בדרך כלל כשדנים בעניין יצוגן הנמוך של נשים במדע, נוהגים להציג נתונים המלמדים על היתרון שיש לנערים וגברים בתחומי המדע, החל מלימודים תיכוניים ועד הזכאות לתואר שלישי, ולהדגיש את היתרון המובהק שיש לגברים בתפקידים בכירים בפקולטות למדעים, הנדסה ורפואה באקדמיות ברחבי העולם.
בדרך כלל גם מתמקדים בעובדה שפערים אלו הם ככל הנראה תולדה של אפליה מגדרית נגד נשים בכל הגילאים, המרחיקה נשים מהשכלה מדעית.
אבל אפשר גם אחרת. במקום להדגיש את הנתונים המבהירים את גודל הפער בחרנו להדגיש את תרומתן העצומה של שש נשים שהצליחו בתחום המדע, נשים שפרצו את הדרך קדימה. כל מדענית שהצעידה את המדע קדימה - מחזירה את האפליה המגדרית אחורה. שש הנשים הללו מהוות שישה קודקודים, מעין 'מגן דוד מדעי', המגן מפני האפליה המגדרית וסולל את הדרך למדעניות נוספות.
הראשונה היא מרי קירי, שהייתה פיזיקאית וכימאית שמחקריה עסקו בתחום הרדיואקטיביות, מילה שאף טבעה בעצמה. קירי עבדה מספר שנים כמורה בשל קושי להתקבל לאוניברסיטה. בשנת 1891, כשהייתה בת 24 עברה לפריז, ולמדה כימיה ופיזיקה בסורבון, לימים הייתה לאשה הראשונה שלימדה במוסד. קירי הייתה גם האשה הראשונה שקיבלה את פרס הנובל, ואף קבלה את הפרס פעמיים- בפיסיקה ובכימיה (1903, 1911). בנאום על גילוי הראדיום היכול אף לשמש לטיפול כנגד סרטן, שנשאה בניו יורק, אמרה קירי לנשים וגברים כאחד: "רצוני העז שחלקכם ימשיך בעבודה המדעית הזאת בשאיפה ובנחישות להעניק תרומה קבועה למדע".
רוזלינד פרנקלין הייתה כימאית וקריסטלוגרפית. פרנקלין נולדה בשנת 1920 למשפחה אנגלית יהודית ממעמד כלכלי וחברתי גבוה. הרברט סמואל, הנציב הבריטי הראשון לארץ ישראל, היה דוד של אביה. אביה לא תמך ברצונה ללמוד באוניברסיטה ורצה שתעבוד ב'מקצוע המתאים לאישה'. למרות זאת סיימה פרנקלין דוקטוראט בכימיה פיסיקלית באוניברסיטת קיימברידג'.
פרנקלין הצליחה לצלם מספר תמונות שהוכיחו כי הDNA בנוי משני גדילים. גילוי זה הוא אחת התגליות הידועות והחשובות ביותר של מדע הביולוגיה במאה ה-20, אך יחד עם זאת גילוי מבנה הדנ"א, עורר שאלות מהותיות של אתיקה מדעית, של הדרת נשים מהמדע, ואפילו של "גניבה מדעית". ארבע שנים לאחר מותה של פרנקלין, קיבלו המדענים ווטסון וקריק פרס נובל על גילוי המבנה של הסליל הכפול של ה-דנ"א לאחר שהסתמכו על ממצאיה של פרנקלין, אך לא נתנו לה את הקרדיט הראוי.
על ברברה מקלינטוק נאמר ש"מעולם לא הניחה לציפיות של אחרים לקבוע מה היא אמורה להשיג בחייה". היא הייתה ציטוגנטיקאית שפיתחה טכניקות שאפשרו לה למפות את הכרומוזומים, לקשר בין אזורים לתכונות ולעקוב אחרי שינויים. ובעזרת שיטות אלו גילתה את הטראנספוזומים (אזורים מקפצים ב-דנ"א), אחת מהתגליות החשובות ביותר בתחום הגנטיקה. כשהרצאתה ב'קולד ספרינג הארבור' על תגליתה המרעישה ונתקלה בבוז, אמרה "כשאת יודעת שאת צודקת, פשוט לא איכפת לך". מקלינטוק זכתה בפרס נובל ב-1983 יותר מ-30 שנה אחרי שפרסמה את התגלית שלה.
אליזבת בלקברן זכתה בפרס נובל לרפואה בשנת 2009 על גילוי הטלומרים, אזורי הקצה של הכרומוזומים, ואת הטלומראז, האנזים המאריך את הטולמרים. בשנת 2002, מונתה בלקבורן לחברה במועצה של נשיא ארצות הברית לביואתיקה, אך בעקבות תמיכתה של בלקבורן במחקר בתאים עובריים אנושיים, בניגוד לעמדת ממשל בוש, הוצאה מהמועצה אך פיטוריה גררו מחאה של מדענים רבים. כיום בלקבורן מכהנת במועצה המייעצת של מדע הגנטיקה המכון למדיניות.
לנציגות הישראלית ברשימה המכובדת מצטרפת פרופ' עדה יונת, ביוכימאית ישראלית במכון ויצמן למדע, זוכת פרס נובל לכימיה 2009. היא נולדה למשפחה ירושלמית קשת יום שחלקה דירה קטנה עם משפחות נוספות. כשהייתה בת 11 אביה נפטר והיא החלה לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה, ועבדה בניקיון, שמרה על ילדים ולימדה שיעורים פרטיים. יונת קבלה את פרס הנובל על פיענוח המבנה והבנת עקרונות הפעולה של הריבוזום. הבנת דרך פעילותו של הריבוזום מאפשר לייעל טיפולים אנטיביוטיים ולפתח תרופות חדשות. כשנשאלה יונת מדוע אין נציגות גדולה יותר של נשים במדע, ענתה "זה בא מחינוך, מדרך מחשבה כללית, שבנות לא צריכות ללכת למדע, אני מנסה לשנות קצת את הלך הרוח, את מצב הרוח".
חותמת את הרשימה ורדה שושן ברמץ, מדענית ישראלית מאוניברסיטת בן גוריון בנגב וחברת ב'מועצה האקדמית העליונה' ב'מכללת חמדת הדרום'. שושן ברמץ חוקרת חלבון השולט על פעילות המיטוכונדריה, כמו גם על החיים והמוות של התא. שושן ברמץ פיתחה אסטרטגיות חדשות ומבטיחות לטיפול במחלת הסרטן, ובמחלות שקשורות למערכת העצבים. היא הקימה את המכון הלאומי לביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן גוריון המקדם רעיונות וגישות ביוטכנולוגיים ומגייס מדענים ומדעניות מחו"ל. שושן-ברמץ מהווה מודל להעצמה הן לסטודנטיות לתארים גבוהים במעבדתה בהיותה מדענית מחוננת המשקיעה מאמץ רב במחקר, והן לסטודנטיות הרבות לפניהן היא מרצה.
"יש עולם שלם לחקור שם בחוץ, ונשים שעטו את חלוק המעבדה בעבר ובהווה מראות לנו מה קורה שבנות נחושות לפענח את סודותיו של העולם" נכתב בספר על הנשים המדהימות שפורצות דרך ומשנות עולם. קדימה במרץ. לא להתייאש מהמכשולים אלא להסתכל קדימה, ואולי, אולי הן יהיו זוכות פרס הנובל בעוד כמה שנים.
הכותבת היא מרצה בחוג למדעים במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום