מי שיפתח את כוח הדמיון יפגוש את הקב"ה. הרב ד"ר משה רט
מי שיפתח את כוח הדמיון יפגוש את הקב"ה. הרב ד"ר משה רטצילום: רעות קורנברג, ראות טובה

גגלו את המושג "כנס פנטזיה". לא תאמינו כמה כנסים, פסטיבלים ואפילו דיונים אקדמיים נערכו בנושא בשנים האחרונות.

אנשים משוחחים בקימוט מצח על גיקים, מנתחים את עניין הטבעות בספר 'שר הטבעות', משווים את סיפור הארי פוטר לתבנית האמונה הנוצרית ובוחנים את השפעתה של תרבות מצרים העתיקה על סיפור פנטסטי קצת פחות מוכר. המתכנסים שומעים הרצאת מבוא למשחקי תפקידים ומתנסים בסדנת אשליות תפיסתית ובסדנת מפלצות. עולם מקביל.

"אם הדת נמצאת היום תחת מתקפה וביקורת, הפנטזיה עולה כפורחת", אומר הרב ד"ר משה רט. "אנשים מחפשים את הבריחה מכלא המציאות של העולם הזה, שהוא מאוד מגביל וחונק. הפנטזיה מראה לאנשים שיש עולם אחר, שהוא לא מוגבל כמו העולם שלנו". רט אומר שבצעירותו אדם חושב שלמדע יש תשובות לכל דבר. במעלה החיים הדברים מתחילים להיראות אחרת, ואז הוא נפתח גם לאפשרויות אחרות. הפוסט-מודרניזם שכולם אוהבים לשנוא, תורם גם הוא לערעור על הרציונליזם. ככה מקבלים עולם שפתוח לפנטזיה ומחפש דברים אחרים, וגם את פסטיבלי אייקון, דורות, בדיון, לנג'נדקון ועוד.

שדים כתרופה לאתאיזם

הרב ד"ר משה רט תמיד אהב ספרי פנטזיה. מה היה הספר הראשון שקרא הוא כבר לא זוכר, אבל שר הטבעות בהחלט היה אחד המשפיעים וגם ספרי נרניה. מכירים מבוכים ודרקונים? גם זה. "פחות שיחקתי, יותר אהבתי לקרוא את התיאורים של העולמות. עד עכשיו אני שם. יש לי במחשב מאות ספרים של מבוכים ודרקונים ומשחקי תפקידים כאלה. זה האוסף העיקרי שלי".

כשרט (38) הגיע לישיבה התיכונית הוא מצא את ספר האגדה של ביאליק. "אמרתי וואו, זה ממש סיפורי פנטזיה. מפלצות וענקים, גן עדן, גיהינום, השדים. הכול אמיתי, כי זה חז"ל. אחר כך הגעתי לישיבת ההסדר, קראתי רמב"ם וקיררו אותי. בישיבה אומרים לך שצריך להסתמך רק על שכל, היגיון ומדע. זו הייתה התקופה הרציונליסטית בחיים שלי".

אבל התקופה הזאת לא האריכה ימים. "הבנתי שהתפיסה הזאת לא רק מצומצמת, אלא לא נכונה. זה אולי מתאים לתפיסה של הרמב"ם, שבתקופתו חשבו שמי שילמד את אריסטו יבין את כל העולם, שיש מקום רק להוכחות לוגיות וכל דבר אחר הוא משל". רט אומר שבמציאות שאנחנו חיים בה היום, קל יותר לאמץ גישה אחרת. "אנחנו יודעים עד כמה מעט אנחנו מכירים את המציאות שלנו, ועד כמה בנפש יש דברים שמחזיקים מציאות משל עצמם. הגישה המצמצמת מובילה בסופו של דבר לאתאיזם".

מצד שני, בחורים שפותחים היום גמרא ונתקלים בשד, אומרים לעצמם שכל זה שייך למציאות של פעם ולא קשור אליהם.

"יכול להיות שהשדים פחות מצויים ממה שהיה אז, אבל הגישה שרק מה שאני רואה או רק מה שמוכח מדעית, או רק מה שמתיישב על השכל, רק הוא קיים, הוא מה שמוביל לאתאיזם. כי אם ככה, אז גם אלוקים, וגם מעמד הר סיני - לא ראיתי ואין הוכחות. מה שאני עושה בספרים שלי זה מלחמה נגד האתאיזם והכפירה. זה התחיל בספר הראשון שלי, 'פשוט להאמין', שמדבר ישירות על הנושא של האמונה, ההיגיון ומה שבניהם. בעקבות זה התברר לי שבשביל לבסס את העניין של האמונה צריך גם לדבר על תפיסת המציאות. בהתחלה דיברתי על אלוקים, מה היא אמונה, מה זה היגיון ומה זה שכל, משם עסקתי במה היא מציאות, מה אמת ומה דמיון".

הספר הראשון יצא לאור לפני שנתיים, מכר אלפי עותקים וזכה למהדורה שנייה, למרות שהוא ספר עיון שקשור לאמונה ופילוסופיה. "אנשים אמרו לי שהוא עשה להם סדר בראש. הספר הראה להם איך האמונה באלוקים היא משהו רציונלי ולא סתם הרגשות שבלב. זה עזר לאנשים לגבש את השקפת העולם שלהם".

מדובר באנשים שמראש מאמינים והספר רק ארגן להם את המחשבות, או שהיו גם כאלה שהם רגל וחצי בחוץ והספר החזיר אותם פנימה לאמונה?

"היו כאלה וכאלה. הספר לא נועד לשכנע אתאיסט לוחמני. כתבתי מראש שלא באתי להוכיח שהאמונה נכונה ואין מה להתווכח, אלא לפנות למי שמתלבט, למי שמאמין אבל יש לו ספקות והוא מרגיש שהשכל מפריע לו. אני אומר לו: אתה יכול להאמין. האמונה היא משהו רציונלי, היא משהו אפשרי".

בבסיס הספר עומדת התפיסה שכל חיינו אנחנו מאמינים באמיתות שלאו דווקא נשענות על שכל. אתה לא עושה אחד ועוד אחד שווה אלוקים, אלא מראה לקורא איך גם בנושאים אחרים בחיים הוא לא מבקש משוואות כאלה.

"נכון, מצד שני אני לא הולך למקום של אין הוכחות מוחלטות אז יאללה, הכול הולך. יש אמונות רציונליות יותר ופחות, והאמונה באלוקים, ביהדות, היא היותר רציונלית מבין האמונות האחרות".

הפוסט-מודרניזם טוען שאין אמת אחת. איך, בעולם כזה, אתה יכול להגיד לקוראים: אני מגיש לכם את האמת?

"אני לא אומר בספר חד משמעית מה האמת, ואני לא אומר: תקבלו את זה כי ככה אמרתי. אני מסביר את התהליך שמוביל לזה, וגם אז אני משאיר פתח לקורא ואומר לו: תשתמש בכלים האלה כדי לקבוע לעצמך את הגבולות של האמונה. מה בלתי אפשרי, מה בוודאי אפשרי. אבל אתה חייב להחליט להאמין בעצמך. אני לא שם לך כיפה וציצית, אני רק מאפשר לך להשתחרר מההכרח של הכפירה".

ועד כמה בעולם שבו האמת והרציונליזם הולכים ומתמסמסים, עדיין חשוב להגיד לאנשים: יש לכם בסיס רציונלי? כמה אנשים יוצאים בשאלה בגלל הנושא השכלי?

"מה גורם לאנשים לצאת בשאלה זה תמיד עניין מורכב. אבל מגיעות אליי הרבה שאלות, גם דרך מכון ידעיה, שעוסקות בתורה ומדע, מוסר וביקורת המקרא. אני לא יודע אם זה מה שגורם לאנשים לצאת בשאלה, אבל זה מעסיק אותם".

השבוע, הוא מספר, פנה אליו אברך, אב לשניים ואדם מאושר, שפתאום התחילו לעלות בו ספקות על מוסריותה של היהדות ואמיתות התורה. "השאלות באמת הפריעו לו. זה לא אדם שמחפש תאוות. אי אפשר להפוך את כל החזרה בשאלה למשהו פסיכולוגי או יצרי. הרב מיכי אברהם אומר: כשמישהו חוזר בתשובה, החילונים אומרים איזה מסכן, השתגע, והדתיים אומרים או, קיבל שכל. כשמישהו יוצא בשאלה אז הדתיים אומרים אה, זה בטח תאוות ויצרים, והחילונים אומרים שהוא התפכח מאשליות. זה בדרך כלל שילוב של צרכים נפשיים ופסיכולוגיים וגם עניינים שבשכל. לכן חשוב להראות את הצד הרציונלי וההיגיון, צריך לתת לאנשים תשובות".

פיות ומלאכים בדרך אל הנבואה

הספר החדש של הרב ד"ר רט עוסק בפנטזיה, הן ביהדות והן מחוצה לה. האם כשעשיו נשך את צווארו של יעקב, הצוואר הפך לשיש? האם ליעקב הייתה קפיצת הדרך? האם יש לקבל את מדרשי חז"ל כהווייתם? לרט די ברור שלא. כאן הוא כן רמב"מיסט שסובר שאלו משלים של חז"ל שיש להפשיט. אבל כשחז"ל מספרים על התקופה שבה חיו, על הכישוף ועל השדים שפגשו, את זה רט מקבל כמציאות שהייתה. "זה לא משל ולא אמונות טפלות. זה לא שהם ראו מישהו חולה ואמרו: זה שד. הם ראו שד ודיברו איתו והזמינו אותו לדין. זו הייתה המציאות". בעוד אלפיים שנה, הוא אומר, אנשים ישאלו את עצמם האם פעם באמת היה אינטרנט או שזו אמונה טפלה, או אולי משל. "בעתיד לא יהיה אינטרנט. אבל היום יש, וזה חלק מהמציאות שלנו, גם אם עוד כמה שנים זה ישתנה".

אז מה קרה לשדים?

"גם היום יש אותם", הוא אומר והאווירה מתחממת. הספקנות שלנו מתחילה לבצבץ בצורת חיוך לא רצוני. רט מספק נתונים על אנשים בארצות הברית ובבריטניה שמדווחים על תופעות על-טבעיות שונות ובאחוזים לא נמוכים בכלל. "אנשים לא ששים לדבר על כך בגלוי, מפני שאומרים עליהם שהם משוגעים או מסוממים או סתם רוצים תשומת לב". בגלל שאנשים סביבו יודעים שהוא דווקא פתוח לנושאים הללו, רט משמש כותל לחברים שעברו חוויה על טבעית. "אדם בא ואומר לי: יש לי סיפור מטורף. אני עונה לו: עוד שלושה אנשים סיפרו לי את הסיפור הזה. אם כל אחד מכם היה מעז, אנשים לא היו חושבים שמי שחווה את זה הוא משוגע".

אז כן, רט אומר שהדברים האלה קיימים. אומנם במינון נמוך יותר מפעם, כי העולם עבר שינוי בעקבות התודעה של האנושות שמעצבת אותו, אבל זה עדיין קיים.

"בתחילת הבריאה העולם היה פתוח יותר ולכן היה גן עדן ונחש מדבר, מציאות כמו בחלום, שהכול יכול להיות בה. בהדרגה העולם נהיה יותר מקובע. בהתחלה היו בו מלאכים ובהמשך שדים, אבל ככל שאנשים התחילו לתפוס את העולם בצורה שכלית ומסודרת ולצפות לחוקיות, כך הדברים נדחקו מהמציאות הרגילה ועברו לעולם הדמיון. מה שהיה מעורבב הלך ונפרד, ולכן העולם של היום הוא מאוד מקובע".

אז ככל שהאנושות תהיה פתוחה יותר לקבל את הדברים האלה, הם יופיעו בה יותר?

"באפריקה ובמקומות שמאמינים בתופעות כאלה, הן באמת קורות יותר. אנשים מבחוץ אומרים שהם מדמיינים את זה, אבל זה לא נכון". רט מזכיר את הפסיכיאטר אורי שוורצמן, שטיפל שנים רבות באפריקאים שגרים ביערות הגשם. "הוא הגיע כמו אדם מערבי ואמר: הם פרימיטיביים. אבל אחר כך הוא הבין שקורים שם דברים מדהימים ומוזרים שאין להם הסבר. התודעה מעצבת את המציאות".

רט מצטט את הבדיחה הקוצקאית על כך שמאז שהרמב"ם פסק שאין שדים, אז אין שדים. הוא אומר שזו לא בדיוק בדיחה. הגישה הרציונליסטית של הרמב"ם הביאה לשינוי צורת החשיבה והשדים הלכו והתמעטו. "הם נמצאים, אבל אנחנו לא מודעים לנוכחות שלהם, אנחנו מפרשים דברים בצורה אחרת. אנחנו אומרים זה פסיכולוגי וזה פסיכיאטרי. חז"ל, שהיו מודעים אליהם יותר, קלטו אותם ושמו לב אליהם עד שדיברו עם הישויות האלה. אצלנו אם אדם פתאום קם ורוצח את המשפחה שלו, מנסים להבין מה קרה לו מבחינה פסיכיאטרית. מנסים להכניס את זה למסגרת. ואולי פשוט נכנס בו שד? מבחינתי זה הסבר לגיטימי". לקינוח ולחיזוק הוא מצטט פסיכולוג שאומר שיש פעמים שבהם טקסים להסרת דיבוק יעילים יותר מטיפול פסיכיאטרי, תלוי במקרה.

למה אנחנו מצמצמים את קיום השדים?

"אנשים אוהבים עולם מסודר והגיוני, שהכול בשליטה, ולא אוהבים דברים מפחידים. חבל, זו החמצה. אם אתה מוותר על השדים שלך, אתה מאבד גם את המלאכים שלך, את כל הגישה לעולם הטרנסנדנטי של מלאכים ופיות". מה עוד נרוויח בעולם כזה, שנותן מקום לפנטזיה ולדמיון? נבואה.

"נבואה זה כוח המדמה. דמיון זה לא משהו שעושים מתוך שעמום. כשאדם מדמיין בקדושה, הוא יוצא מהעולם הזה, מגיע לעולמות עליונים ויכול לפגוש שם מלאכים ואפילו את הקב"ה. מי שיהיה רק שכלתן ולא יפתח את הכוח הזה לא יגיע". רט מזכיר את אגדת חז"ל במסכת סנהדרין על שחיטת יצר העבודה הזרה, כסיבה להיחלשות הכוח הזה. "יחד עם זה", הוא מסביר, "אבדה הנבואה. אלה שני צדדים של אותה מטבע. עבודה זרה זה הרבה דמיון, זה לראות את האלוקות בכל דבר. וכשאתה מסרס את זה אז גם הנבואה נחלשת".

ואתה חושב שהעולם או היהדות עברו תיקון מספיק גדול בשביל להחזיר את העולם ההוא, את היצר ההוא? אתה לא חושש שאנשים יגיעו שוב לעבודה זרה במקום לנבואה?

"לא. כי הבעיה היום היא לא עם עבודה זרה אלא עם אתאיזם. אנשים לא מאמינים ביותר מדי אלים אלא בפחות מדי אלים. צריך לקחת את המטוטלת לקצה הצד השני כדי לאזן. העבודה הזרה די נעקרה מן העולם".

כל העיסוק של רט בנושא הוא לא כדי שתצאו עכשיו החוצה לחצר ותחפשו שדון מתחבא בשיחים. הוא מבקש להסביר שהמציאות כפי שאנחנו מכירים בעיניים היא לא צורת הקיום היחידה. "גם אלוקים, להבדיל, קיים בצורה אחרת של קיום".

אתה משתמש בהכרה בעולם הפנטזיה כסולם לאמונה?

"קודם כול זו מציאות שצריך להכיר בה. לא נכון להתכחש לחלק מהמציאות. אבל זה שאני רוצה שאנשים יכירו בכך, זה לא בשביל שהם יאמינו בשדים. אם הם ייפתחו לזה, יהיה להם קל יותר להיפתח לאמונה בדברים אחרים. אני רוצה להרחיב את היכולת האמונית של אנשים מעבר ללוגי ולמצומצם. אני לא יכול לומר: הכול שטויות, תאמין באלוקים. אבל אז למה רק אלוקים? אני רוצה להרחיב את האמונה בעל-טבעי: מלאכים, שדים, פיות, לא משנה מה. בסוף אם תחתוך מכל זה את השדים, זה לא יהיה נורא. לפחות יישאר אלוקים. אם באים מצומצמים מראש, זו בעיה".

אני שומעת אותך מדבר ורואה בעיני רוחי אנשים שיאמרו שזו כפירה. או במילים אחרות, מה לכל הרוחות, השדים והפיות? תורה זו תורה.

"לא שמעתי ביקורת רצינית כזאת. הרב קוק אומר שכל דבר שאפשר לדמיין הוא בעצם קיים, במובן מסוים. הוא כותב שהישויות של הדמיון מחכות שנוציא אותן לפועל. אני לא סתם אומר דברים, אני מנסה לבסס אותם על מקורות של חוקרי מיתוסים, או להבדיל רבי נחמן והרב קוק. אז אם יש להם ביקורת עניינית זה בסדר, אבל סתם להגיד כפירה זה לא שייך".

"סירסו את הגברים במערב ועשו אותם רכרוכיים"

"ברגע האחרון, גילינו את מזימתו הערמומית של הדוקטור. את הנוסחה שהכין, שהופכת בני אדם למפלצות רצחניות ובלתי ניתנות לעצירה. את התוכנית שלו להגניב אותה למאגרי המים של העיר. מיהרנו להודיע על כך לרשויות. הדוקטור נורה למוות בידי השוטרים. כל מלאי הנוסחה הושמד. מיליוני בני אדם לא ייהפכו למפלצות. ועכשיו אין שום דבר שיגן עליהם מפני הפלישה שלנו" (מתוך דף הפייסבוק של משה רט).

מי שקורא את דף הפייסבוק העשיר של רט ימצא בו, לצד הגיגים פילוסופיים, גם סיפורי אימה קצרצרים שהוא כותב. אימה הוא בהחלט ז'אנר נוסף שחביב עליו, הכי לא צפוי לרב, דוקטור לפילוסופיה עטור זקן וארוך פאות.

"כשהייתי קטן נורא פחדתי מרוחות רפאים ערפדים וכאלה", הוא מסביר איך הגיע לתחום. "ניסו לעבוד עליי שהם לא קיימים. זה שקר חינוכי, אבל זה שקר. גם כילד לא האמנתי בזה. מכיוון שכל כך פחדתי מזה, התחלתי להתעניין בתחום. כשאתה יודע לקרוא לפחד שלך בשם, אתה שולט עליו. כך גם נמשכתי לראות סרטי אימה".

אגב, הוא לא אוהב את הסרטים הבוטים, אלא את האימה המתוחכמת יותר, המרומזת. אבל האלימות שנוכחת בסרטי הז'אנר הזה, כמו גם בסרטי פנטזיה, לא מפריעה לו. "אני לא חושב שזה יגרום לאדם נורמלי לעשות רע. מקסימום זה יעשה את האנשים קצת פחות רכרוכיים, לא יזיק להם להיות קצת יותר קשוחים". הוא גם לא נגד צפייה בסרטוני כריתת הראשים של דאעש. "זה לא משחית את הנפש. אם כבר, זה מראה לך שמלחמה היא לא משחק מגניב. זו באמת זוועה. אנשים מתפוצצים ואיברים עפים. אם אתה רוצה לחנך נגד מלחמה, אל תראה סרטים של רמבו אלא כאלה סרטים". וחוץ מזה, "לא צריך להיבהל אם רואים טיפת דם. זו הבעיה של גברים במערב שסירסו אותם והפכו אותם להיות רכרוכיים".

כך או כך, אי אפשר לחשוד בו שהכול הנאה צרופה. גם את האימה הוא רותם לאמונה, אלא מה. "פחד ואימה הם כמו מסלול עוקף שכל. אדם יכול להגיד שהוא רציונליסט ולא מאמין בכלום, אבל כשהוא ייקלע לסמטה חשוכה לבד בלילה, הוא ירגיש פתאום אחרת. פתאום הוא יקפוץ מכל רעש. בעומק של הלב, הפחד יכול להביא את האדם לאמונה. בספר 'הקדושה' מדבר הפילוסוף רודולף אוטו על כך שהחוויה הדתית הבסיסית ביותר של אברהם היא שאימה חשיכה נופלת עליו. כשהאימה מתרחשת בצורה הנכונה שלה, אפשר להתקרב לאמונה הדתית בצורה שלא הרגשת קודם".

רט מצטט את המשפט שאומרים בבית הכנסת ביום הדין: "תן פחדך על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת". הוא יודע שאנשים לא אוהבים לפחד, אבל גם לזה יש תפקיד. בימים אלה הוא כותב יחד עם יהודית כגן ספר פנטזיה-אימה, שמגולל את סיפורו של שוטר ספקן שמתחיל לחקור כל מיני תופעות מפחידות. "תוך כדי האימה והפחד, העולם שלו מתחיל להתערער. המחשבה זזה מאזור הנוחות. מישהו אמר פעם שאם תראה מולך ערפד אתה לא תושיט את ידך ל'מוצא המינים' של דארווין אלא לתנ"ך. זו עוד דרך להגיע לאמונה".

פרט לעיסוקים הלא קונבנציונליים שלו, הרב ד"ר רט – בנו של אבי רט – הוא גם אב לשמונה ותושב קרני שומרון, שמחלק את זמנו בין עבודה בתלמוד הישראלי, במכון ידעיה, בכתיבת ספרי הגות ובהוראה. הוא גדל בגבעת שמואל, למד בישיבת קריית הרצוג בבני ברק ואחר כך בקרני שומרון. רט עשה הסמכה לרבנות, תעודת הוראה ו-B.ED בחינוך, ואז הלך לאוניברסיטת בר אילן, שם למד לתואר שני ושלישי בפילוסופיה כללית. "ה-B.ED עשה לי חשק ללכת לאקדמיה. במהלך התואר הזה פגשתי אנשים עם המון ידע ועניין שהיו גם יראי שמיים. מאוד עניין אותי העולם הזה של השכלה כללית". בהתלבטות בין פילוסופיה כללית או יהודית הוא הכריע דווקא לכיוון הראשונה. "תחום מאוד מוזנח בציבור שלנו. רבים הולכים ללמוד מחשבת ישראל או תלמוד".

יש שיאמרו שלא טוב ללמוד פילוסופיה כללית באוניברסיטה.

"הסכנה האמיתית היא דווקא במדעי היהדות. כי אם פרידריך ניטשה אמר שאין אלוקים - אז הוא אמר וזה לא משפיע עליי. אבל אם מפרקים את הרמב"ם ואומרים כאן הוא הושפע מזה וכאן מזה, דברים שעושים באקדמיה, זה הרבה יותר מערער את האדם המאמין. הפילוסופיה הכללית נותנת לאנשים כלים לחשוב ולא מגיעה עם אג'נדה משלה. הלימודים נתנו לי הרבה, ובמקביל למדתי במכון הגבוה לתורה".

כמו שצוחקים על חרדים שהם מצטטים תנ"ך מהגמרא, יש תחושה שגם רבנים ציונים דתיים מצטטים פילוסופיה מתוך הרב קוק והרב סולובייצ'יק.

"כן, זה מאוד חסר. יש פילוסופיה אנליטית שמלמדת מושגים, איך לשאול שאלות נכונות, איך לבנות טיעונים, לוגיקה. יש שמכנים אותה חשיבה בהילוך איטי. לפעמים אדם שואל אותך שאלה ואתה מזהה במשפט שלו כשלים לוגיים. הוא יכול להגיד לך 'אני מאמין באלוקים' והוא לא יודע מה זה אני, מה זה מאמין ומה זה אלוקים. זה לא רק בציבור הדתי, אנשים מדברים איתך על מושגים אבל הם לא מבינים על מה הם מדברים".

אתה חושב שאם מחנכים ומחנכות ילמדו יותר פילוסופיה, החינוך של הדור יהיה אחר?

"אני חושב שצריך ללמד כמה קורסים באתיקה בסיסית. זה חשוב יותר מכמה משפטים בטריגונומטריה. כשיש דילמה אתית אנשים עונים בצורה אינטואיטיבית ולא מבוססת. אבל דילמות כאלה מלוות אותנו כל החיים, אז למה שלא יהיו לנו את הכלים לנתח אותן? אז יאמרו יש לנו הלכה. נכון, זה לא בא במקומה". לדעתו של רט, הכלים של האתיקה המודרנית יאפשרו לפרק טיעונים לא לוגיים של אתאיסטים ויעזרו לרבנים לבנות את הטיעונים שלהם בצורה נכונה. כרגע קורה שרבנים מעלים טיעונים ואתאיסטים מפרקים אותם משום שהם אינם בנויים נכון. "זו לא התפלספות סתם. אנחנו כל הזמן טוענים ומתווכחים וצריך לדעת איך לבנות טיעון ואיך להכריע. זה לא 'מה שמרגיש לי' או 'מה שמתחשק לי'. תעשה את זה בצורה הגיונית".