מסע יח"צנות בעייתי לטיהורו של קסטנר

חוקר השואה ד"ר בועז כהן מבקר את היח"צנות העיתונאית המבקשת לטהר את שמו של קסטנר תוך התעלמות מהשאלות הכבדות סביב פועלו.

שמעון כהן , כ"ו בניסן תשע"ט

מחנה אושוויץ בשלג
מחנה אושוויץ בשלג
צילום: יצחק הררי, פלאש 90

חברת הכנסת מירב מיכאלי, נכדתו של ד"ר ישראל קסטנר, פרסמה שוב, גם השנה, דברי ביקורת על המאשימים את סבה ב"הרדמת" יהודי הונגריה מהצורר הנאצי המתקרב וקבעה כי סבה הוא גיבור שעשה רבות להצלתם של אלפי יהודים.

ברוח זו פורסמו בימים האחרונים עדויות ותיעודים של יהודים נוספים שניצלו בעקבות פעולותיו של קסטנר כחיזוק לדבריה של מיכאלי.

ביומן ערוץ 7 התייחס לסוגיה ד"ר בעז כהן, ראש התוכנית ללימודי השואה באקדמית גליל מערבי, וכבר בראשית הדברים הוא מבהיר כי עיקר ביקורתו היא כלפי הכתבה היח"צנית שביקשה להאדיר ולטהר את שמו של קסטנר מבלי ללמוד ולהכיר את הפרטים לעומקם. "אני שמח על כל אחד שניצל וגם זה שחשוב לנכדה לטהר את שמו של הסבא שלה זה מובן, אבל כשכתב מפרסם כתבת יחסי ציבור בלי ללמוד את הנושא ובלי לחקור קצת ובלי לבדוק את המחקים ואת טענות המוסריות שהועלו ועליהן נאמר שהוא מכר את נשמתו לשטן. העובדה שיש התעלמות כזו היא מקוממת".

על מבצע ההצלה שכן עשה קסטנר מדגיש ד"ר כהן כי "הדבר היחיד שניתן לומר הוא שהרכבת עם 1600 איש שקסטנר הציל היא ההצלה הוודאית היחידה שיש לנו מקסטנר. כל השאר אלו דברים שקסטנר אמר שבגללו הם קרו, אבל לא ברור לדוגמא האם יהודים נשלחו לוינה במקום לאושביץ כי קסטנר דרש את זה או שהאמת היא שראש עירית וינה דרש עובדי כפייה לשירותים המושבתים שלו, וזו האמת שהתבררה במחקר,.

"עוד לפני הכיבוש הגרמני קסטנר הציל יהודים כאחד ממנהיגי ועד ההצלה. יש לו זכויות והיו לו כוונות טובות בוודאי", מדגיש ד"ר כהן התובע לבחון את דמותו של קסטנר על מכלול הצדדים שבה: "הנקודה העיקרית שעליה המחלוקת ההיסטורית היא הנקודה שעליה אייכמן התבטא בהמשך כי הוא עקב אחרי משפט קסטנר מארגנטינה: ברור שקסטנר ידע לאן הולכים המשלוחים ולא סיפר את זה לאנשי ערי השדה שיכלו להימלט. זה לא אומר שניתן היה למנוע את השמדת יהדות הונגריה אבל הרבה אנשים יכלו להימלט. קסטנר דוחק בתנועות הנוער הציוניות שלא להבריח אנשים ליגוסלביה ומקומות נוספים כי זה ייצא רע מול הגרמנים כי הוא משוכנע שיביא להצלת אלפים. בשורה התחתונה מאות אלפים הלכו למוות ומי שיכול היה להינצל לא עשה זאת כי האדם היחיד שיכול היה להזהיר לא דיבר, ואני לא אומר שבטוח שהיו מקשיבים לו ובטוח שהיו בורחים אבל זו העובדה".

"יש חוקרים שטוענים שהייתה לו שאיפה להצלה גדולה אבל הוא הפך לשבוי של הגרמנים, שהרכבת שהייתה אמורה להגיע לשווייץ חיכתה שישה חודשים בברגן-בלזן וכך הוא הפך לבן ערובה של הגרמנים כדי שהוא לא ידבר. אני לא שופט כאן אבל אני אומר שאי אפשר לכתוב על כך בצורה של יחסי ציבור. יש כאן סוגיות כבדות משקל של סוגיות מוסריות של חיים ומוות".

מוסיף ד"ר כהן ומתייחס לפרק העדות למען הנאצים, סוגיה שאותה חקר ועליה פרסם את מחקרו: "הוא מגיע לנירנברג כמומחה להשמדת יהודי הונגריה. הוא מוזמן על ידי בית הדין ובשני הביקורים שלו שם הוא מתערב 7 פעמים למען ארבעה פושעים נאציים ונותן עדויות אופי, חלקן בשם הסוכנות היהודית. יש לכך הרב הסברים, החל מכך שזה היה משרת את הישוב שרצה מהם משהו, דרך זה שהוא היה חייב להם והם לחצו אותו ועוד. יש דעות שונות אבל אי אפשר שלא לדבר על כך. מהארכיון שלו עצמו אנחנו יודעים שבתקופה שהם אסורים הוא מתכתב איתם, דואג שישלחו להם חבילות ומבטיח שיעזור להם במשפט. זה לא יאומן והעובדה שכתב מוציא כתבה כזו מתחת ידיו זה מדאיג מאוד".

ד"ר כהן לא מקבל את ההערכה לפיה הכתבה המדוברת פורסמה כמענה להכתמת שמו של קסטנר הנמשכת מזה עשרות שנים. "בשיח הציבורי ובאקדמיה קשה מאוד לכתוב נגד קסטנר. כשרוצים לכתוב ספר או מאמר מקובל לטהר את קסטנר באקדמיה הישראלית ובשיח הציבורי הישראלי. בעיניהם הוא גיבור ורק השאלה מתי ההמונים ישוכנעו בכך, אבל ישנם הרבה מחקרים שמטילים סימני שאלה גדולים על כך ולטייח את זה בצורה כזו זה נורא לדעתי".

בדבריו מזכיר כהן כי בעוד בקמפיין 'מי-טו' "מדברים על עבירות שנעשו לפני כמה שנים ומורידים אנשים מגדולתם, אבל אצל קסטנר זה לא מקרה חד פעמי ויש שאלה מאוד קשה סביבו. יש הרבה ניצולי שואה מהונגריה שיש להם מה לומר על כך. חוקר בריטי אמר פעם 'אם אתה רוצה לטייח את קסטנר אתה חייב להתעלם מעדויות הניצולים שלא היו ברכבת'. אני לא שופט אבל אי אפשר לספר חצי סיפור בסוגיה כואבת כל כך בהיסטוריה של העם היהודי".