בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם אופיר סופר

בן 44, נשוי לעדינה ואב לשבעה. גר במושב טפחות. מזכ"ל האיחוד הלאומי ומועמד ברשימת איחוד מפלגות הימין לכנסת

עפרה לקס , כ"ג באדר תשע"ט | עודכן: 22:48

אופיר סופר
אופיר סופר
צילום: בשמחה - גילי גהוזי

התחלה/ ט"ו באב תשל"ד, מושב עלמה. סבו היה רב של עיירה בלוב, עלה איתם ארצה והקים את המושב. אביו עסק בתפקידים ציבוריים.

הוא התחיל כמחנך, ועוד לפני גיל 28 היה מנהל בית ספר, שם הכיר את אמו, שבאה להיות מורה במקום. האב היה ראש ועד המושב וסמנכ"ל ארגון קניות הגליל. כשהיה בן 37 כיהן כראש המועצה האזורית מרום הגליל, ובשלהי הקדנציה נהרג בתאונת דרכים. שישה ילדים, הוא השלישי. "אחי הבכור עומד בראש אותה מועצה אזורית. סוג של סגירת מעגל".

תאונת דרכים/ "אבא היה בשיא הקריירה שלו והיה לו אופק לפוליטיקה ברמה הארצית. מדי יום רביעי הוא היה מבקר אותנו, הילדים, את אחיי שלמדו במדרשייה ואותי שלמדתי במכינה. ביום חמישי הוא נהרג. זה היה אירוע לא קל. היו שבועיים של התכנסות, ואז אמא אמרה שממשיכים כרגיל. היה אז ערב פסח".

ממשיך את אבא/ "אני חושב שלקחתי ממנו את האכפתיות ואת העבודה הקשה, ואת זה שקשה לעמוד מנגד מול סבל של מישהו".

לימודים/ ביסודי למד ב'בניהו', בית ספר אזורי של בני המושבים בכרם בן זמרה, ובכיתה ז' עבר למכינה בכפר סבא. "המעבר לא היה קל. מחזור של 120 חבר'ה שהרוב הם בני רעננה, הרצליה ופתח תקווה. אני לא למדתי ביסודי כלום וקיבלתי מאה, פתאום הרמה הייתה מאוד גבוהה". פטירת אביו הייתה באמצע כיתה ז', "וגם זה השפיע על הלימודים".

נושם לרווחה/ "מדרשיית נועם היא המקום שבו נפתחתי מכל הכיוונים. מבחינה לימודית עשיתי פיזיקלית-מתמטית, ומבחינה חברתית - היה שם הרב יגל עם אישיותו המיוחדת. הוא היה ילד בפולין ולמד להיות גיבור מול הגויים, לחם באצ"ל והיה גבר גבר. הערצנו אותו והיה לי קשר מאוד טוב איתו". כשנפצע בצבא הגיע הרב יגל לבקר אחרי שכל המבקרים הלכו. "הוא ישב אצלי שעות והשאיר לי את הספר אמונה וביטחון".

תנועת נוער/ בני עקיבא. "כשהיינו בכיתה ו' הרגשנו אחריות לכך שהסניף יפעל בצורה משמעותית וזה החזיק מעמד כמה שנים". התנועה נתנה "תחושה של חיבור למשהו הרבה יותר גדול ומשמעותי, וככל שאתה מתבגר אתה לומד על ערכי התנועה ומה זה אומר להיות ציוני דתי".

ישיבת שבי חברון/ למד בישיבה הגבוהה שנתיים, "עם כל המשמעות. בניית האישיות, עשיית סדר בחיים, הזדמנות להתעצב באמת לפני שפורצים החוצה". הוא רכש שם "אבני יסוד שאחר כך, כשאתה מחוץ לבית המדרש, אתה מעמיק בעזרתן את התובנות וההתייחסות לחיים".

אחריי לצנחנים/ הוא התחיל בטיס, לא כל כך אהב את זה ושמח לטוס לצנחנים. "נהניתי בטירוף", והמשיך לקצונה, "חלום שיש לי מאז גן הילדים".

קבר יוסף/ בין יום כיפור לסוכות תשנ"ז, בעקבות פתיחת מנהרת הכותל, התחוללו מהומות בקבר יוסף. הוא היה אז קצין בחרוב. "הצבא היה בשוק. הוא לא היה מאורגן. במשך שעה ומשהו עמדתי בצומת הכניסה לקבר, החזקתי את המקום עם הרבה עקשנות, נפצעתי שלוש פעמים ופיניתי פצועים". היה לו ויכוח עם המג"ד על הפתיחה באש. "בשלב כלשהו הבנתי שהוא נמצא בתא שטח אחר אז אמרתי חאלס, אני עושה מה שאני רוצה. על זה אומרים או צל"ש או טר"ש". במקרה שלו צל"ש אלוף.

שנינו מאותו הכפר/ בקרב הוא איבד כמה חברים לנשק, אבל בעיקר חבר קרוב - מיקי דדוש, אחד מרביעיית החברים בני המושב ששמרו על קשר אמיץ ועשו הכול יחד. "מיקי היה מ"מ מחלקה 1 ואני של 2. הוא נכנס אחריי כשהוא כבר ידע שאני פצוע. מאז קשה לי להתראות עם שאר בני החבורה".

שיקום וחזרה/ הקרב בקבר יוסף הותיר אותו עם כאב בלב ופציעה פיזית ביד, ברגל ובעין. "עברתי שיקום של שנתיים, שבמהלכן שוכבים הרבה במיטה, עם הראש הפוך. אחר כך למדתי תורה בכולל". מכיוון שנפצע עוד כשהיה חייל סדיר התקשו לתת לו לחזור, אבל כעבור שנתיים זה קרה. הוא המשיך לשרת בצבא עד גיל 33, אז היה סמג"ד 202.

פרידה מהצבא/ היו מגוון סיבות, בהן הצורך לפנות שוב פצועים מקבר יוסף, מה שעורר את הטראומה ההיא והבהיר לו שהוא מסתובב איתה כבר שנים. "ההחלטה קשה, אבל אני מתחיל לטפל ולשקם את עצמי".

משפחה/ עדינה, אשתו, הייתה קומונרית במושב ליד עלמה כשהוא היה בסוף תקופת השיקום. "התחתנו שבועיים לפני קורס מ"פ". עדינה הייתה עו"סית, עבדה באגודה להתנדבות כעו"סית וכמנהלת מחוז ועשתה תואר שני עם התמחות בטיפול בפוסט טראומה.

השמחה/ שבעה ילדים. הבכור, בן ציון, שנקרא על שם אביו, לומד בשיעור א' בשבי חברון. אחר כך חמש בנות: הדר, רות, אפרת, רחל ורוני. הבן הקטן, בן השנתיים, נקרא משה יוסף, "על שם משה חמי ועל שם יוסף הצדיק".

לקחת פסק זמן/ אחרי הצבא, במקביל לטיפול, למד תורה בכולל הגרעין בעכו ושלח ידו גם במוזיקה. "שם פגשתי את שי תובל והתחלנו לדבר על הקמת תנועת התיישבות לגליל". כך הגיע לעבוד עם פנחס ולרשטיין, שהיה אז רפרנט של השר לפיתוח הנגב והגליל.

נגב-גליל/ "פנחס הוא אחת הדמויות שאני יותר מעריץ. פגשתי בן אדם שלא מעניין אותו שום דבר, הוא כל הזמן חושב קדימה, יצירתי, זורקים אותו מהחלון - הוא נכנס מהדלת, חשוב לו עם ישראל והוא מכניס אותי לחיים האזרחיים". הוא הקים כמה גרעינים תורניים וכך פגש את אורי אריאל.

אורי אריאל/ "הוא עבד הרבה בגליל כחבר כנסת והצטרפתי אליו לסיורים". כך הוא נכנס למפלגת תקומה, ואחרי שפעם אחת סירב, הסכים לבסוף להיות המזכ"ל. "הרגשתי שנכון לעשות את זה, ואחרי שאגיע יהיה מיזוג עם הבית היהודי".

אלטרנטיבה/ "ככל שהתעמקתי הבנתי שנפתלי בנט מתעניין בדברים אחרים לגמרי, שהוא רוצה להיות ראש הממשלה ומוכן לעשות הרבה דברים בשביל זה, ושצריך להעמיד חלופה למפלגה ציונית דתית. החלטתי למתג את המפלגה מתקומה לאיחוד לאומי".

חשיבה אסטרטגית/ "התחלה דורשת המון אנרגיות, והשנתיים הראשונות בתפקיד היו מאוד קשות. אבל בעזרת יועצים טובים ושותפות טובה עם אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ' הבאנו את המפלגה להיות חזקה וממותגת".

לעבור לקדמת הבמה/ "יש דילמה כמה אתה רוצה להיות בפרונט וכמה לא". מה שהכריע את הכף וגרם לו להעמיד את עצמו לבחירה לרשימה היא המחשבה ש"כחבר כנסת אגדיל את הנפח של השליחות שלי. אני לא רואה מישהו שיישא את השליחות של הפריפריה בצורה יותר מובהקת ממני". והוא מבטיח לפעול גם בנושאי דת ומדינה.

פריפריה/ "אני מביא חיבור של אנשים שעוסקים בארץ ישראל השלמה עם הנגב, הגליל ועם יו"ש וירושלים. מדבר אליי הנושא של צמצום פערים בחינוך. אומנם הטכנולוגיה כיווצה אותם, אבל לא מספיק. אני רוצה שכשמישהו שגדל במושב בגליל יגיע לקורס טיס הוא ירגיש בנוח".

מפלגה חרד"לית/ "מטבע הדברים חלק מהמאבקים שלנו שיקפו עמדות יותר שמרניות, וכשבבית היהודי בראשות בנט לא עסקו בנושאי דת ומדינה, זה היה חלק מהבידול. נכון שתהיה מפלגה שמייצגת את החזון של הציונות הדתית. אנחנו לא סקטוריאליים. יש לנו רוח גדולה שצריך להביא לכולם".

בואו הביתה/ "אני מאמין בארגונים עם מסורת וחזון. מפלגות כמו הליכוד, העבודה והמפד"ל הן הרבה יותר חזקות משרון שהקים את קדימה ומכחלון שהקים את כולנו ומבנט שהקים את הימין החדש. לציונות הדתית יש דרך ואנחנו לא משנים את ערכינו לפי הרוח. אני קורא לאנשים להצביע לנו למרות המשבר".

אם זה לא היה המסלול/ "הייתי מנהל בית ספר" או עוסק בחינוך לא פורמלי. "החלום שלי היה להיות מזכ"ל תנועת בני עקיבא".

ובמגרש הביתי

בוקר טוב/ הכי חשוב להיות בבית בין 6:40 ל-7:10, "כדי להיות עם המשפחה מההשכמה ועד שהילדים יוצאים מהבית עם חיוך ונשיקה. זו חצי שעה משמעותית".

פסקול/ "פעם יותר רזי ברקאי, היום יותר קלמן-ליברמן. ככה יודעים מה על סדר היום". ויש גם מוזיקה, "יצחק מאיר ואיציק אשל".

שבת/ משתדלים להתכנס פנימה, "פחות יוצאים, מנסים ללמוד משהו עם הילדים". כמה שפחות עלוני שבת ועיתונים, "יותר טוב ללמוד מהספרים ופחות מהעיתונים".

אוכל/ "עד לפני שבע שנים לא נגעתי בדגים. אבל אז עשיתי צום של שלושה ימים וביום הרביעי אכלתי מושט". זה פתח לו עולם, "מאז אני מומחה לדגים. לשבת אני מבשל שתי מנות שונות של דגים".

אחזקת הבית/ תלוי בתקופה. "כשאתה מתחיל את חיי המשפחה, כשאתה בצבא, הבית מתרגל לחיות בלעדיך. כשאתה בפוסט טראומה, אתה פחות ניגש לילדים בוכים". בגדול הוא "מסוגל להרים שבת מקצה אל הקצה בשעתיים, אבל זה לא קורה כל שבת".

עיתים לתורה/ בעיקר בשבת בצהריים, פעם בשבוע עם עדינה "חברותא בנתיב התורה" ובהזדמנויות שונות. "לאחרונה קבעתי חברותא בתניא. מקווה שיסתדר".

פנאי/ "אנחנו מבלים יחד כל המשפחה מהקטן ביותר ועד הגדול", מה שלא קל לארגן מבחינה לוגיסטית. "עשינו את זה בעבר עם אופניים, קיאקים וסוסים. לאחרונה חזרנו לאופניים".

דמות מופת/ אביב כוכבי. כשהיה מפקד חטיבת הצנחנים הוא מינה אותו לסמג"ד. "אדם ששילב ספרא וסייפא בהקשר המקצועי. איש רוח שבשיחת הפרידה שארכה שעתיים וחצי הקדיש את מחציתה להיבט המקצועי ואת החלק השני לחיי צבא ומשפחה. הוא מהקצינים היותר ערכיים שהכרתי. גם כבן אדם".

כשאהיה גדול/ "שיהיה לי זמן למשפחה ולילדים ושאראה שכולם הולכים בדרך הנכונה".

לתגובות: ofralax@gmail.com