מבטיחים שהליכוד יהיה יותר בעד ביה"מ העליון. הליכודניקים החדשים
מבטיחים שהליכוד יהיה יותר בעד ביה"מ העליון. הליכודניקים החדשיםללא קרדיט צילום

למרות מאמץ לא מאוד דמוקרטי של המנגנון הליכודי, 'הליכודניקים החדשים' רשמו הצלחה יחסית.

גם אם אף נציג שלהם לא נבחר, שר בכיר ממרומי החמישייה הראשונה פירט באוזניי כיצד הם השפיעו על הדירוג בצמרת. הנציג היחיד שלהם שהתמודד גרף כ-8,000 קולות. גם אם חלקם תוצאה של דילים, אפשר להעריך את כוחם בלפחות 6,000 מתפקדים מאורגנים. זה לא מעט, בטח לא במפלגת הליכוד, שבה השיטה מאפשרת להצביע ל-12 נציגים, וכך גם נותר מרחב משמעותי לדילים. זה בדיוק מה שעשתה קבוצת 'מנהיגות יהודית' של פייגלין. היא אולי כשלה במטרה המרכזית שהציבה לעצמה, אבל על הדרך הפכה מהקצה אל הקצה את רשימת הליכוד והשפיעה באופן דרמטי על הפוליטיקה הישראלית כולה. הליכוד שבקיץ תשס"ה ביצע את ההתנתקות ומחציתו גם ערק לקדימה, התחלף תוך עשור בליכוד שהוריד את המדינה הפלשתינית מהשולחן לטובת רעיון הסיפוח של יהודה ושומרון.

בקדנציה האחרונה פייגלין עזב משיקוליו שלו לדרך חדשה, אבל חותמו ניכר. חלק מהמתפקדים עוד נשארו בשורות המפלגה לצד קבוצות נוספות של ההתיישבות, אבל הכוח הזה מידלדל. אחרי הבחירות ייבחר גם מרכז חדש, ואז השינוי צפוי להיות דרמטי יותר. חברי הכנסת שכבר מחשבים את הפריימריז הבאים, הם הראשונים לזהות את התנודות הללו. דורון ניר, ממייסדי הליכודניקים החדשים, פרסם פוסט שבו הוא מסביר את זה בגלוי, ומבטיח להגדיל את הקבוצה ל-15,000 מתפקדים ממושמעים: "בקדנציה הקרובה תראו ותשמעו אותם (את חברי הכנסת) מדברים הרבה יותר על 'יש שופטים בירושלים' והרבה פחות על 'לעלות על בית המשפט עם D9'".

והוא צודק. אם את הוואקום של מתפקדי ההתיישבות האידיאולוגיים ימלאו הליכודניקים החדשים, מפלגת השלטון עלולה שוב לשנות את הטון. מעורבות ומחויבות פוליטית לא תמיד היו הצד החזק של הציבור הדתי. המעשה הפוליטי עצמו נתפס כמלוכלך, לעומת החזון האידיאולוגי הטהור. אבל האמת היא שכמה אלפי טופסי התפקדות יכולים להכריע את רוח הנבחרים בדרך לפריימריז הבאים. כרגע התובנה שמחלחלת אצל רובם היא: הפייגליניסטים אאוט, הליכודניקים החדשים אין.

מחיר יקר

אחרי שבוע מתיש של משא ומתן מפרך ומופרך אפשר רק לקוות שבזמן שבין ירידת שורות אלו לדפוס ובין הגעת הגיליונות אל הקוראים, ייחתם סוף כל סוף ההסכם על ריצה משותפת של הבית היהודי והאיחוד הלאומי. שני הפלגים, שההבדלים האידיאולוגיים הדקים ביניהם הם אולי נושא למחקר סוציולוגי, מנהלים משא ומתן כאילו מדובר על הקמת ממשלת אחדות של ימין ושמאל. וזה עוד לפני שדיברנו על הצלע השלישית - עוצמה יהודית, ואולי גם הרביעית - אלי ישי, שאותם משאירים לרגע האחרון.

הרב רפי פרץ ואנשי הבית היהודי שסביבו לוקים בהערכת יתר עצמית של כוחם הפוליטי. גם הסקר שפורסם השבוע בחדשות 13, לפיו גם אחרי האיחוד שתי המפלגות יחד לא עוברות את אחוז החסימה, לא הפיל את האסימון. עצם המשא ומתן והשרירים של הצדדים מבריחים את המצביעים, שבניגוד לראשי המפלגות לא נושאים בשום אחריות גושים או אסטרטגיה, אלא מחויבים לנטיית ליבם. גם הטלת הספק המתמשכת בחבירה לעוצמה יהודית (ראש הממשלה עצמו תומך בגלוי במהלך שיכניס לכנסת את תלמידיו של כהנא והשמיים לא נפלו. המערכת הפוליטית זזה ימינה) מראה שמחיר הניסיון הפוליטי שהרב פרץ צריך לצבור עלול להיות יקר מדי.

דווקא סמוטריץ' המנוסה יותר, ולכאורה גם בעל מרחב התמרון הרחב יותר, התנהל השבוע באחריות יחסית. כמעט כמו מחזר נואש הוא ירד לים המלח כדי לשכנע את הרב פרץ לנהל משא ומתן ישיר, וכפי שנכתב כאן כבר בשבוע שעבר הוא גם ויתר על המקום הראשון. בהמשך גם הציע גמישות נוספת בחלוקת התפקידים. אבל הפער בין המילים הגבוהות "נתהלך יחדיו", "שותפות" ו"ענווה" ובין התרגום הפוליטי שלהן עדיין גדול. לא תמיד הוגן לשפוט פוליטיקאי בראשית דרכו ועוד בתקופה לחוצה שכזאת, אבל אי אפשר שלא לתהות אם כך נראים ימיו הראשונים של הרב פרץ בשדה הזה, כיצד תיראה הקדנציה כולה במקצוע שדורש גמישות ולעיתים גם קבלת החלטות מהירות תחת אש.

בעוד שבוע בדיוק - ביום חמישי הבא - יוגשו הרשימות. זה מועד אחרון בהחלט לחיבורים, פיצולים ושמות חדשים. בקצב הזה נראה שהניתוח לאחדות אולי יצליח בסוף, אבל עד שהוא ייגמר החולה כבר לא יהיה בין החיים.

לשתות מנתניהו

אלמלא שלטי הענק עם תמונותיהם של הרב עובדיה וחכם שלום כהן, זר שנקלע לכנס פתיחת הקמפיין של ש"ס בבת ים ביום ראשון בערב, עלול היה לחשוב שהוא בכנס בחירות של הליכוד. ארבעים דקות רצופות אריה דרעי נאם, כשחלק ניכר מתוכן הוקדש לדברי הלל ושבח לנתניהו. יו"ר ש"ס נשמע לרגע כמו הכלאה בין מירי רגב לדוד ביטן, כשהרעיף שבחים מופלגים על ראש הממשלה והסביר שאין עוד מלבדו וגם לא יהיה. כדי להגדיל את ההזדהות והמשותף בינו ובין נתניהו, דרעי רמז גם על חקירותיו שלו ועל כתבי האישום שבדרך, נושא שבדרך כלל הוא מתרחק ממנו כמו מאש, וגם העניק לנתניהו הבטחה מפורשת לגיבוי מלא עד הרשעה חלוטה בבית המשפט. לא כתב אישום אחרי שימוע, אלא עד הרשעה סופית בערכאת ערעור. ספק אם הליכודניקים כולם היו חותמים על התחייבות דומה.

האסטרטגיה החדשה-ישנה של דרעי היא להילחם על קולות המתלבטים בין המפלגות באמצעות חיבוק חם ארוך ודביק לנתניהו. הוא מתגעגע להצבעה בשני פתקים, זו שהביאה את ש"ס ל-17 מנדטים ואפשרה לעשרות אלפי בוחרים גם להצביע לביבי וגם לקבל את הברכה של הרב עובדיה. כדי להמחיש את המסר, דרעי סיפר לקהל הפעילים על כך שפנה לוועדת הבחירות בבקשה להוסיף בתחתית הפתק של ש"ס את השורה "תומכים בבנימין נתניהו לראשות הממשלה". הוא נדחה כמובן, אבל העיקר שהגימיק עבד.

למחרת, על הבמה בכנס ירושלים של 'בשבע', דרעי הסביר שמדובר במהלך מחושב. בסקרי העומק שש"ס הזמינה, מיד אחרי השאלה הראשונה למי תצביע, מסתתרת שאלה לא פחות מעניינת: מה המפלגה השנייה המועדפת עליך. מתברר ששליש מבוחרי הליכוד מציינים שהמפלגה הבאה בתור מבחינתם היא ש"ס. שליש מבוחרי הליכוד זה פוטנציאל עצום של עשרה מנדטים שעליו דרעי מתנפל בשצף קצף. גם אצל בוחרי ש"ס, אגב, שליש מצהירים שהליכוד בעדיפות שנייה אצלם, ומספר דומה ציינו את יהדות התורה כמספר 2. זו גם הסיבה שדרעי החליט השבוע, למרות לחציו של נתניהו, להסיר מהשולחן את אופציית האחדות החרדית. נתניהו דחק בו ובחבריו האשכנזים להתאחד לא מטעמי אלטרואיזם, אלא כדי שיוכל לשתות את המנדטים שלהם בלי לחשוש מאחוז החסימה. איחוד כזה היה מבריח חלק ממצביעי ש"ס אל זרועות הליכוד, אבל דרעי משוכנע שדווקא בלי איחוד, הוא זה שיוכל לשתות מהמנדטים של נתניהו.

בשם אומרם

השבוע התקשר אליי הרב יעקב מדן, מראשי ישיבת הר עציון ("הגוש"), ובפיו סיפור: לפני כמה חודשים נפגשו הוא ועוד שלושה ראשי ישיבות בכירים שאת שמם העדיף שלא לומר, עם יו״ר הבית היהודי דאז נפתלי בנט. היה זה אחרי עוד משבר שבו הרגישו הרבנים שבנט לא מקדיש לצורכי הציונות הדתית את מירב תשומת הלב.

"אמרנו לו: אנחנו רוצים שתמשיך להנהיג את ספינת הציונות הדתית אבל אתה צריך להחליט. כי לפעמים נדמה שאתה רוצה להנהיג ספינה אחרת ולא תמיד דואג לדברים שהם החמצן הישיר של הציונות הדתית". לדברי הרב מדן, זאת הייתה פגישה לבבית וכנה ובסופה בנט הבטיח לחשוב על הדברים.

"לא באמת חשבנו שהוא יעזוב, וגם המלצנו לו שלא יעשה זאת, אבל אני לא יכול לבוא אליו בטענות. אולי צריך לבוא אליי ואל חבריי בטענות שהצענו לו את הברירה הזאת. מנקודת מבטי הוא היה הוגן". ולמה אתה מספר לי את כל זה? שאלתי את הרב מדן. "אני לא יכול לישון עם זה שמאשימים אותו בבגידה. אני שומע מה שטוענים כלפיו והחלטתי, לא בכבוד גדול, לקחת על עצמי את האחריות". ואתה נשארת בבית היהודי או שהמשכת עם בנט? "אני עדיין איש הבית היהודי. רק שיתאחדו כבר ויפסיקו עם התגרנות".

נפתלי בנט אישר שהוא זוכר היטב את הפגישה, אבל ציין שההחלטה לעזוב ולהקים את 'הימין החדש' התקבלה בעקבות כישלון האולטימטום על תיק הביטחון.

הכותב הוא עיתונאי חברת החדשות של ערוץ 12

לתגובות: [email protected]