תופעת העדר המשפטי

רק שני שופטים בביהמ"ש העליון העזו לחרוג מפסיקת העדר, סולברג ומינץ. יתר השופטים עשו צעד נוסף בהפיכת ביהמ"ש לגוף פוליטי. פרשנות

שלמה פיוטרקובסקי , י"א באדר ב תשע"ט

הדיון בבית המשפט העליון ביום חמישי
הדיון בבית המשפט העליון ביום חמישי
צילום: חזקי ברוך

1. נתחיל מלעשות קצת סדר בהחלטות בית המשפט העליון מאמש. שתי החלטות התקבלו פה אחד: לדחות את הערעור נגד האישור שניתן לרשימת חד"ש-תע"ל להתמודד ולדחות את הערעור נגד התמודדות בן גביר.

בנוגע לשלושת הערעורים הנוספים התגלעה מחלוקת בין השופטים. שבעה שופטי בית המשפט העליון סברו שיש לפסול את התמודדותו של ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי בניגוד להחלטת ועדת הבחירות המרכזית ויש לאשר את התמודדותם של רשימת בל"ד-רע"ם ושל עופר כסיף, גם כן בניגוד להחלטת ועדת הבחירות המרכזית.

שבעת השופטים שהחליטו לפסול את בן ארי ולאשר את בל"ד-רע"ם ועופר כסיף הם הנשיאה אסתר חיות, ניל הנדל, עוזי פוגלמן יצחק עמית, מני מזוז, ענת ברון וג'ורג' קרא.

לעומת השבעה הללו, השופט נועם סולברג חשב שאין לפסול אף רשימה ומועמד מלהתמודד לכנסת ה-21. השופט דוד מינץ סבר שיש לפסול מלהתמודד לכנסת הן את רשימת בל"ד-רע"ם, הן את עופר כסיף והן את ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי.

2. את גישותיהם של השופטים דוד מינץ ונועם סולברג ניתן להסביר בקלות. השופט סולברג הלך בעקבות מסורת הפסיקה של בית המשפט העליון לאורך השנים שאותה ניתן לתמצת במשפט "אף אחד לא עף".

נכון שיש סעיף 7א בחוק יסוד הכנסת שקובע שורה של עילות למניעת התמודדות של רשימות ומועמדים לכנסת, אבל למעשה בית המשפט רוקן לאורך השנים את הסעיף מתוכן מתוך תפיסה שבדמוקרטיה צריך לתת לכל אחד להתמודד, ומי שישפוט הוא הציבור. בעקבות הגישה הזו ובהתאם למסורת הפסיקה הזו פסק גם הפעם השופט סולברג.

השופט מינץ הלך בדרך ההפוכה בדיוק. אם המחוקק חוקק את סעיף 7א בחוק יסוד הכנסת, שהוא לא סתם חוק, הוא חוק יסוד, אז המחוקק לא עשה את זה בשביל שבית המשפט העליון יעשה מהחוק צחוק. לאור זאת, כל רשימה או מועמד שנופלים לגדרי סעיף 7א, בין אם מדובר ברשימת בל"ד-רע"ם, בין אם מדובר במועמד חד"ש עופר כסיף ובין אם מדובר במועמד עוצמה יהודית מיכאל בן ארי, את כולם יש למעשה לפסול כמצוותו של המחוקק.

3. את העדר, את שבעת שופטי בית המשפט העליון פשוט לא ניתן להסביר. אין שום דבר משפטי בהחלטה שלהם. פוליטיקה נטו שהופכת את בית המשפט העליון לעוד מפלגה במערך הפוליטי הישראלי.

הרי מה עשו שופטי בית המשפט העליון: את התמודדותם של עופר כסיף ורשימת בל"ד-רע"ם הם החליטו לאשר למרות שאיש מהם לא הסכים אפילו לומר כמס שפתיים בבית המשפט העליון שהוא איננו מתנגד לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. את התמודדותו של ד"ר מיכאל בן ארי הם החליטו לפסול למרות שבן ארי עשה הכל כדי להסביר את עמדותיו ולהבהיר שאין בהן משום הסתה לגזענות.

אם יש הצדקה משפטית להבחין בין מיכאל בן ארי לבין עופר כסים ובל"ד-רע"ם לבין מיכאל בן ארי, הרי ההצדקה הזו בדיוק הפוכה. צריך היה לפסול אותם ולאשר אותו. החלטת עדר שופטי בית המשפט העליון היא לא שוויונית ולא משפטית. היא החלטה של עדר פוליטי שלא רצה לראות בכנסת את מיכאל בן ארי וכן רצה לראות בכנסת את רשימת בל"ד-רע"ם ואת עופר כסיף.

אי אפשר להסביר את עמדת שבעת שופטי הרוב העקבי מלבד בהטייה פוליטית חריפה משולבת בתופעת העדר והתקרנפות. שום נימוק הגיוני אחר לא יכול להסביר את מה שקרה שם. שיפוט שכולו פוליטיקה ואפלייה, ובית משפט שאיבד את שרידי האמון שמישהו עוד היה מסוגל לתת בו.