כיצד נשמור על הר הבית?

הרב עמיחי אליאש, חבר בארגון מורא מקדש, מסביר כיצד לשמור על קדושת הר הבית לאור אירועי השבועות האחרונים.

הרב עמיחי אליאש , י' באדר ב תשע"ט

הר הבית
הר הבית
צילום: ISTOCK

"אלי ציון ועריה כמו אשה בציריה, וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה. עלי ארמון אשר נוטש באשמת צאן עדריה, ועל ביאת מחרפי א-ל בתוך מקדש חדריה... ועל רגשת מגדפיה בתוך משכן חצריה".

לא רק בגלות הארוכה, בה היתה כנסת ישראל כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה, אלא גם היום, בתהליך תחייתנו, שאנו כאשה בציריה, צירי לידת גאולתנו, עדיין יש לנו לקונן על ביאת מחרפי א-ל ומגדפי ישראל בחצר בית מקדשנו. אך כמובן לא די לקונן, צריך גם לעשות. וממילא נשאלת השאלה מה אנו יכולים לעשות אל מול חוצפתם ההולכת וגוברת של הערבים בהר בית ד' אלקינו, ותגובתה החלשה של הממשלה.

יש שאומרים שהפתרון הוא להגביר את עליית היהודים להר, וכך תתחזק ריבונותנו בו. אך כך ענה הרב אליהו זצ"ל כשהציעו בפניו רעיון זה (שכתוב מתוך הקלטה שנמצאת באתר של תנועת מורא מקדש):

"אנחנו לא בעלי בתים על התורה! אנחנו לא בעלי בתים על הקב"ה! אם חז"ל אומרים שאנחנו טמאי אדם, או טמאי גוף או טמאי מת, ולא יכולים להיכנס למקום הקדוש, אז אנחנו לא צריכים להתחכם איך להיכנס. אנחנו צריכים להתחכם להתפלל לבורא עולם: ריבונו של עולם, בשביל מה המחלוקת הזו, הויכוח הזה, הקב"ה יטהר את עם ישראל, "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", ואז כולנו נכנס בעגלא ובזמן קריב, בבנין בית המקדש, בית קדשנו ותפארתנו, בלי שום ספקות ובלי שום בעיות. אבל להיכנס היום למקומות האלה בספקות, ואולי ח"ו אנחנו נטמא את המקום, אז זה לא כל כך טוב, ואולי יתקיים בנו 'ולא תקיא אתכם הארץ'".

הרבנות הראשית לדורותיה ועמה גדולי רבותינו, מרן הראי"ה ומרן הרצי"ה קוק, הגר"ש ישראלי, הגר"א שפירא והגר"מ אליהו, אסרו לחלוטין את הכניסה להר הבית כולו, גם מפני שזיהוי אבן השתיה בכיפת הסלע אינו ודאי ומוסכם, וממילא איננו יודעים את מקום העזרה והחיל האסורים בכניסה לטמאי מת (כפי שכתב הרב אליהו בספרו מאמר מרדכי לימות החול, פ"ט הט"ז), וגם מפני המכשול הברור שבעקבות העולים בטהרה יכנסו גם רבים בלי טבילה כדין, ויחללו את קדושת ההר, כפי שאנו רואים בעינינו שבעקבות התעמולה הרבה נכנסים גם הרבה חילוניים ומסורתיים בלי טבילה.

לכן הרב אליהו אומר שלא יתכן שבשביל למנוע את חילולו של ההר על ידי הערבים, נחלל אותו אנחנו בעצמנו על ידי כניסה בספקות והכשלת אחרים. אך הרב אליהו מזהיר יותר מזה, שיתכן שדווקא העליה להר הבית היא שתגרום להחלשת ריבונותנו בהר, כיון שאם אנחנו מחללים אותו עלול להתקיים בנו "ולא תקיא אתכם הארץ".

"לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ה' עד שנהגו בו ישראל"

בכל מלחמות ישראל והתמודדותו עם אויביו אנו יודעים שהצד המכריע הוא הטהרה והקדושה וההליכה בדרכי ד'. "כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם" (תהילים מד). ק"ו כשאנו עוסקים במקום הקודש. המלבי"ם כותב על הפסוק "היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים" (תהילים נא): "ציון מציין מקום המקדש והשכינה, ואותה ייטיב ע"י רצונו - ע"י שרצונו ישכון שם, לא ע"י חומה בריח ודלתיים, וירושלים מציין העיר עצמה, מקום מושב ההמון, לה תיטיב ע"י שתבנה חומותיה החיצונים". ארון ד' נלקח ביד הפלשתים לא בגלל שבני ישראל לא התיחסו אליו, להיפך - הם הריעו בבואו ובטחו בו שיביא להם ניצחון, אך הוא נלקח ביד פלשתים בגלל שלא התיחסו אליו כראוי בשמירת קדושתו וכבודו.

לפיכך, הסוגיא של חיזוק הריבונות בהר הבית אינה תלויה בהערכות של אנשי שב"כ, אלא בשמירת טהרתו, קדושתו וכבודו של ההר. וכבר כתב בספר חסידים: (סימן רט): "לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ה' עד שנהגו בו ישראל".

גם במציאות הגלויה אין שום ביסוס לטענה שעליה להר מחזקת את הריבונות. אמנם בד"כ יש לנוכחות אזרחית השפעה מסוימת על חיזוק הריבונות, אך זה מרכיב שולי, ועיקר ההכרעה תלויה בתודעה הלאומית ובעוז הלאומי. כך למשל במערת המכפלה, אליה מגיעים עשרות אלפי אנשים בשנה, ובכל זאת הממשלה נרתעת מלבנות בה דברים אלמנטריים ביותר (גג למקום התפילה והנגשה לנכים) בגלל התנגדות הוואקף. גם בהר הבית הדבר היחיד שהשתנה אולי בעקבות כניסת היהודים להר הוא התיחסות המשטרה להצקות של הערבים כלפי עולי ההר, אך מבחינה מהותית, דווקא בשנים אלו שהעליה להר נעשית לצערנו יותר רחבה ויותר המונית ובפרסום גדול, נכנעה הממשלה פעם אחר פעם ללחצי הירדנים והוואקף, הן בפרשת המגנומטרים, והן בפרשת שער הרחמים.

לכן הפתרון אינו עליה להר וחילולו, אלא דווקא שמירת קדושתו של ההר, וחיזוק הציפיה לרוממותו, לכבודו ולקדושתו בבנין זבול בית תפארתנו במהרה בימינו, ויחד עם זה לחץ פוליטי על מקבלי ההחלטות לנהוג בעוז ובגבורה, ולנהוג בריבונות שלמה בכל הארץ כולה, ובכל ירושלים כולה, ובראשה בהר הקודש "הר ציון זה שכנת בו".

"שלח אורך ואמתך המה ינחוני, יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך. ואבואה אל מזבח א-להים אל א-ל שמחת גילי, ואודך בכינור א-להים א-להי. מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי, הוחילי לא-להים כי עוד אודנו, ישועות פני וא-להי". (תהילים מג).

הכותב הוא ר"מ בישיבת שלום בנייך וחבר ארגון מורא מקדש