דגל ישראל
דגל ישראלצילום: אייסטוק

אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.

(מתוך מגילת העצמאות)

1

בשיח הציבורי בישראל, הרשמי והבלתי רשמי, רווחת הגדרה שגורה לאופייה של מדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית".

יש מי שבעיניהם הדמוקרטיה היא העיקר, לא רק כשיטת משטר וממשל המבוססת על החלטת הרוב, אלא כסט של ערכים הנחשבים למהות הדמוקרטיה - כמו שלטון החוק, השוויון וחופש הפרט. על פי שיטתו של אחד הדוברים המובילים של עמדה זו, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, אופייה היהודי של המדינה מתבטא בעיקר באימוץ של ערכים יהודיים שהתקבלו בעולם הדמוקרטי הנאור. כלומר, בעיניהם של בעלי עמדה זו ישראל היא בעיקר מדינה דמוקרטית, שבין השאר מוצאת במקורות היהדות השראה ואסמכתא לערכיה הדמוקרטיים. אבל בסוף הערכים הנחשבים לערכי הדמוקרטיה הם שקובעים מה לאמץ מתוך היהדות ומה לדחות. כל ערך יהודי שעומד בסתירה לערכי הדמוקרטיה דינו להידחות.

בעלי גישה זו נוהגים גם לרומם את מה שהם מחשיבים כ"מהות הדמוקרטיה", ולהחשיב אותו אפילו יותר מאת התהליך הדמוקרטי עצמו ואת קבלת החלטת הרוב. מבחינתם, גם החלטת הרוב דינה להידחות כאשר היא עומדת בסתירה למה שבעיניהם הם ערכי הדמוקרטיה, אלה שמגדירים את מהותה. ומי שמוסמך לקבוע מה הם ערכי הדמוקרטיה הם חברי קבוצה אליטיסטית, משכילה ונאורה בעיני עצמה – הקבוצה האידיאולוגית הדומיננטית בבית המשפט העליון. הגישה הזאת, שמדברת בשם הדמוקרטיה אבל בפועל משליטה את דעת המיעוט, היא אולי הסכנה מספר אחת לדמוקרטיה בישראל.

2

יש מי שמדברים על כך שאופייה היהודי ואופייה הדמוקרטי של ישראל הם שני מוקדים שונים, שלעיתים יש ביניהם מתח וכל אחד מהם מקבל את מקומו ואת השפעתו.

בחלק מהמקרים הדמוקרטיה תידחק הצידה, כמו בדוגמה המובהקת של חוק השבות, שמעניק עדיפות לבני העם היהודי בקבלת אזרחות ישראלית תוך פגיעה בערך השוויון.

במקרים רבים אחרים ערכי הדמוקרטיה, בעיקר חופש הפרט, דוחקים ערכים יהודיים מובהקים. מדינת ישראל וחוקיה מגינים על זכותו של כל אדם לנהל את חייו הפרטיים לפי רוחו, גם כאשר יש בכך פגיעה בערכים יהודיים מובהקים. אפילו מצווה יהודית מגדירת-זהות כמו ברית המילה איננה חובה במדינת ישראל, ויש מיעוט זעיר של יהודים שאכן נמנעים מלמול את ילדיהם.

פרשת השבוע שקראנו בשבת האחרונה, פרשת קדושים, נגמרת באזהרה שאם עם ישראל לא ישמור את איסורי גילוי העריות שבתורה - ביניהם איסור אשת איש, איסור משכב זכר ואיסור נידה - סופו לאבד את הארץ, כפי שקרה לעמי כנען. אבל במדינת ישראל הדמוקרטית כמעט כל התערבות בחופש הפרט מתוך נימוקים המבוססים על דת ואמונה תידחה על הסף.

לעיתים קורה גם שבשם ערכי השוויון של הדמוקרטיה מנסים לכפות על יהודים מאמינים להתנהג בניגוד לאמונתם. מכאן בא הניסיון של משפטנים כמו דינה זילבר לנהל סוג של אינקוויזיציה נגד אירועים שמתקיימים בהפרדה מגדרית, תוך שהיא מנסה להשליט את ערכי השוויון על חשבון חופש המצפון של אנשים ונשים שבחרו מסיבות דתיות להתכנס בנפרד.

3

בעיניהם של יהודים מאמינים, הקוטב היהודי בהגדרת אופייה של המדינה חשוב יותר מהקוטב הדמוקרטי. הגדרת המדינה כדמוקרטית צריכה להתייחס קודם כול למשטר השורר בה. כאן מוסכם כי למרות שעקרונית אולי אין קדושה דווקא בשיטה הדמוקרטית, בפועל אין שיטה טובה יותר שיכולה לאפשר חיים משותפים לכל הזרמים וההשקפות השונות בחברה הישראלית. ובאשר למה שנחשב לערכי הדמוקרטיה, חלקם טובים וראויים לכתחילה, ואת חלקם יש לקבל ככורח המציאות בחברה בעלת גוונים וזרמים שונים. ויש "ערכי דמוקרטיה" שיהודי מאמין ידחה אותם מכול וכול, כמו למשל הדרישה לקבל בשם ערך השוויון את זכותו של כל אדם להקים משפחה מוכרת על ידי המדינה עם מי שהוא רוצה – בלי הבדל דת, גזע ומין.

4

במגילת העצמאות עצמה, אגב, מדינת ישראל כלל אינה מוגדרת כמדינה דמוקרטית. היא מוגדרת כמדינה יהודית, הא ותו לא. לא רק שאופייה של המדינה אינו מוגדר בהכללה כמדינה דמוקרטית, אלא שהדמוקרטיה אפילו לא מוזכרת כשיטת הממשל הבלעדית הלגיטימית של המדינה. אם יקום כאן אי פעם משטר מלוכני, אי אפשר יהיה להוכיח שהדבר עומד בסתירה למגילת העצמאות. כן מוזכרים במגילת העצמאות חלק ממה שנחשבים לערכים דמוקרטיים, כמו חופש הדת והמצפון או שוויון זכויות לכל האזרחים.

בכל מקרה, למרות שיש המנסים לטעון אחרת, למגילת העצמאות אין מעמד מחייב. היא ביטאה את מה שחשבו אבותינו בעת ייסוד המדינה. אם דור אחר יחשוב אחרת, קשה לשלול את זכותו לשנות.

5

יום הולדת הוא בין השאר זמן לחשבון נפש. לרגל יום העצמאות ה-71 למדינת ישראל, מי שמאמינים בכך שמדינת ישראל צריכה להיות קודם כול מדינה יהודית נדרשים לשאול את עצמם מהי הדרך להתקדם לשם.

ראשית, ישראל צריכה להיות יהודית במשמעות הדמוגרפית של המושג, כלומר יש לשמור ולהעמיק את הרוב היהודי המוצק בקרב אזרחי המדינה ותושביה. המטרה הזאת אינה שנויה במחלוקת בין השמאל הציוני לימין בישראל. רק בשמאל הרדיקלי יש מי שמבקשים, גם אם לא תמיד במוצהר, להביא לכאן עוד ועוד מתאזרחים שאינם יהודים, כדי להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. אלא שבפועל הצורך לשמור ולבסס את הרוב היהודי בארץ עולה לדיון בעיקר סביב השאלה מה לעשות עם ערביי יהודה ושומרון, והאם הרצון שלא להעניק להם אזרחות כדי למנוע פגיעה ברוב היהודי מחייב גם נסיגה ישראלית מאזורים אלו.

פרט לשאלה הספציפית החשובה הזאת, מדינת ישראל צריכה ויכולה לעשות הרבה יותר בתחום הדמוגרפיה, וקודם כול להכיר בו כנושא בעל חשיבות לאומית עליונה. אפשר וצריך לעשות הרבה יותר בתחום עידוד העלייה היהודית מצרפת, מארצות הברית וממדינות נוספות. מאידך, יש לרסן ולהגביל את מנגנוני הסוכנות היהודית שמעלים ארצה זכאי חוק השבות שאינם יהודים. גם אם נהיה חייבים לקבלם כאן מכוח החוק אם יבואו מעצמם, אין סיבה שנעסיק או נתקצב מנגנון שעוסק ביצירת בעיה חברתית ודמוגרפית על ידי העלאה מכוונת של אנשים שאינם יהודים, רק כדי להראות תוצאות ולהצדיק את קיומו.

אפיק פעולה דמוגרפי נוסף הוא מציאת דרכים לעידוד הילודה היהודית, ומתן אפשרות נוחה לערביי יו"ש ועזה להגר מכאן.

האופי היהודי של המדינה אמור לבוא לידי ביטוי גם באופן שבו מתנהלים גופי המדינה. כשמדברים למשל על קדושת השבת, ככל שמדובר בפעילותם של גופים ציבוריים, יש דרישה טבעית שהם ישמרו על קדושת השבת. גם כאשר מקבלים את עיקרון חופש הפרט לגבי שמירת השבת של האדם ברשות היחיד שלו, עדיין יש מקום והצדקה לדרישה שהגופים הציבוריים, אשר שייכים לכולנו, יקבלו עליהם את הערך היהודי המרכזי הזה. במדינה יהודית אפשר וצריך לסגור נתיבי תחבורה ולסבול עומס ופקקים כדי למנוע בנייה ציבורית של גשר בשבת.

בשנים האחרונות יש כרסום מתמיד בשמירת השבת הציבורית. המסחר בשבת הולך ומתרחב, תוך פגיעה קשה בפרנסתם של בעלי עסקים שומרי שבת, שנאלצים להתמודד בתחרות לא הוגנת מול עסקים מחללי שבת.

גם אם אין אפשרות למנוע עריכת מצעדי גאווה בחוצות הערים, זה לא אומר שהם צריכים להתקיים בתמיכה גאה וגלויה של גופים ציבוריים, עיריות ומשרדי ממשלה.

6

אבל בסופו של דבר עיקר ההתקדמות לקראת מדינה יהודית לא תבוא מן הפוליטיקה או באמצעות חקיקה, אלא מהחברה היהודית בישראל. ככל שהחברה תהיה יהודית יותר, באופן טבעי וכתוצאה מכך גם המדינה תהיה יהודית יותר. הפצת תורה בחברה היהודית, יצירת תרבות יהודית ונוכחות יהודית בשטח, אלו פעולות שאפשר לעשות גם בלי מנגנוני המדינה, באמצעות החברה האזרחית.

בציבור הדתי הילודה גבוהה יותר והירידה מהארץ נמוכה יותר. בחברה החילונית רווחת תחושה של ריקנות ואובדן דרך, ומתרחשים תהליכים של חיפוש ורצון לטעום ולנסות ולהתחבר אל השורשים היהודיים. למרבה הצער יש גם תופעה מקבילה לא מבוטלת של חוסר הצלחה חינוכית והיחלשות דתית אצל חלק ממי שנולדו כדתיים אבל נוטים לאמץ את תרבות הרוב הזמני החילוני. הציבור הדתי יכול וצריך להתחזק ברוחו ובדרכו, להתמודד עם שאלות ועם קשיים שמולידים ספקות והיסוסים, ובעיקר לעבוד על הבנייה של עצמו כאלטרנטיבה יהודית ערכית שמהווה מוקד משיכה ורצון להצטרף אליה.

עוד לא אבדה תקוותנו להיות עם יהודי חופשי בארצנו. זה תהליך ארוך, אבל אנחנו מתקדמים לשם.

לתגובות: [email protected]