בשבע מהדורה דיגיטלית

נשארים בארץ

יותר משנה לאחר קריסת מתווה האו"ם, מדינת ישראל טרם גיבשה מתווה חלופי לטיפול בבעיית המסתננים, שמצידם כבר מקימים דור שני בארץ

אסף משניות , י"ח באייר תשע"ט

רק איחוד מפלגות הימין הכניס את הנושא כסעיף במו"מ. מסתננים בדרום ת"א
רק איחוד מפלגות הימין הכניס את הנושא כסעיף במו"מ. מסתננים בדרום ת"א
צילום: תומר נאוברג, פלאש 90

2,667 איש בלבד. זה מספר המסתננים שעזבו מרצון את מדינת ישראל בשנת 2018, פחות ממספר העוזבים בשנת 2017, כך על פי דו"ח ביצוע תוכניות העבודה לשנת 2018 שפורסם השבוע.

הנתונים הקשים מגיעים למרות הבטחתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפסח של השנה שעברה כי יגבש תוכנית חדשה להוצאת המסתננים מישראל, לאחר שמתווה האו"ם קרס בעקבות התנגדות ציבורית עזה.

השנה החולפת הייתה מלאת תהפוכות בכל הקשור למדינות המוצא של מרבית המסתננים. הסיבות המקוריות שבגינן הגיעו לישראל המסתננים כבר אינן קיימות, אולם הם נשארים בארץ ולא נראה שבכוונתם לעזוב מרצון. לאחר כ-20 שנה של מלחמות בין אתיופיה לאריתריאה, וכ-18 שנה אחרי חתימת הסכם השלום, הודיעו הצדדים ביוני האחרון שיתחילו לקיים את ההסכם שעד אז לא יושם. בסודן הופל בחודש שעבר משטרו הרודני של עומר אל-באשיר לאחר 30 שנה. אלא שלמרות השינויים הללו, בשטח אין שום שינוי.

"צריך לחלק בין אריתריאה ובין סודן", מסביר יונתן יעקובוביץ', מנכ"ל המרכז למדיניות הגירה ישראלית. "לגבי אריתריאה, המצב שם במגמת שיפור מאז הפסגה שהייתה ביוני שעבר. היום הגבול בין המדינות פתוח בפועל, וניתן לעבור בין המדינות בלי דרכונים. אין את המתיחות הגדולה שהייתה שם בשנות המלחמה הגדולה של 2000-1998. כיום אריתראים הולכים לאתיופיה, עושים שם קניות וחוזרים אחר כך לביתם. יש גם ראיונות בתקשורת העולמית עם חיילים אריתראים שיצאו לעשות קניות באתיופיה וחזרו חזרה. הטענה כי לכל מי שיצא מאריתריאה בלי אישור נשקפת סכנה, פשוט לא קיימת יותר. האמת היא שהתירוץ הזה מעולם לא היה אמיתי. כבר שנים שדו"חות של ממשלות רבות קובעים כי כל מי שרוצה יכול לשלם את מס החזרה של המדינה, שהוא שני אחוזים ממה שהרוויח, ולחזור בחופשיות למדינה, למעט מתנגדי משטר בולטים. הם לא עושים את זה כי פשוט מרוויחים כאן טוב יותר ואין להם שום אינטרס לחזור לביתם".

דווקא בנוגע לסודן, יעקובוביץ' מגלה פחות אופטימיות. לדעתו עד להפיכה היה דווקא הרבה יותר בטוח בשביל הסודנים לחזור לביתם, ועכשיו המדינה נכנסה לחוסר ודאות. "בשנים האחרונות היה שיפור גדול מאוד במצב בסודן. הרבה מדינות אפילו התחילו להחזיר את הפליטים הסודנים לארצם, כולל הדרפורים, אך החלפת הממשל טרפה את הקלפים. אנחנו לא באמת יודעים מה יקרה עכשיו בסודן. זה יכול ללכת לכל כיוון. כרגע יש משא ומתן בין הצבא לאזרחים לגבי מועצת מעבר, כאשר המחלוקת היא כמה נציגים יהיו לכל צד במועצה. בשורה התחתונה אני מאמין שמה שיהיה שם זה או משטר לא דמוקרטי קצת יותר רך ממה שהיה עד עכשיו, או מלחמת אזרחים. אני לא מאמין שסודן תהפוך לדמוקרטיה מערבית, אבל אני אשמח לטעות".

ההשערה של יעקובוביץ' בדבר גורלה של סודן לא תלושה מהמציאות, היא מתבססת על התוצאות של האביב הערבי בכל המדינות שבהן הוא התרחש והכאוס שאליו הן נגררו. באף אחת מהן, למרות שאנחנו כמעט עשור אחרי תחילת האביב הערבי, לא הוקם משטר דמוקרטי מערבי. "אנחנו צריכים לקוות שהמשטר יצליח לייצב את המצב שם, יעשה כמה רפורמות דמוקרטיות שישפרו עוד יותר את המצב שגם ככה היה במגמת שיפור, ובזה זה ייגמר. במקרה כזה הסודנים יוכלו להמשיך לחזור לארצם כפי שהם עושים גם כיום", אומר יעקובוביץ'.

הבעיה לא על סדר היום

למרות השינויים הגדולים, במיוחד באריתריאה, נראה שממשלת ישראל לא עושה דבר כדי להחזיר את המסתננים לארצות מוצאם. מאז נפילת מתווה האו"ם, שכלל קליטת כ-16,000 מסתננים בישראל כתושבים ארעיים וכ-16,000 מסתננים שיועברו למדינות מערביות, לא נעשה שום דיון משמעותי בסוגיה הפוגעת במרקם החיים של רבבות ישראלים ברחבי הארץ. במערכת הבחירות החולפת הסוגיה כמעט לא הייתה על סדר יומן של המפלגות. למעט הימין החדש אף מפלגה לא עסקה בנושא בהרחבה במצע שלה. גם במשאים ומתנים הקואליציוניים הנושא כמעט לא נדון.

מבדיקת 'בשבע' עולה כי רק איחוד מפלגות הימין הכניס את הנושא כסעיף במשא ומתן. נתניהו, שהבטיח לגבש תוכנית חלופית, טרם הציג אחת כזאת. בסביבתו אומרים ל'בשבע' שרק לאחר הקמת הממשלה יעסקו בנושא. בסביבת שר הפנים דרעי סירבו להתייחס, והפנו אותנו לקבלת נתונים מרשות האוכלוסין וההגירה. גם מטעם שאר הסיעות לא הגיעה התייחסות לסוגיה.

"החזרת המסתננים למדינות המקור שלהם היא סוגיה חשובה שנידרש לעסוק בה בקדנציה הקרובה", אומר ל'בשבע' ח"כ בצלאל סמוטריץ'. "כפי שהצגנו לא פעם, הדרך היחידה שבה ניתן לטפל בסוגיית המסתננים הבלתי חוקיים היא על ידי חקיקת פסקת ההתגברות וחקיקתו מחדש של חוק המסתננים המקורי. החוק יאפשר פתיחה מחדש של מתקני השהייה הפתוחים בחולות ובסהרונים. בהתאם לחוק, המסתננים הבלתי חוקיים ישהו במתקנים לתקופה של עד 36 חודשים".

ובכל זאת, יש חלוקה בין מהגרי עבודה ובין פליטים אמיתיים שנשקפת סכנה לחייהם בארצות מוצאם. זאת גם הסיבה שבג"ץ פסל את המתווה פעמיים.

"מתקני השהייה הם בדיוק הפתרון לחלוקה הזאת. באופן טבעי ייווצר מצב שמי שהגיע לכאן בגלל סכנת מוות בארץ המוצא שלו, יעדיף את השהייה במתקנים מחזרה למציאות של מוות. מנגד, הרוב המוחלט, שהם משפרי הדיור ומחפשי העבודה שהסתננו שלא כחוק, יעדיפו לחזור הביתה ולא לשהות שנים במתקן שהייה בלא רווחים כלכליים".

לא רק סמוטריץ' מכוון את האצבע המאשימה על חוסר פתרון הבעיה לעבר בג"ץ. "שורש הבעיה מגיע מבג"ץ. חוק המסתננים שהממשלה חוקקה בוטל שלוש פעמים. לכן, לפני שנוכל להתחיל להתקדם בנושא חייבת להיות פסקת התגברות. ההרכב המורחב של בג"ץ שדן בכל פעם בעתירות הורס את חייהם של אלפי אנשים", אומרת חברת הכנסת הטרייה מאי גולן (ליכוד).

אלימות גואה בסופ"ש

גולן עצמה היא תושבת דרום תל אביב, והיא מספרת שבתקופה האחרונה הגיע המצב לשפל המדרגה. "למשטרה יש לי רק מילים טובות. הם עושים הרבה מעבר למה שהם יכולים, אבל יש גבול גם לזה. המסתננים חושבים שהם מעל החוק. האלימות גואה בערבים ובסופי השבוע. בשבתות זה מיני-גיהינום לתושבים. רק בשבת האחרונה היה רצח מזעזע בקרב העובדים הזרים. יש עלייה במקרי האונס, ההטרדות, הדקירות, וזה רק הולך ומחמיר".

מי שאמור לטפל בבעיה הוא המפלגה שלך, בכל זאת אתם מפלגת השלטון.

"במפלגה שלי יש קונצנזוס מלא סביב הצורך לפתור את הנושא. ראש הממשלה עוסק בנושא הזה מקרוב, אבל גם השותפות הקואליציוניות שלנו צריכות להיות חלק מזה. צריך לגבש פתרון מערכתי כולל, כי מדובר בבעיה אקוטית שצריך לפתור מהיסוד".

יש לכם פתרון? ראש הממשלה הבטיח פתרון אחרי נפילת מתווה האו"ם ועד היום הוא לא הוצג.

"יש פתרון, אבל בראש ובראשונה צריך לחוקק את פסקת ההתגברות. עד אז הכול תקוע. אני נכנסתי לכנסת בשביל לשחרר את החסמים בעניין, ולהתחיל להניע את התהליך ליצירת מדיניות הגירה. המצב כיום הוא שיש כבר דור שני של מסתננים, עוד מעט גם דור שלישי, ואין כרגע שום מדיניות מה עושים איתם. זה הרבה יותר נרחב. מסתכלים עלינו אנשים שרוצים להגר לכאן ורואים שאין מדיניות, רואים שישראל נותנת למי שמגיע להישאר בה, אז הם יבואו במטוסים ובספינות על ידי אשרות תיירות כאלה ואחרות, ויישארו כאן. זה מצב שאנחנו חייבים לעצור, ועד שלא נצליח למנוע מבג"ץ לבצע את המדיניות שהוא מאמין בה, ובמקום זה לבצע את המדיניות שהעם בחר בה, זה לא יקרה".

בניגוד לגולן, יעקובוביץ' לא מסכים להטיל את כל האשמה באופן מוחלט לפתחו של בג"ץ. "בג"ץ אומנם תרם יפה את חלקו, אבל הוא ממש לא האשם הבלעדי. הגופים הרלוונטיים פשוט לא עושים את מה שהם כן יכולים. אנחנו במכון הובלנו לחקיקת חוק הפיקדון, שאומר ש-20 אחוזים מהשכר שהמסתנן מרוויח כאן הוא נאלץ לשים כפיקדון ולקבל את זה כשהוא עוזב את הארץ, אבל הפחד מבג"ץ סירס את החוק וגרם למדינה לתת פטור כמעט גורף לנשים מסתננות, ולמעשה הוא גם כמעט לא נאכף כלפי גברים. לקח שנה עד שהחלו לאכוף אותו, כי הפקחים של רשות האוכלוסין וההגירה רצו יותר כסף, ובצדק כי הם עובדים בתנאים נוראיים, וגם כיום כמעט לא אוכפים את זה. וזאת רק דוגמה".

אילו עוד גופים לא עושים את מה שנדרש מהם בנושא?

"משרד המשפטים ומשרד החוץ הם אלה שאמורים לקבוע את חוות הדעת לגבי החזרת המסתננים למדינות מוצאם. העמדות של משרד החוץ בנושא לא מתכתבות עם המציאות בשטח. הגדרת פליט, מעצם קיומה, אמורה להיות תחת בדיקה שנתית כי המצב בעולם דינמי ומשתנה, אבל אף אחד לא טורח לוודא שאכן עדיין יש צורך במעמד הזה. וגם כשהם עושים את זה, זה מאוחר מדי ובעיתוי גרוע".

מחדל המעמד הקולקטיבי

המקרה שאליו רומז יעקובוביץ' הוא של 300 פליטים מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (להבדיל מהרפובליקה של קונגו) שנמצאים בארץ במעמד של מבקשי מקלט מאז שנת 2006. באותם ימים התנהלה מלחמה קשה בתוך המדינה, ופליטים רבים עזבו אותה למדינות שונות ברחבי העולם. המלחמה בקונגו נגמרה לפני שנים, ובכל העולם כבר מחזירים את הפליטים חזרה לארצם, אבל בישראל משום מה לא טרחו לעשות זאת. בספטמבר האחרון הוחלט להחזיר את הקונגולזים חזרה לארצם, אלא שמדובר היה בתזמון הגרוע ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת: חודשיים לפני בחירות היסטוריות במדינה. בעקבות עתירה לבית המשפט המחוזי, משרד החוץ הוציא חוות דעת שאין אפשרות להחזיר אותם לקונגו. לו היו מחכים בישראל לפברואר השנה, ניתן היה להחזירם.

עוד מחדל שישראל עשתה לאורך השנים נוגע למעמד הקולקטיבי שניתן למסתננים, כך שכולם זכו למעמד פליט או מוגן, בלי חלוקה בין אנשים שונים. אלא שבעניין הזה, אפילו האופטימיים ביותר לא מאמינים שאפשר לשנות משהו. "בנושא הזה איחרנו את הרכבת", אומרת ח"כ גולן. "את החלוקה הזאת היינו צריכים לעשות ב-2006, כשהם הגיעו. אני עוד זוכרת כתבות של דני קושמרו מדבר איתם ושואל למה הם הגיעו, וכל אחד אומר תירוץ אחר, כאשר המכנה המשותף היה שכאן יש עבודה. אבל היום אתה כבר לא שומע מהם את הקולות האלה. הם למדו טוב טוב לשקר ולומר שהחיים שלהם בסכנה, למרות שחלק גדול מהם בכלל תומך במשטר בארץ המוצא. לצערי את זה כבר לא נוכל לשנות".

אם אי אפשר להפריד בין פליטים אמיתיים למהגרי עבודה, איך אפשר להחזיר אותם לביתם?

"כי החיים שלהם לא באמת בסכנה, של אף אחד מהם כנראה. אנשים חושבים שאני רוצה לשלוח אותם אל מותם. זה שקר. אני לא רוצה שהם יקבלו שריטה, ואני מבינה שהמצב הכלכלי שלהם קשה ואני רוצה לעזור להם, אבל העזרה צריכה להיות בביתם ולא בבית שלי. זה מה שאנחנו צריכים לחתור אליו, וזה מה שאנחנו נעשה בכנסת הבאה".