''ניצחון לקבוצה החרד"לית''

חוקר הציונות הדתית פרופ' דב שוורץ: מאז ימי הראי"ה נותרה בציונות הדתית התפיסה לפיה פוליטיקאי טוב הוא גם רב.

שמעון כהן , ט' בניסן תשע"ט

הרב רפי פרץ
הרב רפי פרץ
צילום: פלאש 90

הישג חרד"לי. שוורץ

הציונות הדתית עודה שרויה בתפיסה לפיה פוליטיקאי טוב צריך להיות גם תלמיד חכם או רב. כך סבור ראש המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן וראש המכון ע"ש ורהפטיג לחקר הציונות הדתית, פרופ' דב שוורץ.

בראיון ליומן ערוץ 7 מנתח פרופ' שוורץ את מהלכי הבחירות האחרונים בקרב הציונות הדתית תוך שהוא מגדיר את 'איחוד מפלגות הימין' כגוף שברובו הוא חרד"לי ותפיסתו ההיסטורית היא שרבנים הם חלק בלתי נפרד מההתייעצות והשליחות הפוליטית.

לדבריו הציונות הדתית מתנהלת בתפר שבין העולם הרוחני לחיים המעשיים הרגילים וככזו "הציונות הדתית ידעה שהעיסוק שלה הוא "נורמאלי", אבל יש גם את ההנהגה הרוחנית הנתונה בידי רבנים". פרופ' שוורץ מציין כי תפיסה זו מלווה את הציונות הדתית כבר מימי הראי"ה קוק זצ"ל. "אחת התפיסות המרכזיות שלו הייתה שפוליטיקאי אמתי הוא רק תלמיד חכם. משום כך הוא הקים את דגל ירושלים שלימים קרסה כי הרב לא רצה להישאר באירופה ועלה לארץ ישראל, אבל הרעיון נותר בחוגי הרב קוק ובתלמידי החכמים שהובילו את הציונות הדתית".

על כך ש'דגל ירושלים', תנועתו המדינית מעשית של הרב קוק, נותרה בתודעה הציונית דתית גם לאחר שהתפרקה התנועה הוא לומד מכך ש"הרב נריה מספר שכאשר הוא הגיע למרכז הרב מיד דיברו איתו על 'דגל ירושלים'. זה היה עשרות שנים לאחר שהתנועה כבר לא קיימת, אבל היא מעין קוד שתלמיד חכם הוא הפוליטיקאי המשובח ביותר. כך זה נמשך עם הרב דרוקמן ואחרים".

לתפיסתו של פרופ' שוורץ הצלחת איחוד מפלגות הימין היא למעשה הצלחת הקבוצה החרד"לית, "המנהיגים האמתיים שנמצאים בראש ונותנים את הטון הם או רבנים כמו הרב רפי פרץ או כאלה הנשמעים לרבנים". להערכתו "ככל שציונים דתיים יצביעו לליכוד ומפלגות אחרות, עדיין תמיד יישאר הגרעין הזה שסבור שתלמידי חכמים הם השופר הפוליטי רוחני הטוב ביותר".

ראיה לדבריו מוצא פרופ' שוורץ לא רק בהצבתו של הרב רפי פרץ בראש מפלגת הציונות הדתית, אלא גם בשילובם של אישים כדוגמת הרב דרוקמן והרב ולדמן בשורות המפלגה בעבר ובמקביל השתלבותם של ראשי ישיבת 'הר עציון' בפוליטיקה כפרלמנטרים לכל דבר.

על כך נשאל פרופ' שוורץ אם לא ניתן למצוא תמורות מסויימות בפוליטיקה של הציונות הדתית מאז המחשבה שרבנים הם הפוליטיקאים לעומת המחשבה הנראית כשולטת כיום ולפיה הרבנים וראשי הישיבות הם הגוף המייעץ, המוביל רעיונית את המפלגה ואף ממשנה את העומד בראשה כשיש בכך צורך, אך בפועל הרבנים אינם משתלבים בעשייה הפוליטית ממש.

פרופ' שוורץ מטיל ספק בכך שאכן הציונות הדתית מתנהלת במתכונת של 'מועצת חכמים' כמו במפלגות החרדיות. לטעמו לאחר 120 שנות תהליכים בפוליטיקה של הציונות הדתית קשה לקבוע שאכן קיימות תמורות שכאלה והדברים יצטרכו להיבחן. לתפיסתו שלו "הראי"ה הטמיע את הגישה שפוליטיקאים משובחים הם תלמידי חכמים. זה לא רק בישיבות הקו של הרב טאו אלא גם בקרב תפיסת מרכז הרב ואפילו הר עציון". על ה"אבולוציה" של הפוליטיקה הציונית דתית, זו שאולי התפכחה משיגור ראשי ישיבות אל הביצה הפוליטית, הוא אומר כי גם אם כל הניתוחים ההגיוניים של הציונות הדתית מובילים למסקנה הזו, הרי ש"העובדה ששמו את הרב רפי פרץ בראש מחזירה אותנו אחורה".

על העובדה שהישגים אלקטוראליים משמעותיים הגיעו לציונות הדתית דווקא כאשר לא היה בראש המפלגה רב או ראש ישיבה אלא דווקא אדם כמו נפתלי בנט, משיב פרופ' שוורץ ומסכים שאכן הציונות הדתית מציבה סימן שאלה גם מעל עיקרון הצבת התלמיד חכם בראשה. "הציבור הציוני דתי הוא ציבור ביקורתי ששם סימני שאלה. הציבור הזה אינו קופא על שמריו, הוא מתפרס ומגיע למחוזות חברתיים ותרבותיים שהוא לא היה בהם בעבר. הציבור הדתי חושב בתנועה ומבחינה זו אנחנו קרובים מדי לתופעה מכדי לנתח אותה ולהסביר מה בדיוק קרה כאן. אני יכול לזהות רק את הנטיות הפוליטיות תרבותיות. ההיסטוריה של הציונות הדתית מלמדת אותנו לא למהר ולהספיד תופעות מסוימות. היו שחשבו בשנות השמונים ש'מרכז' חלפה מהעולם, והנה שוב מתפתח עניין הממלכתיות בואכה הרב רפי פרץ וכו'. זו תנועה דינאמית שתתברר רק בעתיד".