לפני מספר שבועות, כשעברתי בדרכי לביתי דרך גינת משחקים, צדה את עיניי סיטואציה מביכה למדי הממחישה את השבר ואת אבדן הסמכות בקרב הורים רבים.
בגן המשחקים גלשה ילדה כבת שש או שבע, ופתאום נתקלה בבעיה.
אמה ניגשה אליה וביקשה לעזור, אבל אז הילדה התחילה לצרוח על האם, כשידיה מונחות על מותניה: "מטומטמת, חצופה, מעצבנת". האם הגיבה במבוכה, החלה להתנצל ולהסביר לבתה שבסך הכל רצתה רציתי לעזור לה. כך התנהל השיח: הילדה צורחת בלי סוף והאם מנסה לרצותה ובשום שלב אינה אוחזת בידה של בתה ומבהירה לה שככה לא מדברים אל אמא.
תופעת האלימות כלפי הורים וגננות הפכה שכיחה. ילדים אינם רואים במי שעומד מולם, הורה או גננת, מבוגר משמעותי המדריך אותם ושעליהם לנהוג בו בכבוד ובדרך ארץ.
גם נתונים ומחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שרמת האלימות עלתה. גם בנתוני המיצ"ב שפורסמו באחרונה, עולה כי בשנת תשע"ו 26% מתלמידי התיכון דיווחו על שפה פוגענית כלפי מי שמחזיק בדעה פוליטית שונה, בחטיבות הביניים – 20% וביסודי – 12%. בבתי הספר היסודיים דיווחו 16% תלמידי בתי הספר היסודיים על שימוש בשפה בוטה, קללות ועלבונות כלפי בני ובנות מין אחר ו-11% כלפי בעלי מוגבלויות. ככול שעולים בשכבת הגיל כך עולה גם השימוש בשפה בוטה ובאלימות מילולית. ולא רק השימוש באלימות מילולית עלתה אלא גם באלימות בכלל ובוונדליזם.
לכאורה לאור הזמינות הרגשית שלנו כלפי הילדים, האלימות הייתה צריכה לפחות. אלא שלא כך הם פני הדברים, בעיקר בשל חוסר משענת לה זקוק הילד, שחווה חרדה כאשר הוא מבין שאין לו על מי להישען ולתת את מבטחו. אך מהי זמינות רגשית וכיצד יש לנהל אותה?
זמינות רגשית היא שיטה להערכת אינטראקציית הורה-ילד. במקרה זה ההורה יכול להיות מטפל או אדם בוגר אחר. המונח הפסיכולוגי "זמינות רגשית" שימש בעבר לתיאור המטפל וחווית הטיפול, כמעוררים תגובה רגשית ומווסתים באופן יעיל לצרכיו ומטרותיו של המטופל.
המושג מתייחס לפתיחות ולתמיכה של המטפל לתגובות הרגשיות של המטופל ולהתפתחותו. ההנחה היא שתוצאת הטיפול תניב זמינות רגשית בהקשרים של מערכות יחסים אחרות. ההגדרה המחקרית כוללת שישה מרכיבים, כאשר ארבעה מהם מתייחסים לתכונות אימהיות ההוריות: רגישות, הבניה, אי חודרנות, ואי עוינות. ואילו שני מרכיבים מתייחסים לילד: תגובתיות ועירוב.
רגישות – מרכיב המתייחס לאבחנה מדויקת של ההורה, תרגום אותות הילד ותגובה מתאימה אליהם. הורה רגיש יענה לצרכיו, רצונותיו ומאווייו של הילד, ובכך יצור עמו קשר בינאישי שיאפשר לילד לראות עצמו באור חיובי.
הבניה – היכולת של ההורה לתת לילד להוביל את המשחק ולהתקדם עמו תוך כדי הצבת גבולות ולמידה של דברים חדשים. הציפייה היא שההורה יציע הצעות, מסגרת עבודה ותפקידים תוך ויסות מערכת היחסים.
אי חודרנות – היכולת ההורה לקבל את האוטונומיה של הילד, על מנת שהילד יוכל להמשיך בפעילותיו ולהפיק תועלת מניסיונותיו. על ההורה להיות זמין לילד מבלי ללחוץ עליו ולהיות חודרני.
סולם אי עוינות – ההורה מעריך את צורת הדיבור או את ההתנהגות לילד בהתייחסו לתוקפנות, חוסר סובלנות ואנטגוניזם. עוינות יכולה להיות סמויה או גלויה.
תגובתיות – מתארת את רמת ההנאה וההתלהבות של הילד בזמן המשחק עם ההורה והענות חיובית להצעות ההורה באינטראקציה. התגובתיות להורה מכינה את הילד להיות משתתף פעיל במערכות יחסים חברתיות אחרות.
עירוב – ההורה משקף את היכולת והרצון של הילד לכלול את ההורה בפעילות. האלמנט העיקרי הוא שילוב בין אוטונומיות הילד במשחק והרצון לערב את ההורה בתוך המשחק. נמצא אם כך שהתנהגות הילד היא תוצאה ישירה של תגובת המבוגר המשמעותי.
עלינו לשים לב לצורכי הילד, ועם זאת לאפשר לו להתאמץ, לעצור את תגובתו, לדחות סיפוק ובעיקר לעצור אותו ולא להתנצל בזמני התפרצות קשים. כאשר נעזור לילד לווסת את רגשותיו ממילא נתן לו משענת וכך נהפוך את עצמנו למשמעותיים ואותו למבוגר אחראי.
הכותבת יערה שילה, מומחית בגיל הרך - החוג לגיל הרך מכללת אפרתה. ממייסדי חינוך מלידה - אנו.