אהבתו הגדולה של סבא הייתה לירושלים

נכדו של הרב חיים ישעיהו הדרי שיום השנה לפטירתו חל היום, מספר על סבו.

יהודה הנדלר , י' באייר תשע"ט

הרב הדרי
הרב הדרי
צילום: יהודה הנדלר

שנה חלפה מאז נתבקש סבא, הרב חיים ישעיהו הדרי לישיבה של מעלה. האלפים הרבים שהלכו אחר מיטתו ביום גשום וסוער, השיחות עם המנחמים בשבעה ומפגשים רבים במהלך השנה חשפו בפנינו פנים נוספות של סבא שלא תמיד הכרנו לעומק. בשורות הבאות אנסה להביא חלק מהפנים הללו.

עמוד התווך

סבא זצ"ל עמד בתווך שבין עולמות. בתווך בין עולם התורה החרדי לעולם התורה הדתי לאומי שנרקם בשנים שלאחר קום המדינה, בתווך בין עולם הלימוד הישיבתי לעולם המחשבה החסידי, בתווך בין בתי המדרש של תורת המוסר לתורה הגואלת ובתווך שבין ילדותו בתל אביב למרכז חייו בירושלים.

מפעל חייו היה ללא ספק הנהגת ישיבת הכותל מימיה הראשונים- חודשים ספורים לאחר שחרור ירושלים ועד שמסר בענוותנותו את השרביט לראשי הישיבה הבאים והשקיע את זמנו בכתיבה תורנית. בכל השנים שבהן עמד בראשות הישיבה התרכזה הנהגתו החינוכית בתיווך שבין העולמות- שירות צבאי, חיבור לעם ישראל ולמצבו, קשר חזק לגדולי התורה החרדיים, חשיפה למרחב של הגות תורנית, וחיבור של תלמידים ישראליים מהמרכז ומהפריפריה עם תלמידים בני התפוצות בתוככי אותה ישיבה.

עמידה בתווך לפעמים מסוכנת משום שהיא עלולה להפוך לבליל של מקורות יניקה חסרי תוכן אחיד ועמוד שדרה, אולם סבא תיווך ביד אומן בין המאפיינים החשובים והמהותיים מכל עולם ללא שחיקה ועמעום של הערכים החשובים מהעולמות האחרים, ובכך גיבש תפיסת עולם יציבה ורחבה למרות ואולי בזכות אבני הבניין הרבות המרכיבות אותה.

אכפתיות ותובענות

יסוד מרכזי נוסף בתפיסתו החינוכית של סבא היה האכפתיות הגדולה כלפי תלמידיו שהתבטאה בהיכרות עמוקה עמהם, דאגה לפרטים הקטנים והאישיים, זיכרון פנומנלי של אירועים חשובים בחייהם וליווי שלהם לאורך שנים, לצד תביעה עזה ובלתי פוסקת מהם להיות אנשים משמעותיים שכל דבר שיעשו – יעשו ברצינות.

סבא, שגדל והתחנך ב"ישיבת היישוב החדש" שמאופיינת בגישה חינוכית חסרת פשרות, הציג בחייו דוגמא אישית לתביעה עצמית למען הישיבה כשצעד מידי שבת (בשנים הראשונות כאשר הרובע היהודי עוד היה חרב) מהכותל אל ביתם בשכונת בית וגן, בלימוד ביגיעה, בתפילת ותיקין במשך עשרות בשנים, בדיוק בפרטים, בצורת הדיבור ועוד. מתוך כך גם תבע את אותה הרצינות גם מתלמידיו הרבים לאורך השנים.

שיטה חינוכית זו הצמיחה אלפי בוגרים שהשתלבו בכל תחומי החיים הרוחניים וחיי המעשה במדינת ישראל ומטביעים את חותמם – חותמו, מידי יום.

הדר ורוחב דעת

סבא פעל לחנך בני תורה השלמים במידותיהם, מעשיהם והופעתם. גם כאן עשה זאת דרך הקפדה על הופעתו שלו – מלאת ההדר. אותו הדר התבטא גם בעולם המחשבה שלו - ברוחב הדעת שהיה לו לא רק במקצועות התורה הרבים, אלא גם בידע כללי נרחב: פילוסופיה, מדע, ספרות ומחקר. בספריה האדירה בביתו הייתי יכול למצוא ספרים ישנים ונדירים לצד ספרים חדשים שיצאו לאחרונה ממכבש הדפוס – באלו ובאלו עיין ועסק. מרגלא בפומיה לומר שהבעיה של ביקורת המקרא אינן השאלות שהיא מעלה, אלא התשובות הכופרות בתורה מן השמים, וכי יש לשאול את אותן שאלות ולענות עליהן מתוך העמקה ואמונה.

את חיבת הידע והסקרנות הקנה לתלמידיו דרך שאלות ששאל במהלך שיעורים: "היכן זה כתוב?", "מה זה מזכיר לכם?", "מה הקושיא שעולה מתוך הכתובים?" ועוד.

לימוד והוראה

סבא היה דרשן בחסד. בכל מאורע שבו היה נושא דברים היה מיטיב לשזור את המאורע עם פרשת השבוע, ענייני השעה והתייחסות לכל הדוברים שלפניו.

למרות שמעולם לא דיבר מן הכתב, הוא היה משקיע רבות בהכנת השיחות. בכתביו נמצאו אלפי דפים של סיכומי שיחות ארוכות שאותן נשא, כתובים בתמצות במספר שורות בודדות. למדנו מן הדפים הללו על ההשקעה והרצינות לכל שיחה ובכל מעמד – שתהיה התורה נאמרת בבהירות ובדיוק.

רבות משיחותיו היו מובְנות ובעלות מסר ברור, אך היו גם לא מעט שיחות שעסקו בליקוט והצגה של מקורות ונושאים ממרחבים שונים אך ללא חתירה לפסיקה חד משמעית מהו המסר המתבקש מתוכן. את זאת הוא השאיר לשומע, שיוכל בעצמו להשלים את התמונה ולברר את דרכו בין המקורות השונים.

משפחה

סבא ראה במשפחה כיסוד המרכזי בחייו של האדם בכלל, ובחייו של עובד ה' בפרט. בכל שמחה משפחתית היה מדבר על היחס והאיזון שבין "מורשה" – התורה כפי שנמסרת לנו מאבותינו ובין "מאורסה" – חידושי התורה והלך הרוח של הדור והקשר הבלתי יינתק שבינהם.

באין ספור הזדמנויות העבירו לנו סבא זצ"ל וסבתא תבדלח"א את החשיבות שבלכידות המשפחתית והיותה העוגן של הצמיחה האישית של כל חלק ממנה.

ירושלים

אהבתו הגדולה של סבא הייתה לירושלים עיר הקודש. עוד בימים הראשונים שלאחר שחרור ירושלים והעיר העתיקה, פעל להפוך את ההתרגשות הגדולה של השחרור ותחושת האופוריה הגדולה לקשר נצחי של תורה ועבודת ה' בתוככי ירושלים שבין החומות.

בשנים הראשונות היו כרוכים המגורים ברובע בהתמודדות עם תנאי מחיה ירודים מאוד, הרובע היה דומה לתל חורבות ענק לאחר ההרס שחולל הלגיון הירדני בתש"ח. סבא זכה לראות את הרובע הופך מגל של אבק ואפר לפנינת חן מלאה חיים.

את בית המדרש המפואר של הישיבה הקים במקום הצופה אל פני אבן השתיה. על אף העיכובים הרבים שהדבר גרם לתהליך הבניה דרש להקפיד על שימור העתיקות והשכבות הארכיאולוגיות שהתגלו בעת חפירת היסודות לישיבה. מידי שבת היה יורד עם תלמידיו מן הישיבה אל רחבת הכותל בשירה וריקודים, וכך הם גם עלו בחזרה לאחר התפילה. מנהג מיוחד היה לו לשים בראשם של חתנים צעירים אפר מקלה מאפר שריפת ירושלים של ימי בית שני שאסף בידיו מתוך חפירות "הבית השרוף".

צדיקים במיתתם קרויים חיים. זהו תיאור של מעלתם, אך גם הוראה עבורנו - ללכת בדרכם ולהחיות אותה מכוחם.