כיפת ברזל אינה עונה

הפגיעות הישירות במשמרת ובשדרות מחזקות את ההבנה שכיפת ברזל לא יכולה לתת מענה מושלם, בטח לא לטילים ארוכי טווח.

אסף משניות , כ"א באדר ב תשע"ט

המערכת לא בנויה לטילים באזור המרכז. הבית במשמרת
המערכת לא בנויה לטילים באזור המרכז. הבית במשמרת
צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

הטיל שהעיר את תושבי השרון ביום שני, הרס בית במשמרת ופצע את בני המשפחה, הוא נקודת ציון מטרידה בנוגע לאיום הטילים על ישראל. השיגור התבצע מהנקודה הדרומית ביותר ברצועת עזה, והטיל ששוגר היה השני בהיסטוריה שהגיע לאזור השרון. הפעם הקודמת הייתה בצוק איתן, אז שרידי טיל סורי נמצאו בחדרה. אלא שאז היה זה טיל סורי לא מדויק, שכבר נעשה בו שימוש במלחמת לבנון השנייה. לעומתו, הטיל האחרון של חמאס היה משודרג יותר.

כבר בשעות הבוקר החלו לבדוק מדוע כיפת ברזל לא יירטה את הטיל. אי היירוט מצטרף לשתי הרקטות ששוגרו לפני שבועיים לתל אביב, שאחת מהן נחתה בשטח בית הספר מקווה ישראל. גם הן לא יורטו. לשני האירועים הללו יש להוסיף את הפגיעות הישירות בסבבים הקודמים בשדרות ובאשקלון, ואת הפגיעה ביום שני בערב בבית בשדרות.

גורמים צבאיים הסבירו שכיפת ברזל לא הייתה יכולה ליירט את הטיל. הטילים שמיועדים לטווחים ארוכים של יותר מ-90 קילומטרים מהירים וכבדים יותר מרקטות רגילות, מה שמונע מכיפת ברזל ליירט אותם. "אין למערכת כיפת ברזל יכולת ליירט טילים כמו אלה שנורו לתל אביב ומשמרת", אומר הכלכלן אלי בר און, אשר מתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים.

למה?

"בגלל הצורה שבה היא בנויה. מה שעשו בכיפת ברזל זה לקחת טיל אוויר-אוויר (טיל שנורה ממטוסים ומסוקים, א"מ) ולהפוך אותו לטיל קרקע-אוויר. טיל כזה, כשהוא נורה ממטוס, מתחיל עם מהירות מאוד גבוהה, ולרוב הוא כבר נורה מגובה של 10 קילומטר, כך שהוא לא צריך לטפס למעלה. כשמשגרים טיל כזה מהקרקע הוא מאבד המון מהאפקטיביות שלו. הוא למעשה חסר אנרגיה. המשמעות היא שכיפת ברזל יכולה ליירט טילים שמרחקם הוא עד 70 קילומטרים, על פי הגדרות היצרן של המערכת. ברגע שהטיל מכוון לטווחים רחוקים יותר, כמו לתל אביב שנמצאת על גבול הטווח, ולמשמרת שנמצאת הרבה יותר רחוק, כיפת ברזל כלל לא יכולה ליירט את הטילים. לכן ראינו את הנפילות".

60 אחוזי הצלחה

החולשה של כיפת ברזל קיימת לא רק באזור המרכז. גם בטווח הקרוב לרצועת עזה היו פגיעות. באשקלון נהרג שוהה בלתי חוקי, ובשדרות מיכל גז נפגע ישירות ורק נס מנע אסון. "הסיכוי של כיפת ברזל לפגוע במטרה עומד על 60 אחוזים", מסביר בר און. "אם שולחים שני מיירטים למטרה אחת, הסיכוי שהיא תיורט עומד על 80 אחוזים. בנוסף לכך יש שאלה כמה טילים נורים בכל פעם: אם יש מטח רב של רקטות, היכולת ליירט אותן הולכת וקטנה".

אם אחוזי ההצלחה אינם גבוהים יותר, למה אנחנו לא רואים יותר פגיעות בבתים?

"מה שמגן עלינו אלה לא אחוזי ההצלחה, אלא השטחים הפתוחים. תיאוריית השטחים הפתוחים טוענת שהסיכון המרכזי הוא פגיעה ישירה בבתים, וכל שטח אחר, אפילו גנים ציבוריים, אינו מסוכן כל כך. כלומר רק עשרה אחוזים משטחה של כל עיר נחשב שטח בנוי, ורק שם צריך לכסות. בפועל, כמעט כל השיגורים מכוונים לשטחים פתוחים, כך שהמערכת בכלל לא מופעלת נגדם, שכן זה החיסרון הגדול של הרקטות. לכן כשיורים טילים אנחנו רואים אחוזי הצלחה גבוהים יותר של האויב, ולכן ישראל נלחמת בעוצמה נגד פרויקט דיוק הטילים".

"אין מצב של מאה אחוזי הצלחה", אומר האלוף במיל' עוזי דיין, מועמד הליכוד לכנסת. "תמיד יהיו מדי פעם פספוסים שימררו את שגרת החיים. אפשר לבנות שכבות הגנה מרובות, אבל כל עוד הרקטות קיימות הן יהוו פוטנציאל איום על ישראל".

ופוטנציאל האיום רק הולך ומחריף. על פי הערכות, טילי חמאס וחיזבאללה מכסים כיום את כל שטחי ישראל, והמלאי שלהם רק הולך ועולה, בתוספת לפרויקט דיוק הטילים שמתקדם מדי יום. בישראל בינתיים משלימים את מערכות ההגנה האווירית: לכיפת ברזל אמורות להצטרף מערכת חץ 3 לטילים ארוכי טווח, שרק בינואר האחרון בוצע ניסוי מלא מוצלח בה, ומערכת שרביט קסמים (או בשמה החדש: קלע דוד), שעדיין נמצאת בפיתוח, ורק לפני עשרה ימים דווח על ניסוי מוצלח בה. אל המערכות הללו תצטרף בעתיד מערכת חץ 4, שנמצאת בשלבי פיתוח ראשוניים. ההסתמכות על מערכות ההגנה גוררת ביקורת ציבורית רבה באשר למחיר שהיא גובה מהחברה הישראלית, החל משחיקת צבא היבשה שלא מופעל וכלה בתלות הגדולה שנוצרת במערכות שלא מספקות הגנה מלאה.

"כל המערכות הללו לא יעזרו להסיר הרמטית את איום הטילים", אומר דיין. "את זה צריך לעשות בצורה התקפית ולא הגנתית. דרך אחת היא כמו ביהודה ושומרון, שם הנוכחות של צה"ל בשטח מונעת כמעט לחלוטין את היכולת לשגר רקטות וטילים. האפשרות השנייה היא לייצר הרתעה כל כך גדולה, שיהיה חשש של האויב לירות עלינו שוב. זה קרה במלחמת לבנון השנייה, שיש לי הרבה מאוד ביקורות עליה, אבל את ההרתעה מול חיזבאללה השגנו. אלא שההרתעה נשחקת, והם מגדילים את מאגרי הטילים שלהם עוד ועוד, כך שאם לא נחזק את ההרתעה – זה יתפרץ עלינו גם מהכיוון ההוא".

מערכת לא משתלמת

אחת הבעיות הגדולות של מערכות ההגנה האווירית היא עלותן הגבוהה. עלותו של כל טיל מיירט נע בין 50 אלף דולר ל-100 אלף דולר, בשרביט קסמים העלות קופצת לכמיליון דולר, וטילי החץ עולים 2.2 מיליון דולר ליחידה. "המשמעות היא שאין אפשרות להשיג ארסנל גדול במיוחד של מיירטים", אומר בר און. "בכל רגע נתון יש לנו פחות מיירטים ממה שיש לאויב, חמאס או חיזבאללה. בנוסף לכך, ההיגיון של יירוט, לרוב, הוא שעלות המיירט תהיה נמוכה מעלות הטיל המאיים. כאן זה הפוך, טילי היירוט עולים הרבה יותר מטילי התקיפה. לא אפשרי להתגונן כך".

אז מה הפתרון?

"מערכות לייזר חזקות. בזמנו הייתה מערכת כזאת בפיתוח, בשם סקייגארד, שבמערכת הביטחון העדיפו שלא לרכוש אותה אלא את כיפת ברזל. העלות המוערכת של קרן לייזר אחת היא כאלפיים דולר, הרבה פחות מכל מיירט. מה גם שהאחסון שלה קל יותר, שכן מדובר בכמה חביות המכילות עשרות ליטרים של חומר. פירוש הדבר שבמערכת כזאת לא תהיה לך הגבלה של מיירטים. יש לה עוד יתרונות שנובעים מהצורה שבה היא פועלת: קרן הלייזר פוגעת ברקטה ולמעשה מבשלת את חומר הנפץ שבה, תהליך שלוקח שניות בודדות שבמהלכן ראש הנפץ מנוטרל. התוצאה היא אחד מהשניים – או פיצוץ באוויר, או שהטיל נופל כמו אבן, בלי הפיצוץ. היתרון הנוסף הוא שאפשר לנטרל הרבה יותר טילים בכל שיגור".

כמו שאומר בר און, כשישראל הזמינה את כיפת ברזל לפני 12 שנה, גם מערכת הלייזר סקייגארד הייתה על השולחן, אלא שבמערכת הביטחון העדיפו את כיפת ברזל. ההיגיון היה שסקייגארד אינה ישראלית, ואילו את כיפת ברזל מפתחת רפא"ל, וכך הכספים שישולמו תמורת המערכת יושקעו בתעשיות הביטחוניות בארץ. אלא שגורמים ביטחוניים רבים הגדירו זאת כשגיאה אסטרטגית. גם שר הביטחון לשעבר משה ארנס ז"ל כתב על כך באחד ממאמריו האחרונים בעיתון הארץ.

בינתיים הזירה הביטחונית מתוחה. במשך תקופה ארוכה הצביעו במערכת הביטחון על השבועיים שלפני הבחירות כמועד ידוע להתפרצות: הרצון של חמאס להשפיע על תוצאות הבחירות, בתוספת ציון שנה לאירועי צעדות השיבה שחל השבת ותקופת החגים המתקרבת, יצרו פרק זמן נפיץ במיוחד.

"ההתפרצות הקרובה היא בטווח אפס", אומר האלוף (במיל') איתן דנגוט, לשעבר מתאם הפעולות בשטחים. "בכל רגע נתון אנחנו עלולים להגיע להתפרצות חדשה. זאת אחת השאיפות הכי גדולות של חמאס בתקופה האחרונה, ולא נראה כרגע שהם מתכננים לשנות מדיניות. ככל הנראה לחמאס יש תמיכה די נרחבת בפעולות הללו, כי למרות 250 הרוגים ואלפי פצועים, הוא מצליח פעם אחר פעם להביא עוד ועוד פעילים לגדר".

מה ישראל צריכה לעשות?

"בראש ובראשונה לעבור למצב יוזם ולא להישאר רק כמגיבים. כיום מי שמכתיב את האירועים הוא חמאס, ברצותו תוקף וברצותו מפסיק. חמאס מותח את החוט לחלוטין בציר הטרור, כשהוא יודע שלפני יוני, שרק אז תקום ממשלה, אף אחד לא יגיב בחוזקה נגדו. את זה צריך לשנות. ישראל צריכה ליזום מהלכים, בין בחתימה גבוהה ובין בחתימה נמוכה, שירתיעו את חמאס מלפעול. צריך לייצר לחמאס מחיר הפסד".