בית הדין הרבני בירושלים
בית הדין הרבני בירושליםצילום: נתי שוחט. פלאש 90

בבית הדין הרבני הגדול התברר היום כי אשה שמוצגת כבר שנים רבות כמסורבת גט, קיבלה את הגט לפני 17 שנים אך היא מסרבת לקבל אותו.

פסק הדין שפרסם היום (רביעי) בית הדין מעלה שלאשה ממתין זה שנים גט שהופקד בכספת בית הדין אך היא מסרבת לקבלו. עוד התברר כי האישה היא זו שמסרבת לקבל גט מבעלה והיא אף חויבה בבית הדין בגירושין כבר לפני 27 שנה.

מדובר במקרה קשה ומורכב. לפני שנים רבות נעצר הבעל מספר פעמים עקב תלונות האישה על אי-תשלום חוב למזונות. בעקבות תקופות המאסר הבעל ברח לחו"ל ושלח משם אל האישה גט שליחות אשר ממתין לה זה 17 שנים בבית הדין בירושלים.

לצד הגט ביקש הבעל לקיים הסכם שבו הוא מתחייב לשלם לאישה את כל המזונות שחוייב בהם בתוספת תשלום נוסף, אך דרש כי שניהם יתחייבו שלא יתבעו יותר זה את זה כחלק מסיום הסכסוך.

האשה מתנגדת עד היום לקבל את הגט, אף שבמשך כל השנים היא לא תבעה את האיש בתביעה כספית כל שהיא וכנראה שגם לא תתבע אותו בעתיד - עקב התיישנות וקשיים משפטיים אחרים.

למרות הטענה שהאישה עגונה שנים רבות, הרי שרק לפני כשלוש שנים, לאחר שמחלקת עגונות ביקשה שוב מהאישה שתקבל לידה את הגט שממתין לה בביה"ד, התעוררה האישה לתבוע לראשונה בביה"ד גירושין.

הבעל כיום בחו"ל ולא ניתן להפעיל עליו סנקציות. בית הדין הרבני עשה מאמצים כבירים כדי להוציא את האיש והאישה ממצב העגינות ההדדית.

כמו כן הודיע בית הדין לאישה כי הוא מחייב את הבעל בגירושין וכי הוא מתנגד להתניית תנאים בגט, ואילו היה הבעל בישראל היה אף מטיל עליו סנקציות לכפיית גט - אך המצב הוא שהבעל אינו בארץ ולא ניתן לכפות עליו את הגט.

מאידך מונח בפני האישה גט והסכם עם התחייבות כספית מהבעל תוך דרישה להימנע מתביעות שממילא לא תבעה במשך שנים רבות.

למרות כל זאת עו"ד בתיה כהנא דרור המליצה לאישה בתוקף לסרב לחתום על ההסכם, שלמעשה אינו דורש מהאישה לוותר על דבר, שכן כאמור לא הגישה תביעות בדבר.

בפסק הדין כתבו הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה כץ והרב שלמא שפירא, "לקראת סיום, במסגרת פסק דין זה, לא נוכל שלא להתייחס ולהעלות בצער את אשר ראו עינינו ביחס להתנהלות באות כוח האישה והארגון שאותו הן מייצגות – זאת מתוך תקווה שדברינו יכנסו לאוזניים כרויות ויסייעו לנשים עגונות, אך בעיקר יסייעו לאישה שלפנינו".

" האין זה נכון להציע לאישה להסכים לתנאי ל'וויתור על תביעות הדדיות', כאשר מנגד האישה ממילא לא תממש תביעה זו כפי שלא מימשה אותה במשך כמעט שלושה עשורים, ובכך להצילה מעגינות עולם? האם המטרה – באג'נדות שמובילות עו"ד כהנא דרור וארגון 'מבוי סתום' (שעמדה בראשו) – מקדשת את כל האמצעים?", תהו הדיינים.

הם המשיכו למתוח ביקורת על הארגון. "האין הן נרתעות מלנהל את מלחמותיהן העקרוניות גם כשהדבר נעשה על גבה של אישה עגונה, כאשר הן מנציחות בכך את מצבה של העגונה – מרשתם – ללא גט, לדאבון לב, כנראה עד סוף חייה? אישה שלטובתה הן היו אמורות לדאוג. מבלי להתייחס לתיקים אחרים שהתנהלו בפני בתי הדין הרבניים, אנו חשים בתיק זה כי כל 'מבוי' שנפתח להתרת העגונה – עו"ד כהנא דרור דואגת 'לסתום' אותו. עורכת דינה בפרט והארגון העומד מאחוריה בכלל מלבים את שנאתה ומייעצים לה עצות אחיתופל שלא יועילו לרפא את שברה אלא ההפך, ינציחו לדאבון לב את עיגונה. חובתו המקצועית של בא כוח לפעול לטובתו האמתית של לקוחו ולהצילו, לפעמים אף מיד עצמו, דבר שלא נעשה במקרה שבפנינו".

מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר: "מערכת בתי הדין הרבניים עושה ותמשיך לעשות כל שניתן במסגרת החוק וההלכה כדי להביא לשחרורן של נשים עגונות. ישנם ארגוני נשים העושים עבודה חשובה בשיתוף פעולה עם בתי הדין ומביאים יחד לשחרורן של נשים מעגינותן. במקרה זה לצערנו, כפי שקבע בית הדין, עורכת הדין והארגון שאליו הייתה שייכת סגרו כל מבוי שפתח בית הדין להצלתה של האישה מעגינותה, בכך הנציחו את מצבה של האישה ללא גט, לדאבון לב, כנראה עד סוף חייה".

בארגון חותם תקפו בחריפות את 'מבוי סתום' ואמרו, "שוב מתברר כי ארגון מבוי סתום, למעשה סותם את הדרך בפני הנשים, ומקדם את האג'נדות שלו המלאות בשנאה כלפי בתי הדין, על גבן של נשים במצוקה ובמקום לסייע להן, הם כולאים אותן לשנים רבות ובעצם מונעים משחרור עגינותן".

"נוכחנו לגלות כי שוב ושוב, הסבל של נשים העגונות מנוצל בציניות על ידי חלק מארגוני הנשים לצורך מאבק בדייני ישראל אשר קשובים באמת לדמעת העשוקים והעשוקות, ופועלים ללא לאות לילות כימים למציאת פתרון לכל מקרה ומקרה במסגרת ההלכה", אמרו בחותם.

בארגון מוסיפים עוד כי "'מלחמת הקודש' במערך בתי הדין ובצביונה היהודי של מדינת ישראל, חשוב בעיניהם יותר מאשר מרפא לאישה שניתן היה לשחרר אותה מעגינותה כבר לפני שנים רבות. רק לאחרונה, ניסו במבוי סתום להקשות על קידום של חוק המאפשר לפעול בחו"ל מול בעלים המסרבים לתת גט, שכן אם בעיית העגונות תוסר מסדר היום, יעלם הצידוק לקיומו של הארגון הסהרורי הנשען על תקציבי הקרן החדשה לישראל. שכל תכליתו לפגוע ביהדות ובהלכה".

עו"ד בתיה כהנא-דרור מסרה בתגובה, "הפרסום המביש והשקרי של דוברות בתי הדין המתבסס על פסק הדין של בית הדין הגדול אשר תוקף אותי אישית על ההישג של קבלת הערעור לחיוב גט לבעל הפרוד מאשתו למעלה מ 28 שנה, לא ירתיע אותי מלהמשיך ולהיאבק למען נשים עגונות ומסורבות גט ולמען חירותן של נשים וזכותן הטבעית לקבלת גט מבלי לקנות אותו באמצעות עמידה בתנאים שהבעל מציב, או חתימה על הסכם".

לדבריה, "בית הדין הגדול שקיבל את הערעור ובכך הצדיק למעשה את דרישתנו לחיוב גט לבעל, מתרץ את המחדל שלו עצמו (מדוע חיוב הגט לא ניתן קודם) באמצעות מתקפה רבתית על האישה, באות כוחה וארגון מבוי סתום. בזמן שהוא עצמו מפרסם נימוקים הלכתיים מבוססים ביותר, מדוע יש לחייב את הבעל בגט".

כהנא-דרור הוסיפה כי "כתוצאה ממדיניות בית הדין הכורכת בין דרישות הצדדים או הסכם גירושין לגט, מנציח בית הדין את בעיית סרבנות הגט. ועל כן, לא יהיה זה מוגזם לומר שהדבר שהביא את בני הזוג עד הלום, (28 שנה של פירוד בלי גט) היא מדיניות זו, ובוודאי שלא הקו האידאולוגי של עורכות דינה וארגון מבוי סתום. אילו המסר של בית הדין היה "גט תחילה" ובכל מקרה, מבלי לכרוך בכך שום עניין, לא הייתה אפשרות להחזקתו של כל צד בתוך הנישואים בניגוד לרצונו".

היא טוענת כי "פסק הדין רצוף הנחות שאינן מבוססות ואינן ראויות שיצאו מתחת לערכאה השיפוטית-רבנית הגבוהה ביותר בישראל. דוגמה לכך היא הוקעת העצות שעורכת הדין נתנה ללקוחה שלה. האם בית הדין בוחן כליות ולב ויודע מה בין לקוחה לעורכת דינה, ואלו עצות נתתי בזמן אמת? וכמובן העובדה הפשוטה שאני מייצגת את האישה רק בשלוש השנים האחרונות, בהן האישה רצתה רק בגט והבעל הוא זה שהתנה את מתן את הגט בחתימתה על הסכם, שבו לא הייתה מעוניינת".

עורכת הדין מביא דוגמה נוספת. "ההערכה כי הטלת סנקציות לבעל אשר שוהה בחו"ל אינה יעילה, ולא תביא לתוצאה המיוחלת, מה שסותר לחלוטין את מאבקו של בית הדין להרחבת סמכויותיו אף כלפי מעגנים בחו"ל, ואת מאות הסנקציות והנידויים החברתיים שהוטלו על ידי בית הדין עצמו כנגד בעלים השוהים בחו"ל במקרים אחרים. בית הדין למשל מחליט שהאישה לא תתבע את בעלה בעתיד, וגם אם כן אין לה סיכוי, ובכך למעשה הוא מזלזל בזכויותיה הקנייניות שעומדות לה על-פי דעתה, ועל סמך זה קובע כי מדובר בנקמנות ובהתעקשות עקרה שלא לחתום על ההסכם".

"לסיכום, כל מה שעשיתי עשיתי לשם שמיים, למען נשים עגונות ולמען האישה עצמה. אני מקווה שפסק הדין יהווה תקדים ואף תמרור הזהרה לשאר הרכבי בתי הדין בצורך המידי להטלת חיוב גט בפרט כאשר הצד המסרב מציב תנאים כלשהם. בגלל העובדה שהאיש מחזיק בגט ואין שוויון בגירושין, יש להגביל את הזמן בו בית הדין מנסה להביא את הצדדים להסכם, בוודאי במקרים בהם הבעל עוזב את הארץ באמצע הליך הגירושין", סיכמה כהנא דרור.