תני פרנק
תני פרנקצילום: חזקי ברוך

לפני כמה שבועות פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים לגבי הדמוגרפיה בישראל. נתון אחד היה צריך לתפוס במיוחד את תשומת ליבנו: 54 אחוזים מהעולים לארץ בשנת 2018 נחשבים "חסרי דת". ואם נדייק יותר, הם לא יהודים על פי ההלכה.

מדובר באלפי עולים, זכאי חוק השבות, שמדינת ישראל מכירה בהשתייכותם לעם היהודי, עולים שחלקם נרדפו ונקראו לעברם מילות גנאי בשל היותם יהודים בעיני שכניהם במדינות מזרח אירופה, אך הם אינם יהודים מבחינה הלכתית משום שאמם איננה יהודייה. הנתון המעניין עוד יותר הוא ששיעור העולים חסרי הדת עלה לאורך השנים באופן משמעותי: בשנת 2017 היה מדובר ב-39 אחוזים מכלל העולים.

המצב הולך ומחמיר. מדובר במאות אלפי אזרחים, שאליהם מתווספים בכל שנה אלפי תינוקות, לצד עשרות אלפי העולים החדשים שאינם יהודים הלכתית, שאומנם מוכרים כאזרחים לכל דבר ועניין מלבד פרט אחד פעוט: הם אינם מורשים להירשם לנישואין בישראל כפי שזכאים יתר אזרחי מדינת ישראל.

לחיות תחת הגדרה משפטית של "לא יהודי" במדינה יהודית זה לא דבר נעים, אבל החברה היהודית בישראל כבר הכילה לתוכה את האזרחים הללו באופן של היטמעות סוציולוגית, בין השאר הודות לכור ההיתוך הישראלי - צה"ל. בעבר היו מקרים מצערים שבהם חיילים שאינם יהודים שנפלו בקרב נקברו בחלקות נפרדות מאלו שבהן נקברו חיילים יהודים, אך מנהג זה הגיע לסיומו עם יוזמה של ח"כ אלעזר שטרן בכנסת הקודמת שהביאה לתקנות שקבע שר הביטחון דאז משה (בוגי) יעלון.

אך המציאות האזרחית של בעיית מנועי החיתון בישראל עודנה חיה וקיימת. המדינה למעשה אומרת לזוגות האלה: אתם אזרחים מספיק טובים בשביל לשרת בצה"ל ולהגן על המדינה, לשלם מיסים ודמי ביטוח לאומי, אבל לא מספיק טובים בשביל לקבל את האפשרות למסד את הזוגיות שלכם. רק לאחרונה, בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אמר סגן שר הביטחון הרב אלי בן דהן שאם למשל כהן וגרושה, שהם מנועי חיתון הלכתית ולכן גם הם לא יכולים להירשם לנישואין בישראל, בוחרים להתחתן - זו בעיה שלהם. הרי הבחור היה צריך לדעת שבהיותו כהן הוא יכול להתחתן עם מישהי אחרת. מדוע בחר להתחתן דווקא עם גרושה? תשובה זו של סגן השר בן דהן לא הכתה גלים. היא אפילו לא צוטטה באף כלי תקשורת ועברה לחלוטין מתחת לרדאר. הפכנו אדישים. הגענו למצב שבו אנחנו רגילים לכך שיש אזרחים סוג ב' במדינה ואין לנציג ממשלת ישראל בעיה עם כך. להפך, הוא מטיל את האחריות לפתחם של האזרחים.

הבעיה היא לא רק עם העניין הפעוט הזה שנקרא דמוקרטיה או זכויות אזרח, אלא גם עם הפגיעה בדימוי של היהדות בחסות המדינה. הזוגות האלה, שהמדינה שולחת אותם לחו"ל כדי להתחתן בשם היהדות, לא ירגישו אליה קרבה יתרה. מדובר בסופו של דבר ביהודים, או כאלה שהם מזרע ישראל, ולכולם זיקה כזאת או אחרת ליהדות. הפגיעה כאן היא בסופו של דבר בזהות היהודית שלהם לא פחות מאשר בזכויות הדמוקרטיות שלהם.

כאמור, אנחנו מציינים בימים אלה את יום המשפחה בישראל, ובינינו יש מאות אלפי ישראלים שהמדינה מונעת מהם להקים משפחה באמצעות מיסוד הזוגיות שלהם בארצם. האבסורד הגדול יותר הוא שהיא כן מכירה בנישואין אזרחיים, אבל רק בכאלה שמתבצעים בשטחן של מדינות זרות. הפתרון הראוי, שבו תומכים גם רבנים שמשמשים כרשמי נישואין בערים שונות, הוא ליצור פתרון של רישום אזרחי ולא דתי לזוגות אלה, שאין להם דרך להתחתן מבחינה הלכתית. הגיע הזמן לשחרר את הפקק ולהביא לכך שכל אזרח יוכל למסד את הזוגיות שלו בישראל, למען הדמוקרטיה ולמען היהדות.

הכותב הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה