במפלגת הבית היהודי היו רוצים מאוד לחגוג את בחירת היו"ר החדש. בסך הכול מדובר בחגיגה, אבל מאוחרת. אין הרבה זמן לתמרונים. הרב רפי פרץ נבחר על ידי הוועדה המייעצת (או המסדרת, תלוי על פי איזו גרסה) כי היא הבינה את גודל השעה או הבעיה. הרשימה שנבחרה טובה, אבל לא מביאה בשורה משמעותית פרט להצבת הרב פרץ במקום הראשון, שהיא עצמה דווקא כן גורמת למצביעים פוטנציאליים לחזור הביתה, לפחות על פי סקרים ראשוניים. אבל היציבות של הבית הזה תלויה לא פחות באיחוד הכוחות בתוככי הציונות הדתית, איחוד שנכון לשעת כתיבת שורות אלו אינו פשוט במיוחד.
הרב רפי פרץ כבר ישב לפגישה אחת עם יו"ר האיחוד הלאומי, ח"כ בצלאל סמוטריץ'. לפי ההודעה שהוציאו השניים בתום הפגישה הם "דנו בדרכים שיאפשרו ריצה משותפת של שתי המפלגות בבחירות הקרובות". זה המינוח המכובס לספר שהסכמות אינן נראות באופק לפי שעה, שכן יש מחלוקת בסיסית על סוגיית השיתוף בין המפלגות.
סקר שהזמין השבוע האיחוד הלאומי וביצע מכון 'מסקר' בקרב מדגם מייצג של כ-400 בוחרי הרשימה המאוחדת של מפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי, מגלה כי תודעתית יו"ר האיחוד הלאומי עדיין מוביל על יו"ר הבית היהודי. לשאלה למי יש את הכישורים הטובים ביותר מבחינה פוליטית להוביל את המפלגה המאוחדת של הבית היהודי והאיחוד הלאומי ענו 73 אחוזים מהנשאלים ח"כ בצלאל סמוטריץ', ורק 27 אחוזים העדיפו את הרב רפי פרץ. בקרב הצעירים הפער הזה עוד הולך וגדל.
לשאלה מי מבין השניים יחזק יותר את רצונך להצביע למפלגה המאוחדת ענו 57.5 אחוזים כי לדעתם סמוטריץ' יחזק את רצונם להצביע למפלגה, ו-42.5 אחוזים העדיפו את הרב רפי פרץ. הפילוח כאן מעניין, שכן הצעירים והבוגרים עד גיל 50 לערך מעדיפים באופן מובהק את סמוטריץ', ואילו מי שעברו את גיל ה-50, משמע המפד"לניקים לשעבר, מעדיפים באופן מובהק את הרב פרץ.
לאור הנתונים הללו, שמצטרפים לסקרים אחרים שנעשו באחרונה ומצביעים על מגמה, אפשר היה לקוות שבבית היהודי התבגרו והפנימו שאין מקום לפטרונות כלפי האיחוד הלאומי אלא לשיתוף. אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. בפגישה בין שני האישים הובהר כי הרב פרץ מתכוון להוביל את המפלגה המשותפת, על כל המשתמע מכך. הוא גם ציין בפני ח"כ סמוטריץ' כי ברור שיש נושאים שבהם יתייעץ עמו אבל ההחלטות, בסופו של דבר, יתקבלו על ידו.
העמדה הזאת לא הובעה רק בפגישה עצמה. גם גורמים אחרים שעמם שוחחנו במפלגת הבית היהודי אמרו שלדעתם האיחוד הלאומי היא עדיין האחות הקטנה של הבית היהודי וכך צריך להתייחס אליה. בתוך רגע נשכח משבר עזיבתם של השרים בנט ושקד, העובדה שהרשימה של האיחוד הלאומי נראית על הנייר אטרקטיבית יותר, ובעיקר חוסר הניסיון הפוליטי של יו"ר הבית היהודי, שעלול להיות בעוכריו, אם ישמש בתפקיד שהוא מסמן: שר החינוך. אין כאן ענייני גאווה, בעיקר ענייני נחיתה על הקרקע. בבית היהודי באמת האמינו שבחירת יו"ר ורשימה תפתור את כל המשברים. לא בטוח שזה המצב.
על דרישה אחת, כך לפחות נראה על פניו, אין חולק. רשימה משותפת של האיחוד הלאומי והבית היהודי תבנה על פי שיטת הריצ'רץ', הווי אומר, נציג ממפלגה אחת בכל המקומות הזוגיים ונציג מהאחרת במקומות האי זוגיים - כל זה בלי לדבר על אפשרות של איחודים נוספים.
ל'בשבע' נודע שח"כ בצלאל סמוטריץ' אף הגיע לרב פרץ עם הצעה משלו, שהכול יתבצע באופן שוויוני. סמוטריץ' הציע לוותר מיוזמתו על המקום הראשון לטובת יו"ר הבית היהודי, שכן לפי גורמים באיחוד הלאומי "יש בכך מסר חינוכי נכון להעמיד בראש מפלגה רב בעל שיעור קומה", אבל שהרב פרץ יוותר על התפקיד הבכיר שתקבל המפלגה במשא ומתן קואליציוני עתידי.
השאלה היא לאן כל זה הולך. התוצאה הסופית די ברורה - סיכויים גבוהים מאוד שהמפלגות ירוצו יחד. השאלה היא מה יהיה המחיר. זה יכול להיגמר בהסכמות פשוטות תוך ימים אחדים, ויכול להימרח עוד שבוע-שבועיים כשהלחץ לקראת הגשת הרשימות יעשה את שלו. כיפופי ידיים מיותרים יחלישו בעיני הציבור את כוחה של המפלגה המאוחדת בהמשך. יש ערך משמעותי מאוד לתזמון של מהלך כזה ולאופן שבו הוא ייראה בעיני הבוחרים.
אבל יש גם אפשרויות אחרות. באיחוד הלאומי מנהלים מגעים קרובים עם מפלגת עוצמה יהודית ויש גם קשר קבוע עם אלי ישי, חרף ההערכה שאם יחד תצטרף למפלגה מאוחדת כלשהי, זה יהיה בשלב מאוחר מאוד, ממש לפני הגשת הרשימות. בבית היהודי מצידם יודעים שיש אפשרות של ריצה לבד, ויש מי שגם מתנחמים באפשרות שנתניהו יעניק את שלושת המקומות המשוריינים והבלתי מחמיאים בעליל שלו בליכוד לאנשי המפלגה.
נתניהו אגב ישמח להעלים את הציונות הדתית לתוך הליכוד, אם רק יהיו לו שותפים למהלך. רוב מצביעי הבית היהודי והאיחוד הלאומי מצביעים למפלגות הללו דווקא בשל השוני שלהן מהליכוד. ספק אם מהלך כזה יהיה נכון, וספק גדול עוד יותר אם ימנע ממפלגה ציונית דתית שתישאר על המפה, כמו האיחוד הלאומי, מלעבור את אחוז החסימה.
בשורה התחתונה כולם יודעים, וסביר להניח שבחישובים קרים נטו גם מבינים, שעדיפה ריצה משותפת, שיכולה בסופו של דבר להביא לתוצאה יפה, אולי אפילו מפתיעה בהתחשב בכל הנסיבות והאירועים בחודשים האחרונים. עכשיו צריך רצון טוב ופשרות. שילוב אמיתי ונכון של שתי המפלגות, תוך שיתוף פעולה מלא וחלוקת הכוח באופן מלא, יכולים להעלות על דרך המלך את העגלה הפוליטית הציונית דתית, שכוחה וזהותה נחלשו בשנים האחרונות.
מרגיש כמו טייס משנה
בחזרה לפריימריז של הבית היהודי. המנצח הגדול של האירוע היה ללא ספק ח"כ מוטי יוגב, שהגיע למקום הראשון, שהוא השני במפלגה ואולי השלישי ברשימה מאוחדת.
זה לא היה קל. יוגב ניהל קרב לא פשוט, כשהוא יכול להתנחם בעובדה שהשר נפתלי בנט, שאף פעם לא ראה איתו עין בעין, כבר לא נמצא שם כדי לנשוף בעורפו. במהלך השבועות האחרונים היה גם חוסר הסכמה על עניינים רבים עם מנכ"ל המפלגה ניר אורבך, לעיתים שלא בצדק, שכן אורבך בסופו של דבר הוא זה שהיה שם כדי לנהל את המנגנון שיוביל לבחירת הרשימה.
יוגב הוכיח בעצם בחירתו שני דברים, הראשון הוא שההתמדה משתלמת. בקדנציה האחרונה הוא היה אחד מחברי הכנסת העסוקים ביותר, מעורב בנושאים רבים ויוזם חקיקה. הציבור זכר לו את זה. השני, שהחיבור לשטח לא מכזיב. יוגב הסתובב בשנים האחרונות בכל רחבי הארץ, הקשיב לאנשים וגם השתדל ככל יכולתו לתת מענה. אגב, לא רק למצביעי או חברי הבית היהודי.
"השטח ידע להוקיר תודה על הרבה עשייה. תחושת האמון שנוצרת כשיש קשר לאנשים בשטח היא חזקה מאוד", אומר יוגב ל'בשבע'. הוא לא מסתיר את שביעות רצונו מזהות היו"ר שנבחר. "אני שמח בבחירתו של הרב רפי פרץ. קיבלנו קברניט אמיתי. זו הייתה התפיסה שלי, שחשבתי שצריך במשבר הזה לפרוץ את הגבולות של הבית היהודי ולמצוא מנהיג שיחזיר לנו את הבוחרים. גזרתי על עצמי שלא להתמודד ליו"ר, כי חשבתי שלא נכון שאנסה לתקן דברים כשאני עצמי מתמודד".
לאן מועדות כעת פני המפלגה? לאחדות עם האיחוד הלאומי?
"אנחנו מצויים זמן קצר יחסית אחרי מינויו של הרב רפי. אסור לשכוח שמדובר באיש מקצוע שהיה סגן מפקד טייסת וקברניט משמעותי בחיל האוויר. הוא יודע לעבוד מצוין. ישבנו לישיבת סיעה מורחבת והתחלנו תהליך גיבוש בתוכנו. מתוך התהליך הזה, לא בחיפזון אבל בזריזות, עלינו לפנות למשאים ומתנים ולשמוע. נדבר עם כולם, אבל לא נסכים לכל דבר בכל מחיר".
זכית במקום הכי גבוה במפלגה אחרי היו"ר. מה המשמעות מבחינתך?
"בהמשך לדימוי שהצגתי, אני מרגיש כטייס משנה. אשתדל לתרום את חלקי כדי שהתוצאה של הבית היהודי, בין אם תהיה עם המפלגה האחות האיחוד הלאומי ובין אם ישולבו גורמים נוספים, תהיה התוצאה הטובה ביותר בבחירות הכלליות".
לא רק נתניהו
רשימת הליכוד החדשה שנבחרה השבוע מסמנת מגמה מאוד ברורה: גדעון סער כאן ונתניהו לא יוכל להתעלם מהמצב הזה. גם יולי אדלשטיין, שנתניהו העדיף לראות במקום נמוך יחסית, התברג גבוה. כשבחמישייה הראשונה נמצאים שלושה אנשים שנתניהו היה מעדיף לראות כמה שיותר נמוך - ישראל כ"ץ, יולי אדלשטיין וגדעון סער - הוא יודע שבממשלה הבאה הוא יצטרך להפוך לפחות אחד מהם לבן ברית. סער יצטרך להיות שר, גלולה מרה מאוד בשביל נתניהו. אדלשטיין רוצה לחזור לתפקיד יו"ר הכנסת, וקשה לראות מצב שבו ראש הממשלה יוכל למנוע זאת. ישראל כ"ץ מעוניין להשתדרג מתיק התחבורה למעלה. גם כאן לא יהיה מנוס.
נתניהו יכול להתנחם בכך שאנשיו התברגו במקומות הבאים. יואב גלנט וניר ברקת, הפנים החדשות, יזכו כנראה למשרד משלהם. מי שהתברגו נמוך יותר והיו נאמנים לנתניהו לאורך כל הדרך, כמו השר אופיר אקוניס, סגנית השר ציפי חוטובלי והשר יובל שטייניץ, יצרכו להמתין ולראות האם אחרי שירצה את השלישייה הזאת, יוכל נתניהו למצוא פתרון הולם וראוי גם להם.
הפריימריז בליכוד מעידים בבירור שגם הקוסם הגדול ביותר של הפוליטיקה איבד מעט מזוהרו בביתו שלו. עכשיו, כמוביל הקמפיין של הליכוד, אולי זה הזמן להקשיב לציבור במפלגה ולחשב מחדש, לפחות במעט, את המסלול לבחירות הקרובות.
לתגובות: [email protected]