הרב יצחק יוסף
הרב יצחק יוסףצילום: קובי ריכטר/TPS

הרב הראשי לישראל, הראשל"צ יצחק יוסף, יוצא בספר חדש "ילקוט יוסף - דיני הכותל המערבי".

הספר מרכז פסקי הלכות הנוגעות לקדושת הכותל המערבי, בהלכות הנהוגות בו, ובכובד הראש הראוי לנהוג כשמגיעים למקום.

בין השאר עוסק הרב במנהג הטמנת הפתקים, בעקבותיו גם מכניסים רבים ידיהם בין חריצי הכותל, וכן במנהג הריקודים סמוך לכותל בימי שבת ומועד.

כמו כן מביא הרב פסקים ביחס לצורת ההתנהגות בכותל, כמו ישיבה רגל על רגל במקום, ניגון בכלי נגינה, צילום תמונות על יד הכותל והלכות והנהגות נוספות הנוגעות לכותל. הספר חולק לראשונה במהלך חג הפסח באירוע ''הקבלת פני רבו'' שקיים הרב במהלך חול המועד בכותל המערבי לאחר ברכת הכהנים המסורתית.

בספר הקדיש הרב התייחסות רחבה לסוגיות הבוערות סביב הכותל. הרב יוסף קורא בספרו לפעול בכותל על פי פסקי הרבנות הראשית לדורותיה, ובהם פסקי אביו הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ולמנוע את חילול המקום על ידי הרפורמים.

בתוך הדברים מביא הרב את ההתנגדות ההיסטורית של הרבנות הראשית לכל שינוי סדרים בסמוך לכותל לכל אורכו. כך בשנת תשל"ז, בעת שרצו להקים אתר תיירות וארכיאולוגיה בסמוך לחלקו הדרומי של הכותל המערבי ולכותל הדרומי, יצאה הרבנות הראשית בראשות הרב עובדיה יוסף זצ"ל נגד הכוונה: "ושוב אחר שנים בכ"ה ניסן תשל"ז, יצאה הרבנות הראשית בראשות מרן אאמו"ר זיע"א, בקריאה, נגד המגמה להפוך חלקים מן הכותל הדרומי לאתר תיירות, ולאשר פעילויות והתנהגויות שלא בהתאם להלכה, הרבנות הראשית מתנגדת בכל תוקף לכל שינוי במצב הנוכחי בכל הרחבות מסביב להר הבית, כולל הכותל המערבי והדרומי גם יחד".

בהמשך מביא הרב גם את עמדת מועצת הרבנות הראשית רק מלפני חודש וחצי, נגד כל נתינת מקום והכרה ל'נשות הכותל' בסמוך לכותל, וכן את מעמדה ההיסטורי של הרבנות הראשית לאורך השנים כסמכות היחידה על הכותל המערבי.

"מעמד הרבנות הראשית לישראל בנוגע לסדרים ליד הכותל המערבי, יסודו בימי קדם, עוד כשהיה המקום נתון תחת שלטון זר, התורכים הכירו בראשון לציון והחכם באשי בתור בא כוחה של היהדות ובשל כך היו עמו תמיד בדין ודברים גם סביב זכויות היהודים ליד הכותל", ובהמשך גם בתקופת הבריטים, עד כדי כך שהדבר קיבל תוקף חוקי ב'דבר המלך' וב'פקודת העתיקות' הבריטית.

כך גם כיום כותב הרב "מיד לאחר שחרור מקום המקדש באייר תשכ"ז, כינס אליו ראש הממשלה לוי אשכול את ראשי הדתות, והכריז כי הסדרים על יד הכותל המערבי יקבעו רק בידי הרבנים הראשיים לישראל".

בהמשך מרחיב הרב ביחס ההלכה בכלל לתנועות הרפורמים ולמנהגיהם, ומביא דברים חריפים של גדולי ישראל לאורך הדורות עד כדי כך "שאע"פ שמחלל שבת בפרהסיא שעלה לתורה יש לענות אמן אחר ברכותיו, מ"מ הרפורמים וכדו' אין להעלותם לס"ת, ואין לענות אמן אחר ברכותיהם". ומדברי האגרות משה "שאין להניח לרב רפורמי לברך ברכה אחת מברכות הנישואין תחת החופה, או בסעודות ז' ברכות, ואם בירך אין ברכתו כלום, ואין לענות אמן אחר ברכתו, שהרי הוא כופר ואצלו הברכה היא כדברים בעלמא", בהמשך מביא מדבריו "שפשוט וברור שאסור להתחבר עמהם ואין לך קלקול יותר גדול מזה".

עוד הביא הראשל"צ בספרו את דבריו הנחרצים של רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק, ביחס לרצונם לבנות מרכז בירושלים, "וכמו"כ עוררנו לאנשי מעשה על שמועה כי באה, שהם אומרים להקים בנין והיכל רפורמי בעיה"ק, ויש להתלכד ולהתכונן למלחמת מצווה זו אם ח"ו יגשו לבצע זממם... כי המפלצת הזו היא גרועה יותר מכל סוגי החילוניים למיניהם, ובפעולותיהם הנם מכניסים אנדרלמוסיא בעולם ומגבירים כח הסט"א רח"ל".

בנוסף הרחיב הרב יוסף בספרו על האיסור החמור שבעליה והכניסה להר הבית, על רקע התגברות שקולות הקוראים לעלות ולהיכנס להר: "אסור באיסור חמור להיכנס בזמן הזה להר הבית... האיסור להיכנס להר הבית כולל את כל שטח הר הבית, שאין בידינו הגבולות של חומר הקדושה מסביב לבית המקדש". וזו דעתם של כל גדולי הדור, ובהם הרבנים הראשיים לדורותיהם, ורוב ככל גדולי הפוסקים ובכללם כל הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם".

כן הרחיב הרב על האחריות למנוע את העליה: "עלינו לעשות כמיטב שביכלתינו למנוע איסור חמור זה של הכניסה להר הבית, ולשמור על קדושת המקום... ונכון להעמיד דוכן הסברה עם דפי הסבר ותודעה על חומרת איסור זה. כנגד אותם המחפשים קולות למיניהם".

והוסיף עוד על הקלקול הגדול שמביאים העולים להר בכניסתם למקום הקדוש "בכניסתם למקום הר הבית המה מביאים לידי קלקול גדול בכל ישוב הארץ, וכמו שכתב הראי"ה קוק באגרת תרע"ז בזו הלשון: 'פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו עולה לנו מליונים של ישובים מעשיים'... על כן אדרבה, בבקשנו למהר ביאת משיח צדקנו וגאולתנו השלימה בבנין אריאל, עלינו להזהר במשנה זהירות מכל כניסה להר הבית... ובנוסף דבר זה מביא למכשול גדול כאשר עינינו רואות, שנכנסים שם רבים מישראל, ובהם תיירים רבים, מבלי טבילה וטהרה, ונכשלים בכמה איסורים מן התורה מלבד חומר איסור כרת שבכניסה לשטחי המקדש, אשר כבר נתבאר בדברי הפוסקים והמחקר כי אי אפשר לשערם באופן ברור על פי דברי רבותינו.

''וכבר מאות בשנים שלא העז שום אדם להכנס לכל שטח הר הבית, וכמבואר בספר חסידים, וכן בדברי הראב"ד בסדר הקבלה, שהיו ישראל נזהרים מכניסה לכל שטח הר הבית. וכן במאות השנים האחרונות, בזמנים ששכנו כבוד בירושלים גדולי גאוני הספרדים, נהגו הכל לאסור הכניסה לשטחי הר הבית...".