השבוע נתבשרנו שבטופסי צה"ל לא יכתבו יותר אבא ואמא, אלא הורה 1 והורה 2. מה שטבעי ונורמלי בכל האנושות כבר לא מספיק נאור ומתקדם בצה"ל הפוסט מודרני של שנת 2019.
צה"ל החליט להכפיף את הרוב למיעוט, לתרבת ולחנך את כל חייליו כאילו הוא צבא תרבות ולא צבא ניצחון ומלחמה, כאילו הוא צבא מיעוט ולא צבא הרוב. בפקודת השירות המשותף נכתב שחייל או מפקד שאינו מאמין בערכי צה"ל החדשים – פלורליזם, שוויון ופמיניזם, אינו מתאים לרוח צה"ל.
מכאן ואילך אנו מבינים שחיילים ומפקדים שימשיכו לקרוא להוריהם אבא ואמא אינם מתאימים לרוח צה"ל הלהט"בית ואינם ראויים להיות חיילים ומפקדים בצה"ל. כבר לא צבא העם אלא צבא הלהט"בים.
האם בהורה 1 והורה 2 אנו עוסקים או שמא בצבא 1 וצבא 2? צבא 1 הוא צבא הרמטכ"ל והמטכ"ל כולו המשועבדים לפמיניזם הקיצוני, ולעומתו צבא 2 הוא הצבא של רוב החיילים והמפקדים שאינם מאמינים בתפיסה זו.
לצערנו, צבא 1 משפיל את כבוד צה"ל וכבוד הרוב השפוי היודע מה הם הערכים הנורמליים של בני אדם שנולדו בצלם אלוקים. צבא 2 מאמין במציאות נורמלית ש ל אבא ואמא, של משפחה נורמלית, ולנצח הם יקראו להוריהם בשמות אלו: אבא ואמא.
יש קשר עמוק ופנימי בין ילדים לבין דמות האב והאם שלהם, וכל המצאה להט"בית הזויה ככל שתהיה לא תשנה זאת. אך הייתכן שצה"ל שלנו, של עם ישראל ושל העם היהודי, יקבע אחרת? לאן הגענו? כסדום היינו?
אולי יגלה לנו הרמטכ"ל כוכבי מתי הייתה החלטת כנסת או ממשלה בנידון? אולי החלטת קבינט מצומצם? או שמא יש כאן קפריזה וכניעה שלו ושל חבריו למיעוט קנאי וקיצוני?!
האם חבורת הפיקוד העליון שאינה מסוגלת לעמוד בלחץ התרבותי של השמאל הקיצוני מסוגלת לעמוד בלחץ של לחימה נגד אויבינו ולנצחם?
הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט, נתן את 'שריקת הפתיחה' וכך המהלך מתקדם שלב אחר שלב. הרמטכ"ל כוכבי נכנס לנעליו וממשיך לשלבים הבאים. זוהי הפיכה צבאית בה הגנרלים מחליטים על ערכים חדשים. מוליכי השיטה דוחפים זאת, מפני שזו דרך סלולה לשנות דרכה את כל ערכי התרבות של העם.
מי מחליט?
הרב צבי ישראל טאו הפיץ לאחרונה חוברת שבה טען שממשלת צללים שמאחורי הממשלה מחליטה ומחדירה את ערכיה לחיי העם והמדינה. רבים תקפו את דבריו, אך מי שהיה צריך אישור לדבריו קיבל אותו בהחלטה זו של הרמטכ"ל.
אג'נדות שלמות חדרו לחיינו עד לעומק הפיקוד הבכיר. הן לוחצות ומכריחות לשנות את הערכים. מוליכי האג'נדות לא נבחרו ע"י העם. העם בחר נציגים והם בחרו את הפיקוד הבכיר של הצבא. החלטה זו היא מעילה בתפקיד. במקום לציית לרצון הבוחר מצייתים לרצון המיעוט, לרצון ממשלת הצללים.
אין זו רק ממשלת צללים אלא משטרת צללים יש כאן. בעל מלון שתלו על מלונו שלט של "אבא ואמא – משפחה נורמלית" קיבל איומים עד שהוא נאלץ לבקש ממשרד הפרסום להוריד את השלט.
רופאים ופסיכולוגים שלא מאמינים ב"גֵן הלהט"בי" המומצא נאלצים למלא פיהם מים שמא יפוטרו.
ח"כים, אישי ציבור ואנשי תקשורת מעידים על עצמם שהם מפחדים לומר את האמת הטבעית הפשוטה. משטרת הצללים מזכירה ימים אפלים של הק.ג.ב. הקומוניסטי. יש דברים שמותר לחשוב ולומר ויש דברים שאסור לומר. כמובן, כל זה בשם השוויון והפלורליזם.
ימים חשוכים מאוד ירדו על המדינה – אין כאן לא נאור ולא מתקדם אבל יש כאן נמוך, גס וחשוך. כל ההתקפות והמילים המתורבתות לא יעזרו לשכנע את הרוב הבריא והנורמלי.
הפלא הוא על "שתיקת הכבשים" של המנהיגות התרבותית והשלטונית השפויה. מאז תחילת ההפיכה לא שמענו דבר מראש הממשלה שהוא כיום גם שר הביטחון, לא משרים ולא מחברי כנסת. איפה הם מתחבאים? הכיצד הם לא הגישו אפילו שאילתא אחת בנושא? האם כולם מפוחדים וחסרי עמוד שידרה? וכי אין לאף אחד כוח לעצור ולומר "עד כאן"?
עם ישראל הוא עם של גבורה. כנראה שערכי הציונות החילונית איבדו את כוחם וגבורתם, ואין להם כוח לעמוד בלחץ. כנראה שרק התורה שניתנה מפי הגבורה היא שתחזיר לנו ולמנהיגינו את האומץ.
אנו מתקרבים לחג מתן תורה, חג השבועות. ניזכר במקור כוחנו האמיתי: "ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום", ואין עוז אלא תורה.
נתפלל לחזרת האומץ והגבורה, האומץ לנורמליות, האומץ לאמת.