוראה ותואר בחינוך.

יוצר/ עוד ברימון כתב שירים למגירה. "זה התחיל במילים, בהמשך ניסיתי להלחין ולאט לאט זה קרם עור וגידים. לפני שנה החלטתי שזהו, אני הולך על זה בכל הכוח ורוצה להוציא דיסק משלי. התחלתי לשבת לכתוב ולהלחין ולעבד. ברגע שקבעתי מטרה זה דרבן אותי לעשייה".

מרים מופע/ תוך כדי היצירה קיבל שיחת טלפון והזמנה מיהונתן דובוב להופיע ב'גולה'. "ברגע שנקבע תאריך התחלתי לרוץ על זה ברבאק. אני לא מוותר לעצמי ושואף שזה יהיה אומנותי ומקצועי כדי להביא לידי ביטוי את כל מה שלמדתי".

סינגל ראשון/ בימים אלו יצא לאור סינגל הבכורה שלו 'בכל בוקר'. "אשמח שאנשים יטעמו משהו מהיצירה שלי. אני נוגע בשירים בנושאים אישיים מהחיים, כמו פחדים, נוסטלגיה, נישואין ועוד. אני מתרגש מאוד ומודה לקב"ה על כל מסלול החיים שלי, זה לא מובן מאליו בכלל".

זה אני/ "אני ערב המופע והפריצה המוזיקלית שאני מקווה שתהיה, ואני מניח שלולא אנדרדוס והפרסום הייתה לי דרך הרבה יותר קשה. מצד שני, הקהל מכיר אותי מאנדרדוס ומהצחוק וההומור, אבל יש בי גם פן רציני ויצירתי שהם יכירו דרך המוזיקה".

אם זה לא היה המסלול/ "כנראה שהייתי בעשייה עם בני אדם, בחינוך או בתחום החברתי-קהילתי".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ קם כשאחת הבנות שלו מעירה אותו, ואז כוס קפה. "בכל יום יש לו"ז אחר - עבודה במשרדי אנדרדוס, לימוד מוזיקה באולפנת שירת הים ובאמי"ת מודיעין, וכשנשאר זמן אני עובד על החומרים שלי. הולך לישון בחצות וצפונה".

דיסק ברכב/ "אביתר בנאי, בעיקר לפני שהפך לדתי, עמיר בניון, גם אחרי שהפך לדתי, ושלמה ארצי, שעוד יחזור בתשובה שלמה".

השבת שלי/ "הממתק השבועי. חיים משבת לשבת ולא בקטע של כדורגל. נחת, שמחה ומפגש משפחתי וחברים, וגם מפגש עם המיטה, כמובן".

דמות מופת/ "אמא שלי, שולה בן אבו. תמיד הכתובת לכל הצרות של בני האדם, היא כמו הכותל לכולם. וגם אם אני תקוע באיזה עניין אני תמיד יודע שיש לי על מי לסמוך".

מפחיד / "להחמיץ. מאוד מפחיד אותי לדעת שיכולתי להשיג משהו, לעשות משהו ולא עשיתי זאת. עם הזמן לומדים איך לשחרר ולקבל את המציאות הלא מושלמת".

משאלה/ "להיות בעל טוב ואבא טוב. חיי משפחה הם הרבה יותר מורכבים מאיך שחשבתי שהם יהיו. הם דורשים מאמץ, השקעה, מסירות ולהוציא מהכוח אל הפועל את התכונות הכי טובות שלי כמה שיותר. אני מקווה להצליח במשימה".

כשאהיה גדול/ להמשיך לעשות את מה שאני עושה עכשיו, ביתר שאת וביתר רבאק".

לתגובות: rivki@besheva.co.il