חופש שתיקה אקדמי

המוסדות האקדמיים בארץ מתגאים בחופש המחשבתי, אולם סקר שנערך באונ' העברית מעלה שסטודנטים רבים חוששים להביע את דעתם בפני מרצים.

יוסף ארנפלד , כ"ז בניסן תשע"ט

סטודנטים באוניברסיטה העברית (למצולמים אין קשר לכתבה)
סטודנטים באוניברסיטה העברית (למצולמים אין קשר לכתבה)
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

לפני ארבעה חודשים סערו הרוחות סביב האוניברסיטה העברית בירושלים, כאשר ד"ר קרולה הילפריך, מרצה בחוג לספרות באוניברסיטה, הוקלטה כשאמרה לסטודנטית עתודאית: "את לא יכולה לבקש שיתייחסו אלייך כאזרחית כשאת מבקשת להיות במדים. את חיילת בצבא של ישראל ויתייחסו אלייך בהתאם". כעת מתברר שמדובר בקצה-קרחון של התופעה. בעוד מוסד אקדמי חורט על דגלו לכאורה חופש מחשבתי ופתיחות, מתברר שהמצב בו רחוק מלהיות כזה.

תוצאות משאל פוליטי שערך שמואל מוניץ בעבור 'פי האתון', עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, מציגות נתונים מטרידים במיוחד. מתברר כי סטודנטים רבים באוניברסיטה חוששים להתבטא בנושאים פוליטיים בשעות הלימודים. במסגרת משאל אינטרנטי שהופץ בקרב הסטודנטים, הם נשאלו האם הם מרגישים בנוח להביע את עמדותיהם הפוליטיות במהלך השיעורים באוניברסיטה. מבין 470 המשתתפים, רק 32 אחוזים השיבו שהם מרגישים בנוח "במידה רבה". 39.4 אחוזים ענו "במידה מועטה", ואילו 28.6 אחוזים כלל לא מרגישים בנוח להשמיע את דעותיהם בשיעורים.

פילוח מעמיק יותר של המשאל מגלה כי סטודנטים שהגדירו את עצמם כימניים, חוששים עוד יותר להביע את דעותיהם הפוליטיות באוניברסיטה, הרבה מעבר לסטודנטים שמאלנים. כ-42 אחוזים מהסטודנטים הימניים כלל לא מרגישים בנוח להשמיע דעה פוליטית במהלך השיעורים, בעוד אצל סטודנטים מהצד השמאלי, רק 19.6 אחוזים. לא זו בלבד, אלא ש-51.9 אחוזים מהסטודנטים הימניים העידו שהם היססו להביע דעה בנושא פוליטי מול מרצה בשיעור מחשש שהציון שלהם בקורס עלול להיפגע, לעומת 21.6 אחוזים בקרב הסטודנטים הנמנים על מחנה השמאל.

"זה לא מדגם מייצג במובן המדעי", מבהיר מוניץ, "אבל קשה להסתיר פערים כל כך גדולים ומשמעותיים בין אוכלוסיות שונות. התוצאות לא הפתיעו אותי בכלל. אמנם יש רוב סטודנטים לשמאל, אבל לא רוב גדול והרבה פחות מאשר בעבר. הנתונים מצביעים על כך שימניים אימצו דפוסי התנהגות של מיעוט באוניברסיטה. יש עדויות של סטודנטים על מרצים שמשרים בשיעורים אווירה בה לא נעים להשמיע עמדות מסוימות. מאידך, יכול להיות שפשוט קשה יותר ומצריך עוצמות נפשיות להביע דעת מיעוט במקום מסוים, מאשר את דעת הרוב. לכן גם סטודנטים ערבים חוששים יותר מאשר יהודים.

"בשורה התחתונה מאות סטודנטים, ולא רק ימניים, מפחדים להשמיע את דעתם באוניברסיטה, אז יש כאן בעיה", הוא קובע. "אף סטודנט לא צריך לחשוש להביע דעה בשיעור מחשש שמרצה יפגע לו בציון. קרוב לשליש מהמשתתפים אמרו שהם אכן חוששים. גם אם החשש לא מספיק מבוסס, בכל אופן זה נתון מטריד. בסופו של דבר, האחריות של כל אחד של מרצים היא שתהיה אווירה נעימה ושלא תהיה דה-לגיטימציה לדעות מסוימות, בין אם אלו דעות שמרניות וימניות ולבין אם זו דעה שמתנגדת ללחימה בעזה".

חוששים מתיוג

אם צריך לשרטט על פי הממוצעים את הסטודנט הטיפוסי שיש לו את מידת הביטחון הגבוהה ביותר להתבטא, מדובר בגבר-יהודי-חילוני-שמאלני. "בתחומי לימוד שבהם יש באופן טבעי עיסוק בנושאים פוליטיים, כמו משפטים, מדע המדינה ויחסים בינלאומיים, מידת החשש של סטודנטים ימניים עולה לעומת השאר. שמחתי לשמוע את הרקטור אומר שהממצאים מדאיגים והאוניברסיטה תפעל להפיק לקחים", מוסיף מוניץ.

"התחושה שעדיף להישאר בשקט מתחילה כבר אצל סטודנטים בשנה א'", מעידה על עצמה יובל ברמי, סטודנטית שנה ב' למדעי המדינה והמזרח התיכון, וראש תא 'אם תרצו' באוניברסיטה העברית. "קבלתי סוג של אזהרה מחברים ותיקים, שהמליצו לי לשמור את הדעות שלי בצד כדי לא להסתבך. יש תחושה כללית גם בכיתה וגם במסדרונות שאם תגיד את הדעה האישית שלך והיא לא תהיה מקובלת, הרבה פעמים זה עלול לפגוע בך".

אישוש לאזהרות הללו, היא קבלה מיד אחרי המקרה של ד"ר הילפריך. "הפקולטה למדעי הרוח הוציאה הודעה שהיא מתנגדת לכל העליהום שנעשה למרצה, וטענה שסטודנטים התנהגו בצורה תוקפנית ואלימה, מה שלא היה מעולם", היא מתארת. "זה אפילו לא עניין של ימין ושמאל, אבל איכשהו זה נתפס כימין. אם הפקולטה מוציאה הודעה כזו, זה נותן תחושה מאוד לא נעימה בתוך הקמפוס. מרצים לא מנסים באמת לקיים דיון פתוח בכיתות וגם הדיקן, הרקטור וההנהלה, לא מנסים לפתח דיון אמיתי ולהגן על סטודנטים שלא מספיק בטוחים להביע את הדעה שלהם. גם אם זו רק תחושה, מדובר בכמות גדולה של סטודנטים, שגם אם לא מסכימים אתם, אי אפשר להתעלם מהם".

דוד קוזלובסקי, סטודנט לכלכלה ופילוסופיה שנה ב' וחבר בתא לביא, מחזק את דבריה של ברמי ומתאר שבאמצע שיעור מרצה יכול לפנות לפתע אל סטודנט שמתויג כימני ולהתקיל אותו בשאלות אקטואליות מתגרות, מה שלא קורה אצל בעלי עמדות שמאליות. "זו אחד הסיבות שסטודנטים רבים חוששים להיות מתויגים. גם במבחנים, סטודנטים רבים מעדיפים שלא לחשוף את הדעה האמיתית שלהם, כי מעריכים שבמידה ויביעו דעה ימנית, יורידו להם מהציון. במקרים מובהקים, הצטברו אצל פרופ' אסא כשר לא מעט תלונות בנושא. אבל רוב המקרים הם בתחום האפור: מרצה יכול לכתוב שהדעה לא מבוססת מספיק ואין לסטודנט דרך להוכיח שמדובר בהתנכלות".

לזכותם של המרצים, טוען קוזלובסקי שהם אפילו לא עושים זאת בכוונה. "בעיניהם, דעה ימנית היא באמת פחות מבוססת. רוב המרצים הם שמאלנים ואם מישהו מביע את הדעה שלהם, הם מתחברים באופן אוטומטי למה שהוא כתב, גם אם זה לא מנומק כדבעי. מבחינתם בכלל לא צריך לנמק, כי ברור להם שזו האמת. לעומת זאת, סטודנט אחר, ינמק באריכות ובטוב טעם, אך לא יזכה למלוא הנקודות, כי המרצים מחזיקים בדעות אחרות ואותם זה לא משכנע".

גם את מתן פלג, יו"ר 'אם תרצו', תוצאות הסקר לא ממש מפתיעות. להפך. הם רק נותנות גושפנקה לטענות שלהם כלפי המתרחש באקדמיה בשנים האחרונות ובפרט באוניברסיטה העברית בירושלים. "העובדה שהמבצר האקדמי הפך למבצר לטשטוש היהדות והלאומיות, עכשיו גם מגובה בסקרים שערך עיתון פנימי ואי אפשר להכחיש את זה. מעבר לכך שהאוניברסיטה נחשפה במלוא מערומיה בעניין הזה, צריך לערוך בדק בית ולמצוא את האשם. לא יכול להיות שסטודנטים לאומיים יחששו לומר את דעתם או ירגישו רע עם עצמם במרחב האקדמי, בו הדעות אמורות להיות הכי רב-גוניות".

פגיעה במרחב האינטלקטואלי

אל הקו החם של 'אם תרצו', כמו גם אל הפעילים, מגיעות לא מעט תלונות של סטודנטים שמציירות תמונת מצב עגומה. "זה יכול להיות תלונה על מרצה שהעליב אותם, סטודנט שחושש לעדכן על יציאה למילואים ומתלבט כיצד לומר זאת למרצה, סטודנט מרגיש לא בנוח להסתובב עם כיפה בקמפוס, או רבים המחביאים את הדעות הלאומיות שלהם. חלק מהדברים אנחנו מצליחים לפתור בייעוץ והכוונה, לא כל דבר מגיע לתקשורת".

פלג מסכים שמדובר בתופעה רוחבית לכל עולם האקדמיה בישראל. "אם יש דעה ביקורתית, באקדמיה צריך להרגיש בנוח לומר אותה. לכן בכל העולם המערבי יש ביקורת על המדינה, כולל מחקרים שעלולים לחשוף את המדינה במערומיה, זה בסדר גמור. אבל לקדש את הספק ואת הביקורת, ומצד שני להשתיק כל מי שרואה את חצי הכוס המלאה, זאת כבר לא אקדמיה".

"בראש ובראשונה הנתונים מעידים על פגיעה אנושה במרחב האינטלקטואלי שהאקדמיה אמורה לייצר", קובע עמית הלוי, ראש המכללה למדינאות. "כיוון שהבסיס של כל מרחב אינטלקטואלי ושל כל מוסד אקדמי הבנוי על חשיבה ולימוד - הוא של חופש מחשבה והיכולת לבקר ולהעז לחשוב. בתהליך אקדמי אדם אמור לבנות את דעתו האוטונומית, לברר וללבן מושגים מחדש ולהעמיד את דעתו לתועלת העולם. ברגע שמוסד מגיע למצב שבין כתליו יש מי שחושש להביע את עמדתו, הדבר הזה שהוא לב לבה של האקדמיה, נפגע אנושות".

הכופר הראשון שביסס את כל עולם האמונה והדעת בעולם היה אברהם אבינו", מזכיר הלוי, "בזכות שהוא היה מסוגל לחשוב מחדש על מושגי התרבות האלילית שהיו בתקופתו, לגלות אמיתות חדשות - העולם היום נמצא במצב אחר. זה בכלל לא קשור לעמדה הספציפית שמחזיקים בה, שמאל או ימין. המצב הוא בלתי נסבל לכל איש שהוא אינטלקטואל חופשי באמת".

גורם בכיר באוניברסיטה העברית טוען בשיחה עם 'בשבע' שהמצב בפועל שונה מאוד וכי מדובר בסך הכול במשאל, לא בסקר עומק מקצועי ומייצג. "מתוך 23,000 סטודנטים, רק 470 ענו עליו. לא הייתה תלונה אחת במערכת הבחירות הזאת בנושא הבעת עמדות פוליטיות. החשש להבעת עמדות הנה תופעה של כלל החברה בישראל. קיצונים בכל הצדדים השתלטו על השיח בעזרת הרשתות החברתיות ובעזרת התקשורת שנותנת לעמדות כאלה מקום. האוניברסיטה העברית יצרה תקנון חופש ביטוי שאין לו אח ורע. הסגל האקדמי מקבל הדרכות והסברים שוטפים על ההתנהלות בנושאים פוליטיים. אין קמפוס בארץ עם חופש ביטוי מלא כמו באוניברסיטה העברית".