בשבע מהדורה דיגיטלית

לאן ממשיכים מכאן

שנתיים לאחר עלייתו לאוויר, על רקע ההתנגדות ששוב מרחפת מעליו מצד הממשלה, תאגיד השידור הציבורי 'כאן' עדיין מגשש את דרכו.

אסף משניות , י"ג בניסן תשע"ט

השיח לא עמוק יותר משל הערוצים המסחריים. חדשות הערב בכאן 11
השיח לא עמוק יותר משל הערוצים המסחריים. חדשות הערב בכאן 11
צילום: יוסי אלוני

הדיונים על הרכבת הקואליציה אומנם רק החלו, אבל עושה רושם שגם בסבב הנוכחי ייכנס למשא ומתן סעיף שקשור לשוק התקשורת בישראל. הסעיף המדובר הוא הכפפת תקציבו של תאגיד השידור הישראלי 'כאן' לדרג הפוליטי, כך שמדי שנה יוכלו חברי הכנסת לשנות את תקציבו לפי ראות עיניהם. ועיניהם של חברי הכנסת, במיוחד מטעם הליכוד, לא ממש אוהדות כלפי התאגיד.

בחודש הבא יציין התאגיד שנתיים למועד עלייתו לאוויר, אז החליף את רשות השידור ההיסטורית. קודם לכן ניסו פוליטיקאים שונים, ובראשם ראש הממשלה נתניהו, למנוע את שידוריו. ביולי 2014 נחקק חוק תאגיד השידור, בעקבות מסקנות ועדת לנדס שהמליצה לבטל את אגרת הטלוויזיה ולהחליף את רשות השידור בגוף חדש. אלא שתהליך פירוקה של רשות השידור הלך והתעכב, ובמקום שתתחלף במרץ 2015, התהליך נדחה ונדחה עד ל-15 במאי 2017. בדרך ניסה נתניהו לבטל את התאגיד פעמיים, פעם אחת בסוף 2016 ופעם אחת ימים ספורים לפני עלייתו הסופית. כוונתו של נתניהו הייתה לשקם את רשות השידור במקום להקים גוף חדש. מי שמנע מנתניהו לבטל את הקמת התאגיד הוא שר האוצר משה כחלון, שהטיל וטו על ההחלטה.

האירוויזיון עזר, אבל נגס בתקציב

גם לאחר שהחל האיגוד את שידוריו לא נפסקו האיומים על קיומו. באוקטובר 2017 ניסה אריה דרעי לסגור את התאגיד בטענה שבכסף שיתפנה, כ-750 מיליון שקלים, יהיה אפשר לממן העלאת קצבאות לנכים. כל זה כשבתווך נמצא איום הפיצול של חטיבת החדשות, שהיא עיקר תקציבו של התאגיד, לכדי חטיבה נפרדת. האיום הזה הוסר בעקבות ניצחונה של נטע ברזילי באירוויזיון בשנה שעברה, והתנאים של רשות השידור האירופית לאירוח האירוויזיון בישראל, ביניהם שהממשלה לא תתערב בתאגיד.

"האירוויזיון הציל את התאגיד", אומר אלכס כץ, עורך אתר התקשורת אייס. "הזכייה שינתה את הכול. בגלל שאיגוד השידור איים לקחת את האירוויזיון מישראל, ביבי ואחריו כל הממשלה התקפלו משורת האיומים על התאגיד. הם הבינו את הנכס התדמיתי שהאירוויזיון יוצר, במיוחד למדינה כמו ישראל שלא תמיד נהנית מיחסי ציבור נהדרים בעולם, ולכן הם הקפיאו את התוכניות שלהם לתאגיד. אבל לכל שבת יש מוצאי שבת, ומוצאי השבת של התאגיד מגיע בעוד ארבעה שבועות".

אלא שגם בנוגע לאירוח התחרות בישראל, הממשלה הערימה קשיים רבים. תקציב התחרות היה אמור לעמוד על 150 מיליון שקלים, ומיד לאחר הזכייה משרדי ממשלה רבים, ממשרד התרבות ועד למשרד התיירות, הודיעו שהם יממנו אותה. אולם לאט לאט התברר שאין לממשלה שום כוונה להעביר כספים לטובת התחרות. תקציבה צומצם ל-120 מיליון שקלים, שיצאו מכיסו של התאגיד. כל זאת בשונה ממה שהיה נהוג עד היום, כשהמדינות המארחות מימנו את רוב העלויות של התחרות. בתחילת השבוע התריע מנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ, שבגלל אי ההשתתפות של המדינה בעלויות, יכולת היצירה של התאגיד בעשור הקרוב תקטן ביותר מ-10 מיליון שקלים בשנה.

"הרבה מחלוקות היו בתוך התאגיד עצמו בנושא", אומר נתי טוקר, כתב התקשורת של עיתון דה-מרקר. "מצד אחד עמד קובלנץ, שלא רצה לממן את התחרות מכספי התאגיד, ומצד שני עמד יו"ר התאגיד גיל עומר, שבסופו של דבר החליט לממן את התחרות מכספי התאגיד".

"הטענה של אנשי הממשלה שיש לתאגיד מספיק כסף בשביל לממן את התחרות היא זריית חול בעיניים", אומר כץ. "יש בתאגיד כ-700 עובדים. זה תקציב שאי אפשר לשחק איתו, כך שחלק ניכר מהתקציב כבר 'צבוע' לצורך כך. כלומר, הכסף הזה יילקח מתקציבי ההפקות. צריך לזכור, האירוויזיון הוא לא אירוע של התאגיד, הוא אירוע של המדינה שתורם לישראל בהרבה מישורים". טוקר מסכים: "אי אפשר לרצות שאיכות החדשות והתוכניות תשתפר ותעלה, בזמן שדורשים מהאיגוד לממן בעצמו פרויקט ענק כמו התחרות".

בינתיים האיום לפצל מחדש את תאגיד החדשות ירד לחלוטין מהפרק, לאחר שבג"ץ קבע שאין שום הצדקה לפיצול חטיבת החדשות לתאגיד עצמאי שישדר בפלטפורמה של תאגיד כאן. יש לציין שכל מערכות החדשות בטלוויזיה בישראל מתפקדות כחברות עצמאיות, אלא שהסיבה לכך נובעת מהמבנה של הערוצים המסחריים. "המטרה הייתה למנוע 'מסחרה' ולאפשר חופש עיתונאי נרחב יותר לחברות החדשות המסחריות", אומר כץ. "הבעלים של הערוצים השונים הם אנשי עסקים שיש להם הרבה מאוד עסקים, והעובדה שלכל חברת חדשות יש דירקטוריון עצמאי מאפשרת לחדשות יכולת לעבוד. הבאג הזה לא קיים בתאגיד, שכן הוא לא מושפע ממניעים מסחריים. מה גם שבכל מקרה התאגיד פועל בצורה דומה: 'כאן חדשות' היא חטיבה עצמאית שבראשה עומד ברוך שי, בעוד שבראשות התאגיד עצמו מכהן קובלנץ שרק לאחרונה נבחר לכהונה קבועה (עד חודש מרץ כיהן קובלנץ כמנכ"ל זמני, א"מ)".

עד כמה האיומים החוזרים ונשנים על קיומו של התאגיד מפריעים לעבודתו?

"אין כמו להוריד מישהו שאתה לא אוהב על הברכיים. למרר לו את החיים, להשפיל אותו, להתעלל בו. זה משהו שהרבה אנשים אוהבים, ובמיוחד פוליטיקאים שנהנים לעשות את זה לכל גופי התקשורת, ולא רק לתאגיד. אל תשכח מה הם עשו בזמנו לערוץ 10, ואיך הם איימו שנים על זכייניות ערוץ 2 שהם יפצלו אותן. כשיש ממשלה שקשה לה עם התקשורת, אלה התוצאות. אתה זוכר את המשפט המדהים של מירי רגב, 'מה שווה תאגיד אם אנחנו לא שולטים עליו'? זו המהות של התופעה. המחשבה של הפוליטיקאים היא שהתקשורת צריכה ללטף אותם, אבל זה לא תפקידה. היא צריכה להיות ביקורתית. הוגנת, אבל ביקורתית".

"רייטינג לא צריך לשחק תפקיד"

הדיון על המשך קיומו של תאגיד 'כאן', ובמיוחד על תקציבו הרחב, תלוי בשאלה מהו תפקידו של השידור הציבורי והאם התאגיד עומד ביעדים שהוצבו לו. "השידור הציבורי צריך להוות אלטרנטיבה מוחלטת לשוק הטלוויזיה המסחרי", אומר מוטי שקלאר, לשעבר יו"ר רשות השידור. "בעוד שוק הטלוויזיה המסחרי מכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר, השידור הציבורי צריך לשאוף למשוך את כולם למעלה. הוא צריך לעצב את השיח ולהיות הארכיון של החברה הישראלית. האלמנט הבידורי, זה שמעצב את השידורים המסחריים. הוא לא אמור להיכנס למכלול השיקולים שלו".

אבל בזה אנשים לא צופים, מה שהופך אותו ללא רלוונטי.

"שיקולי רייטינג לא משחקים תפקיד בשידור ציבורי. בכל העולם, למעט בריטניה ועוד כמה מדינות בודדות, השידור הציבורי משיג פחות רייטינג מאשר שידור מסחרי, במיוחד בארצות הברית. פרט לכך, אני לא חושב שלא יצפו בתוכניות כאלה. התוכניות שלו אמורות לעסוק בחברה הישראלית, בהיסטוריה שלה, בחלקים השונים המרכיבים אותה, ויש לזה קהל. בכל העולם לוקחים את יצירות האומנות הספרותיות המיוחדות לכל מדינה ומעבדים אותן לסדרות, ויש לזה רייטינג לא רע. זה מה שהתאגיד צריך לעשות. הוא צריך להיות הארכיון של התרבות הישראלית, כך שבעוד מאה שנה ימשיכו לרצות לראות את התכנים שלו".

והתאגיד, לפי נקודת מבטך, עומד בדרישות האלה?

"תלוי מתי. יש תוכניות שבהחלט עונות להגדרה, כמו סדרות דוקו שונות שמספרות את ההיסטוריה של המדינה וכן הלאה, אבל יש גם הרבה מאוד תוכניות שמנסות לחקות את ערוץ 12, רק עם טיפה יותר איכות. הדבר החמור ביותר הוא בתחום האקטואליה והחדשות: אין כיום הבדל בין החדשות של התאגיד לכל מערכת חדשות אחרת. הן משדרות אותו דבר בדיוק, ובשביל זה אני לא צריך אותו".

אז איך צריכות להיראות החדשות של התאגיד?

"הן הפכו למעין תוכניות בידור. במקום לתווך את המורכבות של המציאות על שלל רבדיה והמנעד הרחב שלה, כל חברות החדשות מצמצמות את החדשות לשחור ולבן, כמו בתוכניות בידור. זה גם מה שעושה התאגיד. אחרי זה אנחנו מתפלאים מדוע גם בבחירות לא מדברים פה על רעיונות ומורכבויות. כשאתה מחנך את הציבור לחשיבה רדודה, אתה לא יכול לצפות ממנו אחר כך לדון לעומקם של נושאים. בשביל זה החדשות צריכות לעסוק בנושאים בעלי משמעות גדולה יותר, ומזוויות רבות. אני מצפה שהשידור הציבורי ייקח נושאים כמו הדתה במערכת החינוך, או דו"ח בריק ומוכנות הצבא, ויבדוק אותם מכל הזוויות הקשורות בנושא, לא רק 'זה טוב, זה רע'. זה מקומן של סדרות התחקירים בחדשות".

אבל זה קורה, ולא רק בתאגיד. כל הערוצים עושים שילוב של האקטואליה היומיומית מחד, עם סדרות תחקירים וכתבות עומק מאידך.

"בדרך כלל בתפיסת עולמי אני מאמין בגם וגם, אבל בנושא הזה לא. אני מאמין שהשידור הציבורי צריך להיות שונה לחלוטין ממה שהוא כיום".

הדתיים – השפעה או קישוט

במהלך הכהונה האחרונה עלתה הצעתו של שר התקשורת היוצא, איוב קרא, שכללה סגירה של תאגיד השידור מחד, ומנגד פתיחתה של קרן הפקות ציבוריות שתממן תוכניות איכות ויצירה ישראלית. שקלאר עצמו תומך בגישה, עם שינויים קלים. "בעיקרון זה רעיון לא רע, וגם הצעתי רעיון דומה בזמנו לגלעד ארדן כשהוא היה שר התקשורת. הרעיון הוא לייצר סוג של מאצ'ינג (מימון על ידי שני גופים, כשכל צד מממן חלק בפרויקט – א"מ). הגוף המסחרי ישדר ראשון, ואחרי זה התאגיד ישדר בשידור חוזר. זה מחזיר אותנו לרעיון שהתאגיד הוא למעשה הארכיון התרבותי של המדינה. זה אמור להיות תפקידו".

ההצעה של קרא זכתה להתנגדות מקיר לקיר. "פירוש הדבר הוא סגירת מהדורת חדשות, כלומר פחות עיתונות חוקרת ופחות קולות שיישמעו בחברה הישראלית", אומר טוקר. "אתה פותח את התאגיד היום, ואתה רואה שיש שם הרבה יותר ייצוג לאוכלוסיות שונות, גם ביחס לרשות השידור וגם ביחס לטלוויזיה המסחרית. זה לא מושלם עדיין, כי לא תמצא למשל הרבה נשים בעמדות מפתח, אבל זה הרבה יותר טוב. זה הערוץ היחיד שברצועת האקטואליה שלו יש מגישים דתיים ימניים, קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל. אם תשווה לערוצים אחרים, תראה שמדובר באותן דעות כל הזמן. יש לך את רפי רשף, עודד בן עמי, אמנון לוי, יעקב אילון, אודי סגל. זה לא באמת גיוון. בתאגיד זה שונה. גם בחדשות עצמן, פתאום אתה רואה כתבים חרדים על המסך, וכך גם ברדיו. הוא הרבה יותר מגוון משאר הערוצים, אבל יחד עם זה יש לו עוד דרך ארוכה לעבור בנושא, גם במספר וגם במהות".

למה אתה מתכוון כשאתה אומר "במהות"?

"השאלה שתמיד צריך לשאול היא האם הדתיים שעל המסך גם מעצבים את השיח והשידור, או שהם שם רק כדי לסמן וי".

"אין ספק שהיום התאגיד הוא גוף השידור הכי פלורליסטי שיש בישראל", מוסיף כץ. "אלה קולות שבמשך שנים לא נשמעו בתקשורת, ובלי שידור ציבורי גם לא ישמעו אותם. אסור לחזור אחורה למצב הזה. זאת גם הסיבה שאני חושש מכך שערוץ 20 ייסגר. אם התאגיד לא יישאר, יהיו לנו שתי מהדורות מסחריות שבתכל'ס אין כמעט הבדל ביניהן. זה לא מצב בריא".

"לא ערוץ להעביר מולו את הערב"

החשיבות של השידור הציבורי לא מתחילה ונגמרת בגיוון הקולות במערכת החדשות. העובדה שהתאגיד נטול שיקולים מסחריים וגורמי עניין שונים מאפשרת לו לשדר תכנים שערוצים אחרים פשוט לא נוגעים בהם. "יש כל כך הרבה תכנים שבלי התאגיד פשוט לא היו משודרים", אומר כץ. "קח למשל את הסדרה 'ימי בגין', שהסתיימה בשבוע שעבר. איזה ערוץ בדיוק היה משדר דבר כזה? אף אחד. או את 'מעברות', שנתנה תשובה ותמונה רחבה יותר מ'סלאח פה זה ארץ ישראל' של רשת. אל תשכח ש'סלאח' היא החריג בסיפור. לרוב זה לא מגיע לשידור מסחרי, ולא תמיד בגלל שאין לזה צופים. לפני כמה שנים עשה מיקי רוזנטל את הסדרה שלו 'שיטת השקשוקה'. הוא עבר דרך כל הערוצים – 10, 2 וערוצי הדוקו בכבלים – ואף אחד לא היה מוכן לשדר את הסדרה. היא פשוט עסקה בנושאים שהפריעו לבעלי המניות בערוצים האלה. היחיד שהסכים לשדר את הסרט הזה היה ערוץ 1, וההשפעה של הסרט הייתה בלתי נתפסת. זה מראה לך את החשיבות של השידור הציבורי".

התוכניות שכץ מדבר עליהן הן רק חלק מתחקירים וסרטים שהתאגיד שידר מהקמתו, ויצרו באזז סביבם. מעל כולם נמצא תחקיר 'זמן אמת' שהוביל לזיכויו של נאשם ברצח. פרט לכך, תוכניות כמו 'פגישה', 'סליחה על השאלה', 'יוצאים מהכלל', 'שטח הפקר', 'יחידה מעורבת' ועוד יצרו באזז ציבורי נרחב, רשמו מאות אלפי צפיות ביוטיוב וחלקן אף זכו בפרסי האקדמיה לטלוויזיה.

"אין ספק שהתכנים של התאגיד טובים", אומר טוקר. "זה מתבטא בהרבה מישורים, ובשורה התחתונה יש תוכניות לא רעות בכלל. אבל הוא לא נתפס כפלטפורמה שידורית. הוא עוד לא הצליח לבנות חטיבת חדשות חזקה שמושכת קהל ושידורי פריים טיים חזקים. הוא עוד רחוק מזה. יש לו תוכניות טובות, אבל אנשים לא רואים בו ערוץ לשבת מולו ולהעביר את הערב. זאת הבעיה שלו".

התאגיד בשלב זה הוא הצלחה או כישלון?

"איפשהו באמצע. אם אתה משווה אותו לרשות השידור, זה לא כוחות בכלל. מדובר בגוף עם הרבה יותר שקיפות, הרבה יותר רלוונטיות, הרבה יותר תכנים, בהרבה פחות כסף. רבע מיליארד שקלים פחות. אבל האם הוא במקום שבו הוא צריך להיות? בוודאי שלא. יש לו עוד דרך ארוכה לשם, וגם מנהליו יודעים את זה ומנסים לעשות שינויים כל הזמן".

"אסור לשכוח שמדובר בערוץ צעיר, שקם רק לפני שנתיים על חורבות של ערוץ כושל בכל קנה מידה", מוסיף כץ. "אתה לא משנה הרגלי צפייה שקבועים בחברה הישראלית כבר שנים. איוב קרא דיבר על כך שהערוץ יביא 15-10 אחוזי רייטינג, אבל הרייטינג שיש כיום לערוץ הוא כפול ממה שרשות השידור השיגה, והוא מצליח לצבור עוד ועוד קהלים. התחקירים והדוקו שלו זוכים לא פעם לנתונים יפים מאוד. גם תוכניות הסאטירה 'עד כאן' ו'פעם בשבוע' רושמות רייטינג לא רע בכלל, וגם תכנים בידוריים כמו השעשועון 'המרדף' ומשחקי הכדורגל מביאים נתונים מאוד יפים. אנחנו גם בעידן שכל הערוצים סובלים מירידה ברייטינג והוא היחיד שעולה. אי אפשר לסכם אותו אחרי שנתיים. זה לא הוגן, מה גם שאתה רואה את תהליך ההתקדמות. צריך להבין, רק לפני חודשים ספורים הוא סוף סוף העלה לוח שידורים מסודר. זה לוקח זמן".

"התאגיד כרגע מעצב את עצמו", מסכם שקלאר, "כמו כל גוף שנמצא בצעדיו הראשונים. זה בסדר וזה הגיוני וצריך לתת לו את השקט והזמן לבנות את עצמו. אי אפשר להלך עליו אימים כל הזמן, צריך לתת לו זמן".