שלמה צזנה
שלמה צזנהצילום: הרצי שפירא

התחלה/ נולד לפני 47 שנים, בן הזקונים במשפחה של חמישה ילדים. גדל בשכונת הקטמונים בירושלים.

הקטמונים/ "רוב התושבים היו עולים, חיינו בבליל של עדות אבל בשכונתיות מאוד לבבית. באותן שנים השכונה נחשבה שכונת מצוקה. שם למדתי לראשונה על הכוח שיש לתקשורת: אני זוכר איך מה שראיתי בעיניים הופך לידיעה על מלחמת כנופיות בין עבריינים בעיתון שלמחרת. יצא לשכונה שם מאוד קשוח, אבל ביומיום המציאות הייתה הפוכה, אווירה קהילתית חמה. חוויתי ילדות מאושרת".

אבא/ אברהם ז"ל, עובד מינהלה בעיתון ג'רוזלם פוסט במשך 39 שנים. עלה לישראל מאלכסנדריה שבמצרים בגיל 25. "אבא עבד במשמרות לילה וזה היה סוג של מתנה בשבילי, כי רוב שעות היום ההורים שלי היו נוכחים. בשבתות היינו עושים טיולים רגליים, ושם אולי ניטע בי החיבור לירושלים".

אובדן/ "תמיד הרגשתי אהוב על ידו. אבא נפטר מסרטן הריאות בגיל 67, כשאני הייתי חייל בן 21. הגעתי אליו למחלקה האונקולוגית בהדסה עין כרם עם מדים ונשק. רק בדיעבד הבנתי עד כמה הייתי אז ממש ילד. זה מסוג הדברים שמטלטלים ומבגרים אותך בבת אחת. גם היום, כשאני אבא בעצמי, הגעגוע גדול".

אמא/ שרה (83), רוב שנותיה הייתה עקרת בית. עלתה מעיראק כנערה. "אמא גידלה אותנו במסירות יחד עם אבא, והדבר החשוב ביותר בשבילם היה החינוך שלנו. היא עדיין מתגוררת באותה הדירה שגדלנו בה כולנו ומרעיפה עלינו חום ואהבה".

מסורת/ גדל בבית עם חיבור עמוק למסורת. "בליל שבת ובשבת בבוקר הלכנו לבית הכנסת. עשינו קידוש וסעודות שבת משפחתיות וכמובן הקפדנו על אוכל כשר. בבית הכנסת ישבתי יחד עם אבא ועם האחים והקריאה בתורה תמיד ריתקה אותי".

אינטגרציה/ למד בתיכון המקיף דנמרק. "בכיתה היו תלמידים מהקטמונים יחד עם ילדים משכונות כמו רחביה, שהיו ברמה סוציו-אקונומית גבוהה יותר. למדו איתי ילדים שההורים שלהם עוסקים במקצועות חופשיים ומבתים מבוססים, אבל הפערים הללו לא באו לידי ביטוי ביחסים החברתיים בכיתה".

הצבא/ שירת ביחידת המסתערבים שמשון, שפעלה ברצועת עזה. "אלו היו שנים קשות בעזה ותקופה מאוד מחשלת בשבילי. היינו מסתובבים בסמטאות בתוך עזה ושולפים משם מחבלים ומבוקשים. אתה פוגש את כל הרוע ורואה את השנאה שלהם בעיניים. זה היה מאתגר כל יום מחדש". אחרי שנה וחצי עבר לחטיבת גבעתי ושימש כסמל בפלוגת מסלול.

החלום/ "כילד אהבתי להצטרף לאבא לעבודה במערכת. אבא היה הולך לענייניו ואני הייתי מזנק לחלון שהשקיף על בית הדפוס. המראה היה מהפנט בשבילי. הייתי מסתובב בין החדרים וצופה בעבודה העיתונאית. כבר אז היה לי די ברור שאני רוצה להיות שם כשאהיה גדול, בחדרים ובמסדרונות הללו".

קופץ למים/ את דרכו כעיתונאי החל ככתב צרכנות במקומון 'ידיעות ירושלים' מבית ידיעות תקשורת. "בגיל 22 ידעתי שאני רוצה להיות עיתונאי. נכנסתי למקומון, אמרתי שלום והצעתי את עצמי. ככה התחלתי". במקביל למד לימודי תקשורת ועיתונות בבית הספר לתקשורת 'כותרת' של אוניברסיטת תל אביב.

חשיפה/ בשנת 2002 חשף כי בעבודת הדוקטורט שהגיש אבו מאזן באוניברסיטה שבה למד ברוסיה, נקבע כי בשואה נרצחו 600 אלף יהודים ולא שישה מיליון. "באותם ימים בהנהגה הישראלית ראו בו פרטנר וקול מתון. הפרסום חשף פרצוף אחר".

מעריב/ אחרי כשנה וחצי החל לעבוד ככתב לענייני חרדים בעיתון 'מעריב'. "באתי רק להחליף מישהו באופן זמני ואיכשהו הזמני הפך לקבוע". בהמשך, לאחר רצח יצחק רבין, החל לסקר גם את המתנחלים ומועצת יש"ע, ועשה זאת במשך תשע שנים. "כיסיתי שתי קבוצות באוכלוסייה, שכל אחת מהן הייתה בעימות מתמיד, בלי רגע דל".

פיגוע רודף פיגוע/ במסגרת עבודתו העיתונאית לקח חלק בסיקור אירועים במרחב ירושלים, ובהם פיגועי טרור שהתרחשו באותן שנים. "המערכת ישבה בירושלים, כך שנחשפתי לכל מה שהתרחש בבירה. הפיגועים באותן שנים היו שגרת יומנו, ולפעמים הייתי מגיע למקום לפני כוחות ההצלה. נחשפתי למראות קשים וזה היה מטלטל מאוד".

עד כאן/ "כשהגעתי לסיקור אצל משפחת דיקשטיין אחרי הפיגוע בכוכב השחר, ושמעתי מהיתומים איך הם ראו את המחבלים רוצחים את אבא ואמא ואחר כך מעשנים בנחת ליד הרכב, אמרתי לעצמי: די, אני חייב שינוי".

השינוי/ במשך שנה שימש כסגן עורך בשבועון 'כל העיר', מקומון מרשת שוקן. בהמשך הקים יחד עם תהילה מילוא, תושבת עפרה, את אתר האינטרנט של ירושלים 02net. "תהילה אישה מבריקה. באתר סיפרנו על כל מה שקורה בירושלים - חדשות, בילוי ופנאי. היו לנו בכל חודש מאות אלפי גולשים, אבל לא הצלחנו להפוך אותו לרווחי במידה הרצויה ואחרי חמש שנים סגרנו את האתר".

ישראל היום/ בשנת 2007 הצטרף לעיתון 'ישראל היום', "עיתון חדש שקם מאפס והייתי בו מיומו הראשון. האמנתי שיש מקום בישראל לעיתון אחר, עיתון ימין. הלהיב אותי הרעיון ליצור עיתון חדש. אני חושב ש'ישראל היום' עשה את הבלתי ייאמן והצליח נגד כל הסיכויים. הוא נותן מקום לדעות שלפני כן לא שמענו".

כתב מדיני/ במשך 11 שנים שימש כתב ופרשן מדיני של 'ישראל היום'. "כיסיתי כל מה שקשור לעבודת ראש הממשלה, תהליכים מדיניים, דיפלומטיה, יחסי ישראל וארצות הברית, ביקורים ממלכתיים בחו"ל ופוליטיקה, הרבה פוליטיקה". והביקורת על כך שמדובר בביביטון? "העיתון אף פעם לא הסתיר את תמיכתו במחנה הימין ובעומד בראשו בנימין נתניהו".

החצי השני/ מיכל (לשעבר זומר), בת 44, ילידת חיפה. עובדת בכירה בחברת התרופות AbbVie. "פגשתי אותה בכנסת בשנת 2003, כשהייתה לוביסטית. מיכל היא החברה הכי טובה שלי, עם העצות החדות ביותר בכל נושא ועניין".

הנחת/ שלושה. תמר בת 13, תלמידת כיתה ח', "אשפית אינסטגרם ומיוזיקלי". הדס בת 10, תלמידת כיתה ה', "נולדה ביום ירושלים, מנגנת על פסנתר ושחקנית כדורסל מצוינת". והקטן לירון בן חמש, "בן אחרי שתי בנות שמכניס הרבה מאוד אושר לחיים שלנו".

יועץ תקשורת/ "אחרי 11 שנים ב'ישראל היום' הגעתי למיצוי ועזבתי". וכך לאחר 25 שנים בעיתונות חצה את הקווים והפך ליועץ התקשורת של יאיר לפיד, יו"ר מפלגת יש עתיד. "בעצם עברתי לצד השני בעולם התקשורת".

סופר/ לאחר תשעה חודשים סיים את תפקידו עם לפיד, ובימים אלו הוא מקדיש את זמנו לכתיבת ספרים. "כרגע אני בצומת שבסופו אחליט האם אחזור לתקשורת ולעיתונות או לייעוץ תקשורתי".

קח מקל, קח תרמיל/ בינתיים, בשנת 2012 סיים קורס מורי דרך. "זה קורס חובה לכל אזרח ישראלי. 80 יום של סיורים באתרי החובה במדינת ישראל. מחצית מימי הסיור מתקיימים בירושלים, והקורס העניק לי תמונת מצב מלאה לגבי מקומה של ירושלים מבחינה היסטורית, דתית, גאוגרפית, דמוגרפית ופוליטית".

מתחבר/ למרות שגדל, צמח ועבד בבירה, הרגיש שהוא מכיר את ירושלים חלקית בלבד והחל לחקור לעומק את אתריה של העיר. כך הגיח לאוויר העולם ספרו הראשון על ירושלים, 'מדריך לעיר ירושלים', שבו מובאים בקצרה 500 האתרים החשובים בירושלים, "שהופכים אותה למה שהיא".

ספרים רבותיי ספרים/ בהמשך הוציא שני ספרים נוספים על ירושלים: 'חקוק באבן', המספר על כתובות, סימנים וסמלים שמופיעים על אבנים בירושלים, ו-'100 נקודות חן בירושלים', שהוא מדריך כיס למטייל באתרי החובה שבעיר.

אם אשכחך/ "ירושלים בשבילי הפכה מכתובת לזהות. מעיר שנולדתי בה וגרתי בה רוב חיי, למקום שהוא חלק מהותי ובלתי נפרד ממני. למושג בית בכל מובן: ביתו של ה', ביתו של העם היהודי, הבית של ארצי, של משפחתי ושלי".

ספר חדש/ בימים אלו יוצא לאור ספר נוסף '669 ירושלים בתנ"ך' בהפקה של ספריית בית אל. "הספר החשוב ביותר שכתבתי על ירושלים. נכתב יחד עם הרב יצחק לוי מאלון שבות, מומחה לירושלים מהטובים שהכרתי. נפגשנו במשך כשלוש שנים, בדקנו את התדמית של ירושלים לפי כל 669 האזכורים של המילה ירושלים בתנ"ך".

עיר הבירה/ "הספר הוא הזמנה לקורא לעבור בעצמו על התנ"ך, עם ההנחיה שלנו, מההתחלה ועד הסוף באופן שיטתי ולראות איפה וכמה פעמים מופיעה ירושלים. זאת חוויה מרתקת. בסופו של דבר המסקנה ברורה: ההופעה של ירושלים בתנ"ך היא זאת שהפכה את העיר לחשובה כל כך לעם היהודי".

אם זה לא היה המסלול/ "לא יותר מדי רחוק מהמסלול שלי היום, מאמין שהייתי שמח גם לכתוב תסריטים".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ מתעורר כשבנו לירון מתעורר - בשש וחצי בבוקר. פותח את היום עם כוס קפה ורפרוף על כל עיתוני הבוקר. "אחרי שהילדים ואשתי יוצאים מהבית, הוא הופך למעשה גם למשרד שלי. זה הזמן שלי לבד מול המחשב, כשאני לא יוצא לפגישות. אני בדרך כלל איש של לילה והולך לישון מאוחר ממש".

דיסק ברכב/ אוהב לשמוע את יובל דיין, דנה ברגר וויטני יוסטון - "המוזיקה שאני אוהב לשמוע היא של נשים שהן אומניות".

השבת/ "יום שבו אני משתדל לחשוב אחרת ולא לעסוק בחול. יום עם המשפחה, בדרך כלל יום של טיולים, 50 אחוז מהזמן טיולים ברגל בירושלים".

דמות מופת/ בנימין זאב הרצל. "עיתונאי, סופר ומחזאי שחיבר חזון ופעל לשנות את המציאות. בחייו הקצרים ברור שלא היה לו קל, אבל הוא ידע שיש לו ייעוד, למזלנו".

מפחיד/ נחשים. "כשהייתי קטן, בל"ג בעומר נכנס לנו נחש לתוך הבית ונמלטתי ממנו שנייה לפני שהוא הכיש אותי. חייב לציין שגם על עכברים אני לא מת".

משאלה/ "אני מקווה שעולם העיתונות יתייצב על מודל רווחי ומכבד. שהפרינט לא יזנח את התחקירים וכתבות העומק, והרשת לא תהרוג את מקצוע העיתונאי אלא תעצים אותו".

כשאהיה גדול/ "אני מקווה שאזכה להתפרנס מכתיבת ספרים ואמשיך לחקור את ירושלים".

לתגובות: [email protected]