בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם נורית דאבוש

בת 50, תושבת רמת גן. מרצה בקריה האקדמית אונו ודירקטורית בבנק יהב. לשעבר יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

רבקי גולדפינגר , י"ז באייר תשע"ט | עודכן: 07:08

נורית דאבוש
נורית דאבוש
צילום: שלומי יוסף

התחלה/ לפני 50 שנה באשקלון, בת הזקונים במשפחה של שמונה אחים ואחיות. "אנחנו משפחה מאד חמה ומאוחדת. אנחנו נפגשים ומבלים יחד המון".

אבא/ אברהם ז"ל, נפטר לפני תשע שנים. "היה איש ציבור, מייסד וגבאי בית הכנסת 'שערי השמיים' באשקלון, עבד במפעל לבידי אשקלון. פעיל מאוד. תמיד היה יו"ר ועד ההורים בבתי הספר. מלא אמונה שחוזקה היה בפשטותה. אהב את הקב"ה בכל נימי נפשו וקיבל הכול, את הטוב והרע, באהבה. המוטו המרכזי שלו היה לדון כל אדם לכף זכות".

אמא/ ניצה ז"ל, נפטרה בגיל 57 מניתוח פשוט שלא צלח. "הייתה עקרת בית והעוגן המשמעותי של הבית. אהבה מאוד שהבית שמח ומלא חיים ונהנתה לארח ולפנק את כולנו. אישה מדהימה שחסרונה מורגש מאוד".

דוחפים להשכלה/ הוריה עלו כזוג צעיר מלוב בשנת 1949. "הייתה בין אבא ואמא זוגיות מדהימה. כל בוקר הוא הביא לה קפה למיטה והיא תמיד פרגנה לו. אבא ואמא האמינו בחינוך וראו בהשכלה מפתח להצלחה בחיים. הם דחפו את כולנו ללימודים".

אשקלוני זה אופי/ "כשההורים שלי עלו לארץ הם הגיעו היישר לירושלים. אבל שנתיים אחר כך הם החליטו לעבור לאשקלון מטעמי ציונות, כדי להפריח את השממה. שם גדלתי. אשקלון זה בית בשבילי. אומרים שלהיות אשקלוני זה אופי וזה ממש ככה. יש משהו באופי של האשקלונים שאנחנו מסוגלים לזהות זה את זה ממרחק".

בסיס לחיים/ למדה בבית הספר היסודי ממ"ד הרמב"ם ובתיכון הדתי רוגזין. "למדתי בכיתה תורנית. היינו רק בנות. יש לי רק זיכרונות טובים מהשנים הללו. קיבלתי המון במקצועות הקודש, אבל גם במקצועות חול. את התיכון סיימתי בהצטיינות. בית הספר היה בשבילי הבסיס לחיים".

מאמינים/ "זכיתי למורים שהשפיעו עליי. הייתי נערה לא שגרתית, שיחקתי המון כדורסל והייתי פעילה במד"צים (מדריך צעיר) והצוות החינוכי הלך איתי יד ביד. הם נתנו לי לצמוח, וזה לא מובן מאליו". בכיתה ד' ביקשה לראיין את שר החינוך דאז, זבולון המר, לעלון בית הספר. "הם הפכו עולמות בשבילי ובאמת הגעתי לראיין אותו. היו לי הרבה שאלות לשר, כי גדלתי בבית שחי ונשם אקטואליה".

כוכבת/ כנערה השתתפה בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית 'זהו זה', בפינה שבה הגשימו חלומות. "פניתי אליהם בבקשה לשחק עם קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב, והם הגשימו לי את החלום. הגענו לקבוצה והתאמנו איתם, אפילו הרימו אותי להטביע סל. ביום ששידרו את הכתבה כל אשקלון הייתה בעוצר. אפשר לומר שהייתי הכוכבת הבלתי מעורערת בעיר לפחות חודש אחר כך".

להמשיך הלאה/ שנת שירות עשתה כמדריכה במד"צים. "אולי השנה הכי משמעותית שלי. מצד אחד הדרכתי והיה לי מאוד חשוב להקנות את הערכים שאני מאמינה בהם וללוות את החניכים. אבל במקביל, באותה שנה אמא נפטרה, אז זה לא היה קל. ישבנו שבעה ולמחרת כשקמנו אבא דחף אותי לצאת לטיול. זה היה מכונן מבחינתי, לדעת לאסוף את עצמך ולהמשיך הלאה. ללא ספק, שנה מאוד משמעותית ומורכבת".

אוניברסיטה/ לימודי תואר ראשון במדעי המדינה וחינוך בלתי פורמלי באוניברסיטת בר אילן. "גרתי במעונות ומהר מאוד השתלבתי גם באגודת הסטודנטים. אפילו התמודדתי על תפקיד היו"ר אבל לא נבחרתי. כנראה שהפעילות הציבורית היא חלק בלתי נפרד ממי שאני. באוניברסיטה התחלתי מסלול ישיר לדוקטורט ולצערי לא סיימתי אותו".

האגודה למען החייל/ עם סיום לימודיה נבחרה לשמש כדוברת האגודה למען החייל. "הייתי ילדה בת 23, והיו"ר רמי דותן האמין ביכולות שלי ונתן לי את המושכות. השקעתי בעבודה את הכול, למדתי ועבדתי קשה. שם למדתי כל מה שאני יודעת על תקשורת. האמנתי באמונה שלמה במה שאני עושה, ולשמחתי האמינו בי ונתנו לי מרחב לפעול".

מרצה/ במקביל הוצע לה ללמד בחוג לתקשורת בבר אילן. "פרופ' ליימן ולציג פנה אליי עם ההצעה להרצות בנושא תקשורת ויחסי ציבור. בכך הוא פתח לי פתח ללמד באקדמיה. הייתי בת 26 וכל כך נהניתי. פתאום מצאתי את עצמי במקום של חינוך והוראה וזה היה נפלא".

דירקטורית/ בגיל 28 מונתה לדירקטורית בחברת ממ"ן (מסוף מטענים). "מינה אותי איווט ליברמן, שהיה בזמנו שר התחבורה. בתפקיד דירקטור אתה מגבש לחברה אסטרטגיה וכיוון ומפקח על פעילות המנהלים, וזאת אחריות גדולה מאוד. בישיבות הראשונות לא הבעתי את דעתי. חשבתי שאין לי מה לומר עד שאכיר את החומר על בוריו, וכך אני נוהגת מאז בכל מקום חדש".

ללמוד לעומק/ שימשה כדירקטורית בחברות רבות, ובהן חוצה ישראל, המשקם, קרן קיסריה ועוד. "אני משתדלת להיות יסודית ועניינית בכל תפקיד שאני עושה. למדתי שאני אדם סקרן ושאני אוהבת ללמוד עולמות מגוונים, והבנתי שכדי להצליח במשימה צריך שכל ישר, הוגנות וללמוד את הנושאים לעומק".

סל התרופות/ לאורך השנים כיהנה כחברה בוועדות ציבוריות שונות, כמו הוועדה לבחירת מדליקי המשואה ועוד. "הייתי שנתיים נציגת ציבור בוועדה לסל התרופות. בכל ישיבה נכנסתי בחיל ורעדה, לא הייתה דקה של ישיבה שהפסדתי והשקעתי באותה תקופה הרבה זמן כדי שאוכל לעמוד מול הקב"ה ולומר שעשיתי עבודה טובה. היו לי לא מעט ייסורי מצפון על החולים שלא קיבלו מענה, ואני גאה בעצמי שהתייסרתי על זה ולא הפכתי אדישה".

רצח רבין/ בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. "זה כאב לי פעמיים: קודם כאזרחית שכואבת רצח של ראש ממשלה, ושנית על אצבע מאשימה קולקטיבית שהופנתה כלפי הציבור הדתי-לאומי. הרגשתי שאני חייבת לעשות מעשה והלכתי לעבוד עם זבולון המר בבחירות 96'. הייתי חלק מהמערך האסטרטגי. מהמר למדתי המון. הוא היה איש של פשרות אבל מתוך עוצמה אמיתית ומנהיג שראה את הפרט".

לרשות השנייה/ בשנת 2004 מונתה לחברת מועצת הרשות השנייה. "חווייתי חוויה מאתגרת. באתי למכרז לערוץ 2 עניינית, למדתי אותו על בוריו ופעלתי בידיים נקיות. אני לא אדם של דילים, והבנתי כבר אז את הערך החשוב של רב-תרבותיות. לא צריך להתבייש ולומר שב-2004 לא הייתה רב-תרבותיות בטלוויזיה ואנחנו דרשנו שינוי. שם נבראו הניצנים הראשונים של השינוי".

יו"ר המועצה/ אחרי שנה וחצי מונתה על ידי שרת התקשורת דליה איציק לתפקיד יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. "התפקיד הציבורי המשמעותי הראשון שעשיתי. הייתי כולה בת 38 והתקבלתי בחשדנות, שעברה עם הזמן לשמחתי. לאורך כל הדרך הקפדתי שהפעילות שלי תהיה עניינית ושקופה".

האתגר ברשות/ "אני יכולה לומר שמדובר בתפקיד מהמורכבים שיש במדינה, שטומן בחובו הון ושלטון, ובנוסף לכך היה בתקופה מאוד מאתגרת. מה שעמד לנגד עיניי היה אך ורק טובתו של הציבור במדינה. השתדלתי למלא את תפקידי על הצד הטוב ביותר. אני גאה על המכרזים לרדיו הציבורי שעשיתי, ובהם הקמת שתי תחנות רדיו חשובות: קול ברמה וגלי ישראל".

מהפיכה/ "בשנים האחרונות הצטרף לעולם התקשורת דור חדש וצעיר שלא מוצא צורך להתנצל ובא עם תפיסת העולם הפוליטית והערכית שלו. כשעמית סגל יושב באולפן הוא מביא את עמית סגל, והוא לא חושב שהוא צריך להסתיר את זה או להתנצל. אתה בא עם הכישורים שלך ועם האני שלך - לא משנה אם אתה גר בתל אביב, באשקלון או מעבר לקו הירוק. כיום יש בגופי התקשורת הרבה אנשים שבאים מאוכלוסיות ועמדות שונות ומבטאים את האני שלהם, ובעיניי זאת מהפיכה".

הנחת/ בתה ליאב, בת שמונה וחצי. "ילדתי אותה בגיל 42, והיא גורמת לי לאושר גדול. ילדה שמחה וחכמה עם הרבה מאוד נוכחות. חיית אקטואליה, דעתנית מאוד ובעלת רגישות לחברים שלה בסניף. היא התפקיד המשמעותי של חיי".

מלמדת תקשורת/ בקריה האקדמית אונו על כל שלוחותיה. "רואה בכך שליחות ומשמעות. מאוד חשוב בעיניי שכל המגזרים בחברה הישראלית יהיו חלק מעולם התקשורת".

אם זה לא היה המסלול/ "אולי במערכת הפוליטית, בניסיון להשפיע ולהביא סולם ערכים משמעותי לא ברמה של סיסמאות אלא ברמה של עשייה".

במגרש הבית:

בוקר טוב/ משכימה קום בחמש וחצי, מתפללת שחרית, עוברת על העיתונים, מתארגנת ומעירה את ליאב.

פלייליסט/ עידן רייכל, יהורם גאון וישי ריבו.

השבת שלי/ "קודם כול, בשבילי זה מסרון פרשת השבוע שנכתב על ידי ומופץ מדי יום שישי לבכירי התקשורת והממשלה. וגם נסיעה לאשקלון, שם אנחנו מתארחים אצל המשפחה שלי".

דמות מופת/ אביה, אברהם דאבוש ז"ל, "שבאישיותו גילם את כל מה שנכתב בפרקי אבות".

מפחיד אותי/ "קנאה וצרות עין שמוציאות אנשים מהעולם".

משאלה/ "ברמה האישית בריאות ופרנסה טובה, וברמה הלאומית שהשיח המכבד יחזור למחוזותינו".

כשאהיה גדולה/ "אני רוצה לעמוד בראש קרן מלגות או עשייה אחרת לטובת הקהילה".

לתגובות: rivki@besheva.co.il