בשבע מהדורה דיגיטלית

בעיית זהות

צריך לתת את הדעת על זהותם ועמדותיהם של יתר המועמדים במפלגתו של פייגלין. דעה

דורון ניר צבי , י"ג באדר ב תשע"ט

מדובר במפלגה אשר מבוססת על הנהגתו ואישיותו של אדם אחד. פייגלין
מדובר במפלגה אשר מבוססת על הנהגתו ואישיותו של אדם אחד. פייגלין
צילום: פלאש 90

אפתח בווידוי אישי. בשנת 1992, בהיותי בן 21, הצבעתי בפעם הראשונה לכנסת ישראל.

בהיותי מעריץ של רפול, רא"ל במיל' רפאל איתן, הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, הצבעתי למפלגה שהוא עמד בראשה, מפלגת צומת. רפול, למי שלא יודע, היה לוחם מהולל, עז רוח ונפש, אוהב הארץ ואוהד את שלמותה, אדם בעל חוכמת חיים מיוחדת של איכר, ממעט בדיבור ומרבה במעש, איש הימין החילוני האמיתי של ארץ ישראל הישנה והטובה. בזכות אישיותו של רפול ועמדותיו בימין הקיצוני, ובזכותן בלבד, גרפה מפלגתו באופן מפתיע שמונה מנדטים בבחירות של שנת 1992.

דא עקא, כמעט אף אחד לא הכיר את כל אלה שהיו ברשימת המפלגה אחרי רפול, ואני מסופק אם הוא עצמו נתן את דעתו ביחס לכל מי שהכניס לרשימתו, עד כי הבדיחה דיברה על "רפול ושבעת הגמדים". לאחר תקופה של כשנה וחצי חלק מאותם גמדים פרשו את כנפיהם ושלושה מהם, ד"ר גונן שגב (לימים, האסיר, סוחר הסמים ומרגל למען איראן) יחד עם אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ, הקימו את סיעת 'יעוד' שהצילה את הקואליציה הצרה של יצחק רבין ושעל גבה אושרו בכנסת הסכמי אוסלו הארורים.

כך יצא שבקולו של עבדכם הנאמן, יחד עם קולותיהם של ימנים רבים אחרים ומעריצי רפול, עבר בכנסת על חודו של קול אחד ההסכמים המבישים, החמורים והמסוכנים בתולדות עמנו, כנופיית טוניסיה בראשות ערפאת הגיעה אחר כבוד לארץ ישראל וההמשך ידוע.

ומכאן לימינו אנו. את משה פייגלין ידידי אני מכיר היטב. אני מכבד אותו באופן אישי, מוקיר את פעולותיו למען העם והארץ, מעריך את עמדותיו ועמקות מחשבתו, ואף סומך עליו שלא יאכזב באמירות ריקות בנוסח "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם". מדובר ביהודי ירא שמיים, מעמיק לחשוב, אשר דוגל בשלמות הארץ, בבניין המקדש ובדברים רבים אחרים שהימין ככלל והימין הדתי בפרט יכולים לחתום עליהם ללא היסוס. פייגלין, בניגוד לפוליטיקאים אחרים ולמפלגות אחרות, אף לא הסתיר את עמדותיו בכל נושא ועניין ופרש את מצעו על פני מאות עמודים שפתוחים לדיון ולעיון הציבור.

אבל, וכאן בא האבל הגדול, כמו רפול בשעתו, מדובר במפלגה אשר מבוססת על הנהגתו ואישיותו של אדם אחד. את המועמדים הבאים ברשימת זהות כמעט אף אחד בציבור לא מכיר. הם נבחרו בפריימריז פתוחים. עם קצת בדיקה אפשר לראות שחלק מהם הצביעו בעבר למפלגות השמאל, וששלמות הארץ ודברים אחרים שחשובים לימין לא ממש בראש מעייניהם.

ההיסטוריה חוזרת וצריך ללמוד ממנה. כך שהסיפור של צומת בשנת 1993 והסכם אוסלו, יכול בהחלט לחזור עם מפלגת זהות שנת 2019 ומתווה טראמפ. מי יתקע לידינו שיום אחרי היבחרם, ימשיכו חברי הכנסת של זהות להיות נאמנים לפייגלין ולמצע המפלגה? פוליטיקאים, לרוב, מאבדים מהר מאוד כל סנטימנט ורגש, לא מוקירים טובה למי שגידל אותם ויודעים לעטוף באידיאולוגיה נבובה כל בגידה ותככנות.

אגב, הדמות הציבורית היחידה ברשימת זהות שכן מוכרת היא הרב חיים אמסלם, מספר 2 ברשימה, אשר כיהן כח"כ מטעם מפלגת ש"ס וכבר הוכיח את יכולתו ללכת נגד הזרם, גם במובן הרע של העניין ולצאת נגד המפלגה שהכניסה אותו לכנסת, תוך צפצוף אחד ארוך על מנהיג המפלגה וכל שאר חברי הכנסת מטעמה. אין שום טעם לומר שגם בעתיד לא ימרוד בפייגלין ויעשה ככל העולה על רוחו. אם אריה דרעי לא השתלט עליו, למה שפייגלין יצליח?

כללו של דבר, כמי שנכווה ברותחין, אני באופן אישי נזהר בצוננין, וסבור שיש להצביע רק למפלגה שבה עמדות כל אנשיה, לפחות אלה שבמקומות הריאליים, ידועות וברורות בנושאים המרכזיים והחשובים, ולפחות בעבר הם הוכיחו עקביות ונאמנות.