תשניק בלידה

האם התשניק ממנו סבל ע' בעת לידתו גרם לנזקיו? אם כן, האם בית החולים יכול היה למנוע את התשניק או את תוצאותיו?

עו"ד ברק קדם , כ"ה באדר ב תשע"ט

עו"ד ברק קדם
עו"ד ברק קדם
צילום: אישי חזני

בשנת 1953 הגתה ד"ר וירג'יניה אפגר את המבחן הקרוי על שמה להערכת בריאות יילודים.

בבדיקה נבדקים חמישה מדדים: נשימה, קצב הלב, צבע העור, טונוס השרירים ותגובה לגירויים. כל אחד מן המדדים מקבל ציון שבין 0 לבין 2, לכן ציון האפגר המקסימלי הוא 10.

ע' נולד עם ציון אפגר כללי 2, לאחר לידה קשה שנמשכה 11 שעות. הוא נולד עם שטף דם בראש ועם עור כחלחל, ללא נשימה וללא תנועה ולא הגיב לטפיחות על גבו. רק לאחר דקות ארוכות של ניסיונות החייאה בחדר הלידה, החל ע' לנשום.

עברו שנים. כיום ע' סובל ממנת משכל 57 – כאשר מנת המשכל הממוצעת עומדת על 100 – משיתוק מוחי ומנזקים נוירולוגיים ומוטוריים. הוריו של ע' הגישו תביעה לבית המשפט בטענה כי רשלנות בית החולים בעת הלידה גרמה לנזקיו של ע'. מנגד טען בית החולים כי מצבו הרפואי של ע' נוצר באופן טבעי במהלך הריונה של אמו ללא כל קשר להתרחשויות בעת הלידה.

בית המשפט בחן היטב את מהלך האירועים בבית החולים ואת השפעתם האפשרית על מצבו העכשווי של ע'.

תחילה אבחן בית המשפט את מצבו של ע' בעת שנולד כתשניק – אספיקציה בלעז. תשניק מתבטא בחוסר יכולת של הוולד לנשום בזמן הלידה, כתוצאה מהפרעה באספקת חמצן ודם. תשניק עלול להיגרם, בין היתר, מלחץ על חבל הטבור בעת הלידה העלול לחסום כליל את זרימת הדם. אי אספקת חמצן למוח במשך למעלה מדקות ספרות עלולה לגרום לנזקים נוירולוגיים ומוטוריים חמורים, כולל פגיעה מוחית, פרכוסים ונזקים לאברי הגוף.

האם התשניק ממנו סבל ע' בעת לידתו גרם לנזקיו? אם כן, האם בית החולים יכול היה למנוע את התשניק או את תוצאותיו? לצורך מענה על שאלות אלו בחן בית המשפט את פעולות בית החולים מעת קבלת האם לבית החולים ועד תום האשפוז.

הוכח כי לכל אורך הדרך התייחס בית החולים אל הלידה כאל לידה רגילה, למרות שמשקלו של ע' – כארבעה ק"ג וחצי – הצדיק התייעצות עם רופא לגבי אופן היילוד, תוך שקילת האפשרות ללידה בניתוח קיסרי.

נוסף לכך, בית החולים לא הצליח להציג בבית המשפט את רישומי דופק העובר בעת הלידה, רישומים שהיו יכולים ללמד האם העובר סבל ממצוקה בתהליך הלידה הממושך. אם הוא סבל ממצוקה בעת הלידה, מצוקה שלא קיבלה התייחסות נאותה מהמיילדת, הדבר יכול להסביר את נזקיו. העובדה כי בית החולים לא הציג את הרישומים פועלת לחובתו.

אם אכן לידה רגילה הייתה מסוכנת לע' בשל גודלו – עניין שלא נשקל על ידי צוות בית החולים, ואם אכן סבל ע' בעת הלידה ממצוקה נשימתית שלא זכתה להתייחסות – עניין שלא ניתן לבדוק כיוון שאין רישומי דופק, הדבר יכול להסביר את נזקיו.

העובדה כי הלידה הייתה קשה וממושכת, העובדה כי ע' נולד עם שטף דם בראש המלמד כי הוא סבל מלחץ ממושך של הראש כנגד האגן והעובדה כי סבל מתשניק בעת הלידה, כל אלו מחזקים את טענת ההורים כי הייתה רשלנות רפואית של בית החולים בעת הלידה של ע' אשר גרמה לנזקיו. בית המשפט חייב את בית החולים לפצות את ע' במלוא נזקיו כולל הפסדי השכר הצפויים לו בכל מהלך חייו, הכאב והסבל אותם הוא חווה, ועזרה סיעודית לה הוא זקוק.