​​​​​​​חנן בן ארי מעצבן

​​​​​​​מאמר הדור של חנן בן ארי הצליח להוציא מהכלים לא מעט ממאזיני המגזר. מה באמת מפריע לכם בשיר?

עוזיאל סבתו , כ"ב באייר תשע"ט | עודכן: 09:24

חנן בן ארי
חנן בן ארי
צילום: גיא כושי ויריב פיין

חדשיר | דור | חנן בן ארי

היה לנו את כל העומר להתעצבן על החדש של חנן בן ארי, 'דור'.

תענית השמע הארוכה שהסתיימה זה עתה נתנה לנו המון מרווח לעכל את הניסיון הנוסף של חנן לעצבן אותנו, הדתיים שחשבנו שחנן הוא 'משלנו', הוא הנציג בעל הכיפה והציציות עלי גלגל"צ ופסטיבלים ישראליים שחייב להמשיך את הדיבור הפסוקי והמקורותי אל אזניים שעוד לא זכו להתקרב לאבינו שבשמיים. אחרת, בשביל מה שלחנו אותך, חנניה? אה?

טוב, נכון שהוא רמז לנו ב'מה אתה רוצה ממני' שמדובר פה בשליח של שיח משל עצמו, ב'ויקיפדיה' הסביר מפורשת שהוא לא נציג מדינת ההלכה בארוויזיון הפלייליסט, אבל כל זה לא מספיק לנו. איפה משמר הסינון כשצריך אותו? איך מילים כמו 'אלוהים רדוד' עפות אל פסגת הבמה של המוזיקה הישראלית, נישאות על היונה שלנו?

אז אחרי שכעסנו, בואו נצלול בכל זאת, לטקסט המעצבן הזה. מי יודע, אולי נצא עם תובנה או שניים על הדור שלנו:

נתחיל בכך שחנן שוב נמצא כמה צעדים לפני כולם.

הוא לא 'מאתגר' את השיח, הוא היחיד שמטייל בשיח הזה, שמקיים שיח במוזיקה ה'יהודית' על הנושאים הרציניים שלנו, של הדור שלו.

תקשיבו כמה פעמים לשיר, נכון שמופיעים שם משפטים קשים, אבל על מה מדובר? חנן מספר על הדור שלו ושלנו כמות שהוא, על מה שהוא חושב ועל מה שהוא מאמין. ובלי ציניות, כשאתם יושבים בדרשות של מחזירים בתשובה ושומעים את להטוטי הגימטריאות, הוורטים, ההבטחות והאיומים, אפשר להזדהות עם חנן – הטיות הלשון המאולצות, המעשיות ההזויות והדרשות העקומות שמשרתות תמיד את אותו מסר קבוע –לי זה נשמע כמו משהו שלא מכבד, לא את התורה ולא את לומדיה. ובכל זאת, חנן מדבר על כך שבסוף, כמה שאנחנו "צבעוניים" ומתוחכמים, בסוף אנחנו כן מלאי געגועים, חושבים ש'הלוואי שהכל היה לנו נהיר כמו שהיה לסבא'. בלי מורכבות. בלי להסתבך.

מאמר הדור של חנן מסכם בכך שהדור שלנו יעדיף לנטוש את הכל, ללכת לגיהנם, על פני גן עדן של פשרות, על פני הסברים רדודים.

אז נכון שהתרגלנו לגלגל המוזיקלי היהודי חסידי הפשוט של העשורים האחרונים. ובכן, הגיע הזמן שמישהו ישבור אותו.

אתגרו את השיח. עם הרבה אהבה.