בכל שנה בתקופת המבחנים לישיבות והאולפנות, נכתבים מכתבים כואבים על הקושי, על המתח, ועל התסכול העוברים על הנערים והנערות, בני ארבע עשרה בתהליך הקבלה לישיבות והאולפנות.
המכתבים נכתבים מלב כואב, ובדרך כלל יודעים להפנות אצבע מאשימה כלפי הישיבות והאולפנות כאשמים במצב. אם רק היו מקבלים כל תלמיד היו נפתרות כל הבעיות.
האם אכן זו התמונה המלאה, האם כאן נמצא הפתרון לבעיה? בואו נשים את האמת על השולחן. יש בארץ הרבה ישיבות המקבלות כמעט כל תלמיד במאור פנים. ובכל זאת לישיבות המסננות יש את רשימת הנבחנים הכי גדולה. ארבע מאות תלמידים, באים להיבחן לישיבה המקבלת רק שישים. כי באמת אנחנו לא רוצים שהבן שלנו ילך לישיבה שמקבלת את כולם.
אנחנו רוצים ישיבות מיוחדות, ישיבות ששמות רף גבוה בקבלה, ישיבות שבטוח לא יקבלו את הבן ה'בעייתי' של השכן, אבל את הבן ה'מיוחד' שלי יקבלו במאור פנים, תוך התעלמות מהחולשות שלו. לא פעם יצא לי לקבל אחרי הרבה היסוסים תלמיד מאתגר. הצוות עשה ימים ולילות כדי שהוא יסיים בהצלחה, וב"ה יצא בן לתפארת שהמשיך לישיבת הסדר, וההורים היו מאד מרוצים. את הבן השני הלמדן הם כמובן שלחו לישיבה אחרת. כי איך הוא ילמד בישיבה שהסכימה לקבל את בנם המאתגר?
יצא לי לא פעם לקבל טלפונים מהורים לפני שהם רושמים את ילדם לישיבה, שבקשו לברר אם חלילה קבלתי את הילד ההוא של השכנים. את הילד ההוא שיש לו סמרטפון, את ההוא שלפעמים מקלל, ואת ההוא שנחשב חלש, ואם קבלת אותו אז סימן שאתה ישיבה לתלמידים חלשים, ולא לבני הגאון. לפעמים זה בא מההורים ולפעמים מהילדים עצמם. כי אם אתה מקבל את כולם, אז מה זה שווה להתקבל אצלך.
כולנו כמובן רוצים ישיבה עם מעט תלמידים, כזו המעניקה תשומת לב לכל אחד, ולכן ברור שהם צריכים לקבל רק אותי, וחלילה לא לגדול ולהיות בית חרושת לתלמידים.
ומה עושים אם תלמיד שכרגע לא מתאים כלל לישיבה, שלא מסוגל ללמוד יום שלם. האם לקבל אותו זה חסד, או עוול לו ולחבריו? האם לתת צ'אנס, או להפך, הפנייתו למוסדות בהם אין יום לימודים מלא זה חסד אמיתי כלפיו?
אז מה הפתרון? להפסיק לקטר! יש יתרון גדול בהקמת ישיבות ייחודיות. הם מאפשרות לתלמידים ללמוד עם הדומים להם, ללא קונפליקטים וקשיים, אבל צריך לדעת שאם פנית לישיבה כזו, יש סיכוי שלא תתקבל. כמו שאתה או הוריך מסננים ישיבות כך יש ישיבות שיסננו אותך.
הארץ מלאה ישיבות שיקבלו אותך במאור פנים, אולי לא תוכל להסתובב בגאווה ולספר שהתקבלת אליהם, אבל מובטח לך שכמו שהם קבלו אותך במאור פנים כך הם יאירו לך פנים במהלך השנים בהם תזכה לגדול ולהתגדל בהם.
הדברים נכתבים בשבוע זה בו אבדנו את בוגרנו האהוב שלומי מרק, שבילדותו ובבגרותו היה נער חכם, מוכשר, ירא שמיים וממש לא קונבנציונלי.
ולזכר אביו מיכי מרק הי"ד שייסד את הישיבה התיכונית בעתניאל, עם לב פתוח לקבל תלמידים מוכשרים מאד יחד עם כאלו שלא הצליחו להתקבל בישיבות אחרות