יועץ התקשורת הקיץ משנתו, שפשף את עיניו ופתאום ראה מולו דמות מוכרת. בבת אחת ניתר מהספה במשרד, בעודו לוטש את מבטו באיש הממושקף שהשיב לו מבט משועשע.
"מנחם בגין?" נדהם היועץ, "מה אתה עושה פה?"
"אתה לא זוכר?" ענה ראש הממשלה המנוח בטון אבהי, "הלוא אך אמש המצאת את הסיסמה 'זה לא הליכוד של בגין'. געגועיך נגעו לליבי, והחלטתי להגשים את משאלתך ולבוא ולהנהיג שוב את העם היושב בציון. האם תעזור לי?"
יועץ התקשורת ניסה להיזכר בסלוגן, אחד מתוך כ-300 שעלו בראשו ביממה האחרונה, אבל התעשת במהירות. "ברור שאעזור לך. יש לך דעות וחוט שדרה, זה עשוי להיות שובר השוויון בבחירות האלה. חכה ותראה איך אני מחזיר אותך להנהגה כמו כלום".
"יופי", שמח בגין, "אז מתי העצרת בכיכר?"
"עצרת?" השתומם היועץ.
"יש לי כבר נאום בחירות מוכן, הנה תשמע". בגין הישיר מבטו לפניו תוך שהוא מנופף בידיו הגרומות, "אשכנזי? בני? בוגי? יהודים! אחים! לוחמים!"
"תשמע", עיקם היועץ את אפו, "זה לא מתאים לעידן הנוכחי. אני מציע שתגיד: שמאלנים! מושחתים! מסיתים! חלשים!"
"חלילה", מחה בגין, "לא אתבטא כך, ומצידי שהאף שלך יהיה עקום".
"מר בגין", היועץ התאמץ להיות מנומס, "אתה צריך להבין שמאז תקופתך השתנו כמה דברים. ראשית, אני קובע מה אומרים ולא הפוליטיקאי, ברור?"
בגין הביט בו ולא אמר דבר.
"ושנית, כרגע הכי דחוף זה הטלוויזיה. אני מארגן לך להופיע הערב בשלושה ערוצים לפחות".
"שלושה ערוצים?" אורו פניו של ראש הממשלה לשעבר, "אז עדיין קולטים פה ירדן ולבנון? נפלא, אשמח להתראיין ולספר על כל הסעיפים המצוינים במצע החברתי של המפלגה".
"להתראיין", נשף היועץ בבוז, "איזה רעיון מגוחך. לא, אתה מגיע לטלוויזיה כדי להשתתף בתוכנית סאטירה. התפקיד שלך הוא לספר בדיחות כתובות מראש ולהקשיב לדאחקות על חשבונך מפיהם של ליצנים תל אביבים בני שלושים שבדיוק נפרדו מהחברה שלהם. הבנת?"
"בדיחות?" הזדעזע בגין, "אני אספר בדיחות? יש לי דיכאון קליני!"
יועץ התקשורת גירד את קרחתו. "אתה צודק. אולי הצופים לא יתחברו להומור של הסבנטיז. עזוב, פשוט תשב שם בשקט ותחייך מאוזן לאוזן במשך כל התוכנית כאילו תקעו לך את החיוך במסמר. זה עבד לא רע לסתיו שפיר".
"כיכר", גנח בגין, "קח אותי לכיכר".
"בוודאי", הרגיע אותו יועץ התקשורת, "כיכר השוק היום הוא הרשת החברתית. כבר מחר אנחנו מתחילים לעבוד על הסרטון. מה אתה יודע להכין לבד?"
"למה אתה מתכוון?"
"איזה מאכל אתה יודע להכין ב-מט-בח?" הטעים היועץ כל הברה, "אנחנו צריכים שתבשל לנו משהו ואז נעשה משחק מילים על בישול. אפשר גם טיגון אבל זה ייצא קצת פחות טוב".
"טוב", מלמל בגין, "אומרים שאני מכין יופי של קרופניק. זה מרק של פולנים".
"לא יודע, נשמע מסובך מדי", נהם היועץ, "אתה לא מסוגל להכין ביצת עין כמו מנהיג אמיתי? טוב, לא חשוב. אז נצלם סרטון שבו תעשה פרצוף כועס ותשוויץ במספר הערבים שדפקת בלבנון. איך זה?"
"איני יכול עוד", אמר בגין בעצב, "זאת לא התרבות האירופית האנינה שעליה גדלתי. בוא נשכח מכל העניין, אסתגר לי בעולם הבא", וברגע אחד נעלם.
"אשכנזי נרגן", סינן יועץ התקשורת בשקט. הוא התיישב שוב על הספה. "חבל, היו לי כל כך הרבה רעיונות מלהיבים בשבילו. אם היו לי כמה שעות, די בטוח שחנוך דאום היה מוכן לבוא לישון אצלו לילה".