"מדוע דווקא תכלת? שואל ברעדה, ושמיים תכולים נקרעים"

אוריין כהן, תלמידת כיתה י"ב ב''אור תורה" בירושלים, תיארה את המסע שלה לפולין בשיר שכתבה.

ערוץ 7 , כ"ו בניסן תשע"ט

מסע לפולין. ארכיון
מסע לפולין. ארכיון
צילום: פלאש 90

רבות נכתב בימים האחרונים על פרויקט 'הסטורי של אווה', שעורר את השאלה כיצד מנגישים את השואה לצעירים. הדעות חלוקות, אבל על דבר אחד אין מחלוקת – חייבים לזכור ולספר. השאלה שעומדת בעינה היא הדרך בה עלינו לעשות זאת.

אוריין כהן, תלמידת כיתה י"ב במדרשה התיכונית "אור תורה" מבית רשת אור תורה סטון, בשכונת רמות שבירושלים, בחרה לזכור בדרך יצירתית אחרת, ולתאר את המסע שלה לפולין בשיר.

את השיר הגישה לתחרות 'שורה ראשונה' של החמ"ד לכותבים צעירים הסתיימה כבר לפני מספר שבועות ואף זכתה באחד המקומות הראשונים, אבל במיוחד בימים אלו, הוא מהדהד בלב.

"את השיר כתבתי לאחר ביקור במחנה ההשמדה מיידנק שבפולין", מספרת כהן. "אחת התמונות שהכי תפסה אותי במיידנק ובמסע בכלל הוא צבע התכלת של גז הציקלון B, שחרט את חותמו על קירות התאים".

גיבור השיר הוא ילד בשם מרדכי, אשר נושא עמו את כל העם היהודי. מרדכי מסמל את כל אותם היהודים שנתלשו ממשפחותיהם, שהובלו יחפים בקור אל מותם. יהודים שאיבדו את השמחה, האור והתקווה בתוך מציאות של חושך וכאב.

"בכניסה לאחד הצריפים במיידנק נמצאת כיכר השושנים. יוכי, המדריכה שהייתה לנו במסע לפולין, סיפרה על יהודים שהשאירו עקבות אדומות מדם רגליהם הפצועות על השלג הצחור שכיסה את הכיכר. על אותן עקבות אמר אחד החיילים הנאצים לחברו 'תסתכל אילו שושנים יפות', ומכאן שם הכיכר". גם בשיר, מרדכי נכנס למיידנק ומצייר בכאב שושנים. השושנים הללו, שדוקרות את ליבו מסמלות הן את כאבו הפרטי, הפיזי והנפשי של מרדכי והן את משא העבר של העם היהודי כולו הטמון בו.

בהסבר על השיר מוסיפה כהן כי לצבע התכלת יש משמעות עמוקה ביהדות. "צבע התכלת שנמצא בציצית מזכיר לאדם שהוא חלק ממשהו רחב יותר, שהוא לא לבד בעולם. הציצית מכוונת את האדם לעשיית טוב, מזכירה לו את שורשי האמונה". כהן מסבירה כי ניסתה לתאר את החיבור החזק הזה בין העוצמה של צבע התכלת ביהדות ובין האובדן המזעזע שחווה העם היהודי בשואה: "כשחשבתי על צבע התכלת ועל המשמעות שלו ביהדות נזכרתי במרדכי היהודי ובתכלת שלבש".

מרדכי גיבור השיר מצייר את שושניו הכואבות שלו, אך נושא בתוכו גם את שושנת יעקב שמתחבאת עמוק בין החוחים. "שושנת העם היהודי שפורחת גם כשסביבה הכל קוצים. מרדכי נדקר. כואב לו וחשוך. הוא רוצה להגיע לתכלת, לטוב ולאמונה, ועם תחושות אלו הוא נכנס אל תוך צריפי ההשמדה. נפשו בוכה על קרוביו שלא איתו עוד. הוא פושט את בגדיו, נכנס אל תא המוות ונחנק מגז ההשמדה. הוא זועק למרומים ואחיו זועקים עמו. מרדכי יוצא מלפני מלך מלכי המלכים בלבוש מלכות של מלאכים. הוא עומד, דמעות בעיניו, ושואל על התכלת, על התכלית. הוא בוכה על כל אותן שושנים שרק רצו לפרוח, ושואל איך יתכן ששושנים רבות כ"כ נקטפו בין הקירות התכולים?"

מיכל גרושקו, מנהלת המדרשה התיכונית: "אשרינו שזכינו לחיות בדור תקומה שזוכר את עברו, שעולם הספרים היהודי הוא מקור ההשראה שלו, שיודע לחבר בין אדם שמים וארץ עבר הווה ועתיד. מודות על הזכות לחנך תלמידות כאוריין בדור כזה".

מילות השיר:

כְּבָר שָׁכַח הוּא מָהֵן אוֹרָה וְשִׂמְחָה

וְתִקְוָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר

רַגְלָיו בִּכְאֵב מְצַיְּרוֹת שׁוֹשַׁנִּים

וְלִבּוֹ הַקָּטָן נִדְקָר

נִכְנָס מָרְדְּכַי וּפוֹשֵׁט אֶת בְּגָדָיו

וּבוֹכֶה עַל אֶחָיו וְאִמּוֹ

נֶחְנָק מָרְדְּכַי, וְזוֹעֵק לַמְּרוֹמִים

וְאֶחָיו זוֹעֲקִים עִמּוֹ

דּוֹמֵם מָרְדְּכַי, דּוֹמְמִים גַּם אֶחָיו

דּוֹמְמִים הַקִּירוֹת הַתְּכֻלִּים

וְיוֹצֵא מָרְדְּכַי מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ

בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת - מַלְאָכִים

עוֹמֵד מָרְדְּכַי, דְּמָעוֹת בְּעֵינָיו

פּוֹנֶה אֶל רִבּוֹן עוֹלָמִים

מַדּוּעַ דַּוְקָא תְּכֵלֶת? שׁוֹאֵל בִּרְעָדָה

וְשָׁמַיִם תְּכֻלִּים נִקְרָעִים